תרומה אדירה תרמו האיסלאם הרדיקאלי ומפלצות הטרור שלו לשיח החברתי-פוליטי במערב, בישראל ובעולם כולו. אך יותר מכל היה זה מחמוד אחמדינג'אד, הן מתוקף מעמדו המיוחד כמנהיג רשמי ממסדי של מדינה רבת-כוח שדבריו עושים רושם והן כמחמש ומממן של זרועות טרור היקפיות ברחבי הגלובוס. אחמדניג'אד (כמייצג של האיסלאם הרדיקאלי בכללותו) דפק בפראות ופרץ בכוח עז את דלתות הפוליטי קורקט, והגיש לכל המוזמנים בעל כורחם, תוך בעיטות גסות בכל היקר ובכל הקדוש לכל אותם יצורים שעד היום עוד היו ורידיהם רתוקים בלעדית למכונת המידע ומכוננת התודעה המערבית, הלא היא תקשורת ההמונים לסוגיה, והגיש - הטיח - כשליח אחוז טירוף, הלום הילה ושיכרון, את השיח ואת הלך הרוח הפוסט מודרניסטי, אותו ולא אחר, היישר בפרצופם, בפרצופנו, השבע.
השיח המערבי שלאחר המלחמות הגדולות אשר היה נדמה כי נבנה מתוך אלפי תרבויות והתרבויות אינסופיות המתגבשות זו לתוך זו, שאף לכונן עולם אחד, שפה אחת, עולם שטען לבעלות על הכל מתוך ידיעת הכל, עולם אשר חשב כי כבר ראה הכל, את כל הטוב ואת כל הרוע, עולם אשר אמר, הבה נתחכמה לו! עולם שבע שטען בתוקף - יכול נוכל לו!, יכול נוכל להרס הפנימי שבנו האנושיים, יכול נוכל לכוחות הרע שבתוכנו, יכול נוכל להכתיב שפה אחת, פוליטי קורקט אחד, רצוי אחד, מקובל אחד, אינטלקטואלי אחד, אופנה אחת, יכול נוכל להכתיב, מבין השורות, בין הפרסומות, מהו רע ומהו טוב, מהו רצוי ומהו דחוי, מהו ישר ומהו עקום. אנו, המערביים, שכה הרבינו להתנסות ברע, עתה אנו בעלי העולם, מחוקקי האנושות, היטבנו לדעת מהו שלום ומהי מלחמה, מה נקרא דיכוי ומה נחשב שחרור, ובאומץ לב יצאנו לחנך ואף לחנוך עולם חדש אחד, שפה אחת, תרבות אחת.
אך ממש כאותו מגדל בבל בשעתו, דווקא הפיכתו של העולם כולו לשפה אחת, לנגישות אחת, הובילה לחוסר ההבנה המוחלט, לכאוס הגדול. מגדל בבל המודרני, כלומר, אותן רשתות תקשורת - האינטרנט בראשן - יצרו בליל מטורף של מידע וידע, זרם איום ועז של אמת ושקר הבאים כאחד, אינסוף מידע סותר מתוך אינסוף כיוונים מנוגדים לתוך אינסוף מוחות שונים שאינם מסוגלים לעכל עוד מה אמת ומה שקר, מה רצוי ומה דחוי, מה טוב ומה רע, אפילו לפי תפיסתם שלהם, הצפת המידע הובילה לאובדן הידיעה.
