השר מג'דאלה אמור מתוקף תפקידו, לדאוג לעניינים אשר בתחום הספורט והתרבות במדינת ישראל, ולייצג את ערביי ישראל ואותם בלבד.
באם השר אינו מסוגל למלא את תפקידו בעת משבר כזה אשר נחת עלינו כעת, ספק באם הוא ראוי להמשיך בתפקידו; בעת מלחמה, כאשר פיצול הזהות ותחושת השייכות של השר אינה מאפשרת לו לאזן את הקונפליקט בו הוא שרוי וליבו נוהה אחר הזדהות עם אויבי ישראל - אזי חייב הוא עצמו לערוך חשבון נפש, באם יכירנו מקומו בממשלה ישראלית.
אך השר אינו בודד בתגובתו. עדיין ישנם עיתונאים ופעילי שמאל בישראל הנהנים ממשטר דמוקרטי (פחות או יותר), המאפשר להם לומר את דברם ללא כל חשש, אך באותה עת אינם מהססים לירוק לבאר ממנה הם שותים. מקובעים בעמדותיהם, בדיוק כאחיהם מן הימין הקיצוני, ומסרבים להכיר בזכויותיהם של אזרחי ישראל, גם לאחר כל המהלכים אותם נקטה המדינה במשך חודשים עד להחלטה לצאת לעימות.
פיצול האישיות של ישראלים אלה ניזון מתוך תחושה כי להיות יהודי-ישראלי חזק, ראוי להישאר תיאורטי בלבד, ושומה על מדינת ישראל לנהוג איפוק עד בלי די מחמת היותה חזקה, אך לא לצאת להגנת אזרחיה: ממש כנרות חנוכה אותם אנו מצווים להדליק ולהתבונן בהם, אך לא לעשות בהם שימוש. אך חג החנוכה עומד להסתיים כבר היום, ומן הראוי שגם האיפוק אשר הפגינה ישראל יסתיים יחד עמו.