אחמדינג'אד: להרוג להשמיד ולאבד
לתוך חלל שחור זה נכנס האיסלאם הרדיקאלי ובראשו מחמוד אחד, אחמדינג'אד אחד, והורס את יסודות השיח החברתי בשתי ידיים. האתם אמרתם לעולם לא עוד? ואני אומר, כן! שוב! להרוג להשמיד ולאבד. האם אתם אלו שנשבעו לזכור ולא לשכוח? ואני קם ומכחיש בכל תוקף, מכחיש שואה, מכחיש הכל, מתכחש ליסוד מהיסוד. אתם אשר נשבעתם אמונים לדמוקרטיה, לצדק, ולנציגו עלי אדמות, ג'ורג' דבליו בוש, אתם שמאסתם בדיקטטורה ובשלטון האימה עד שלא אוויתם עוד לשמוע עליהם, הנה אני, מעצם קיומי, מעצם היותי מי שאני, מכחיש את קיומכם, את מטרתכם, את היותכם מי שאתם טוענים להיות, מתיימרים להיות, את העולם אשר בראתם בצלמכם וכדמותכם.
אחמדינג'אד, כמייצג רדיקאלי של חזרה רדיקאלית לערכי העולם הנושן, הפר את בריתו הקדושה של הפוליטי קורקט, הטוב והרע המובנים מאליהם, הפר את שלוות ההמון, את המשכיות הממוצע המוצע לכל באי עולם. אותו האיש קורא תיגר על עשרות הדיברות החדשות שהפיץ והרביץ העולם המערבי, אותו עולם עלום למוד סבל, למוד חכמה, למוד רווחה, בוגר שתי המלחמות הגדולות שהיו התגלמות האוויליות והרוע הכבירות ביותר עלי אדמות - בינתיים - ומתיז את דעתנו לים. אותו איש ואותה רוח סערה קמים ומנפצים מידי יום כל ערך וכל עיקרון, כל תקווה, כל החלטה וכל סנקציה על סלעי החוצפה, הרהב, והעוז, אך יותר מכל, על כרעי הטלת הספק.
די לה לאותה רוח סערה להכריז, אני קיימת! בכך בלבד מטרתה, מטרתו של נשיא אירן, מתגשמת ובאה לסיפוקה. עצם קיומו של אחמדינג'אד, עצם קיומן של דעות כה מתריסות ומנוגדות בתכלית לכללי המשחק הנוכחיים ואף למהות המשחק אשר בנוסף מתבטאות בעוז ובגלוי מבלי להתחמק ולהסתתר מאחורי שיח שינעם לאוזנינו הדוברות את שפת המשחק הנוכחי בלבד, עצם קיומו של דובר לא רצוי ואף לא מתרצה בפני אף אחד מהנוכחים בוויכוח, הופך את תוצאות הוויכוח ומשמעותן לחלוטין.
כחש גורר כחש
בעולם שלמראית עין נהג כספקן, אך לאמיתו של דבר נשען על אמיתות ברורות ומובנות מאליהן לכל המתדפק על דלתותיו, מתוך הידיעה הברורה מאליה כי בלי להסכים להן ולקבל את עולן לא תותר כניסה לחיקה החמים של הציוויליזציה הנוכחית, עצם הטלת ספק, קיומה של דעה שונה במהותה, החורגת אף מכללי הוויכוח, מהווה ניצחון כביר ופתח לנצחונות עתידיים עבור כל אותם כוחות קיימים שעד עתה ריסנו את עצמם במודע ושלא במודע, ונהגו לפי תכתיבי וכללי המשחק הנוכחי. האיסלאם הרדיקאלי מטיל ספק על העבר ומכחיש שואה, מטיל ספק בהווה ומתכחש לישראל, אך אלו מהווים אך ורק כלים חדשים, בכדי לשרת כללים חדשים לעתיד. מעל לכל הוא רואה את ניצחונו לעתיד, את שאיפתו להחלת כלי וכללי משחק חדשים, אבסולוטיים, שונים, נגדיים והופכיים, לכל מה שהתרגלנו ויותר מכך הרגלנו, לעיתים בכוח, את העולם כולו.
הכחשת השואה של אחמדינג'אד, המאפיינת את העולם האיסלאמי כולו, אינה מוטרדת מהעובדות, היא מייצרת אותן. את אחמדינג'אד לא מעניין אם היו תאי גזים אם לאו, אחמדניגאד יוצר מציאות בעצם ייצוג הטענה על המציאות, די בכך שאני, אחמדינג'אד, מצהיר מעל הבימה העולמית שאיקס לא קיים, די בכך שדעה כזו מיוצגת בין שללל הדעות במשחק בכדי לשנות את המשוואה, כי מרגע שאני מתכחש לדבר, מייצג עמדה הפוכה, הרי שדעתי, כמו דעתכם, היא עוד ייצוג אחד בעולם הייצוגים והשיח האינסופיים אשר הוא הוא המציאות אשר מאחוריה לא מסתתר דבר, אין עובדות חוץ מאשר הייצוגים, אין ולא מעניין אם אכן לפני כשישים שנה הייתה שואה. ישנה טענה בהווה, יש ייצוג עכשווי, הטוענת כי הייתה שואה ובאותה מידה ישנה טענה הפוכה, שוות משקל, כי לא הייתה כזו.
אך הכחשת שואה זו היא רק מדגם מייצג אשר ממנו ניתן להשליך על הכלל כולו, את האיסלאם הרדיקאלי לא מעניינת השאלה מי הוא כאן האכזר רע הלב והרצחני בכל הסיפור, מיהו השש אלי קרב, מיהו השמח ברצח אכזר וחסר גבולות מתוך קדושת הרצח, אהבת המוות והאלהת ההתאבדות, מיהו המשתוקק אל המוות ואל החורבן, מי צמא לכבות את יצר החיים. את תנועת החמאס לא מעניין אלו מטרות של איזה צד הן אפלות, חשוכות ומדכאות אשר כל מטרתן הסופית היא שלילת עוצמת החיים, דיכוי, ריסוק ושיעבוד כל יצרי החיים של בני עמו ושל אויביו, ומנגד מיהו הצד ההופכי אשר רואה ביצרי החיים והתנופה, בעיזוזם של החיים ושמחתם החופשית את מטרתו.
תנועת החמאס אינה מסתירה כלל שמאחורי זעקותיה להומאניות, לאנושיות ולרחמים על אזרחי עזה הסובלים מסתתרת מטרה אנטי אנושית בלתי הומאנית בצורה מחרידה על-פי אותם מושגים של אנושיות והומאניות שהיא תובעת היום, כל זה, המציאות, אינה מטרידה את אנשי האיסלאם, עבורם מספיק כוח הטענה, מספיק שחמאס יצעק מבוקר ועד ערב אני הומאני! ישראל פושעת!, בכדי ליצור את הבלבול, את הספק, את אובדן הביטחון, את החשש המזדחל שאולי גם הם צודקים, אולי גם להם יש אמת, כי בעולם שכולו מבוסס אך ורק על ייצוגים, על טענות היוצרות מציאות ולא להיפך, מספיק שתטען בקול גדול וברור כי אתה הוא נפוליאון בכדי להיות נפוליאון, מעבר לזה אינך צריך לעשות כלום.
מסתופפים בצל הפוסט מודרניזם
זוהי הנקודה בה פוגש נשיא אירן, קצה קצה של השמרנות, של הריאקציה האיומה, את הקצה האחר לכאורה, הנאור לכאורה, את קצה המודרניות המערבית, קצה התודעה המתוודעת לעצמה, הלא היא אידאת הפוסט מודרניזם. לעיתים הוא משרת אותה, אך בדרך כלל היא משרתת אותו.
נוכלים מרוויחים מספקות, מבקשי האמת מרוויחים מספקנות. ומה ביניהם? לנוכל אין ספק, יש לו אינטרס ברור, יש לו אינטרס ברור בקיום הספק, יש לו אינטרס שלעולם לא נגיע אל חקר האמת עצמה, שכן רק בצל הספק יכולה נוכלותו להסתתר. מנגד, לאיש המדע, מבקש האמת, אין אינטרס, אך הוא מסופק, מסופק ובוחן את צדדי הספק אך ורק בכדי להגיע לאמת. השוני הוא מהותי, הנוכל מתכחש לספק, מתכחש לכוח הטענה, הנוכל טען ש-A הוא B, למרות שהוא מודה ומכיר בכך שהגדרתו של A שונה ונבדלת מ-B, שאם לא כן אין כאן לא A ולא B, ואילו הספקן, החפץ באמת, כל מטרתו היא לברר האם A הוא אכן A ובמה הוא שונה מ-B.
נוכלי כל העולם התאגדו ובאו להסתופף בצילו המגן של הפוסט מודרינזם, עד שכיום נראה הדבר מובן מאליו, שלא רק האמת היא יחסית, לא רק האמת לא ניתנת לקביעה, אלא אף השקר הוא יחסי, אף הנוכלות ראויה להגנת הספקנות, אף האוויליות ראויה, גם לעיוורון יש מאור משלו, אף חוסר הטענה הוא טענה בה במידה שכל טענה היא חסרת טענה, חסרת כוח.
דיבורנו הוא כוחנו
מעצם היותנו עלי אדמות מונחות בפנינו שתי ברירות להבנת ותפיסת הקיום, האחת היא להבין שאיננו מבינים, הווי אומר לשתוק, שתיקה לא רק של הדיבור אלא אף של המחשבה, שכן לא ראוי יהיה להתנסח בכל צורה אנושית ומוגבלת שהיא, בין בדיבור בין במעשה ובין במחשבה, אודות הלא מוגבל, ובמצב שכזה אף הקריאה 'יש לשתוק!' או הכינוי 'לא מוגבל!' הם כבר בגדר חוצפה ועזות יתרה, שכן הם עצמם הטלה של חלק כלשהו מתפיסתנו לעברו של הבלתי נתפס.
הברירה האחרת היא לדבר, וכולנו מדברים. והיות וכולנו מדברים, והיות וכולנו חושבים, אפילו כשאנו מדברים בגנות הדיבור ובשבח השתיקה, דיבורנו הוא כוחנו, אנו מוכרחים להתנהג על-פי מגבלות הכוח שלנו, לפי הכוח שלנו, למכן הכוח שלנו. מגבלות הדיבור והמחשבה האנושית הן המגבלות היחידיות והמוחלטות של האמת אותה אנו מסוגלים לתפוס.
כן, אולי כולנו חיים בסרט, אך גם מחשבה כזו היא אך ורק חלק מהסרט, חלק מהחוקיות הפנימית שעליה אנו מסוגלים לדבר ובלעדיה אנו מצווים לשתוק. אם אצייר קו ישר מתוח מצד לצד ואראה אותו לכל מכונה בעלת תודעה אנושית בכל קצוות היקום המוכרים לנו, תהא תשובת ותפיסת כל המכונות זהה לחלוטין, כולם יראו שם קו ישר. לא תימצא אפילו מכונה אחת כזו שתטען שזהו קו עקום, שבור, קטוע, מעגלי, משולש או ג'ירפה, כל מכונה כזאת, למעט מכונות מקולקלות, תבחין בכך שזהו קו ישר. זוהי אמת מוחלטת. בשפת הדיבור שלנו כמכונות כאלה לא קיימת שום אופציה אחרת, לא נמצא שום ספק בקשר לזה, כי אם היינו רוצים לומר דווקא ש-A הוא לא A, אז באותה מידה גם B הוא A (שהרי גם B הוא 'לא A') ואם כן, איננו מסוגלים לדבר, איננו מסגולים לטעון, איננו מסוגלים לשתוק. אך מרגע שבו חטאנו במחשבה הקלה ביותר איננו מסוגלים להימלט מכך ש-A הוא A והוא אינו B.
מאחורי כל דבר - אמת אחת בלבד
ייתכן מאוד, (אם כי היתכנות בכלל היא עצמה פרי באושים של התודעה), שכל מכונות התודעה האנושית שוגות לחלוטין בתפיסתן, שכולנו איננו אלא מדמיינים סובייקטיבים, שאיננו אלא הוזים, ייתכן אפילו שאני חושב משמע אני קיים, ייתכנו הרבה שטויות שלא ייתכנו, אך כל זה שייך לעולם הדמיון, כי מרגע שהתחלנו לחשוב, מרגע שעסקנו בהיתכנות, נלכדנו במלכודתה של אותה הזיה קולקטיבית, ומתוכה ובתוכה, בין אם נרצה ובין אם לא, כל שנדבר ושנעסוק יהיה חלק בלתי נפרד מאותה הזיה, מאותה חוקיות, מאותה טפלות, מאותה אובייקטיביות קיימת המכניסה את כולנו לסרט.
אלא מה? לרוב, התמונה שלפנינו מורכת מהרבה יותר מאשר קו אחד ישר בלבד. זה נכון, כל תמונה וכל מראה שנביט בהם או נעצום עיניים מולם, בסופו של דבר יש מאחריהם אמת אחת בלבד, אלא שזהו אוסף אינסופי של קווים ישרים ועקומים, חוקיות ללא קץ שעיננו קטנה מלהבחין בהם. כאן ורק כאן מתחיל הוויכוח, הספק, כאשר אנו יודעים כי מאחרי הכל ישנו ציור אחד, אמת אחת, שרק אותה ורק על פיה מסוגלת המכונה האנושית לפעול, אך האמת הזו ארוכה ומורכבת לעת עתה מכדי שנוכל להבחין בה.
מבחינה מהותית כל שאלה שלא תישאל בעולם יש לה תשובה אחת יחידה חדה וברורה בדיוק כמו לשאלה ולתשובה הפשוטה כאשר מצוייר קו ישר אחד בלבד על הדף, מצוייר אך ורק מה שמצויר, זה זה זה, וכל השאר או שקר או שקט, אלא שלרוב אנו עוסקים בצירופים של מיליוני קווים עקומים וישרים, ומשום כך הדעות חלוקות. הלא אם היינו מציירים שלושים קווים על דף ושואלים לפשר הציור, לכמות הקווים, היינו זוכים לאינספור תשובות שונות מכל מיני מכונות בריאות בנפשן, למרות התשובה החדה והברורה לשאלה הזועקת את עצמה מעצם קיומה כציור הזה ולא אחר. ספקנות, חקירה, טענה, מתחילות רק כאשר ישנה אמת, ומחשבה מתחילה אך ורק מתוך הנחה שכל שישנו לפנינו הוא אמת, כי אם האמת אינה אמת, כלומר שקר, אז השקר הוא אמת, כלומר לא אמת, שהיא כן אמת, ובקיצור, דממה.
אין אמצע בקונפליקט
שום דבר חדש לא נטען כאן, כל זה ברור מאליו לכל תינוק שהחל להגות את המילים הראשונות משפת אימו.
ועדיין רוב מכונות התודעה האנושית, אף שמעולם לא טרחו לעסוק בזוטות כגון דא, אי שם באחורית מוחם טועים מוטעים ומטעים, בשם הפוסט מודרניזם, אשר מנסה למצב את עצמו כהמשך בשרשרת הגישה הספקנית, המדעית, אך הרי הוא ההפך הגמור, וירוס מיסטי, פיקציה מטאפיזית, בהמשך השרשרת האבולוציונית של החשיבה הדתית, המתכחשת לספק, כופרת ברוח המדעית שהביאה אותנו הלום, אשר תמיד התכחשה לאמת והעדיפה את הדמיון, הרהב והכזב על פניה, אשר תמיד בסתר ליבה הייתה משוכנעת כי האמת לא רק שאינה ידועה, היא אינה קיימת, חמקמקה מפני עצמה בשביל עצמה, ומתוך כך הרסה וגדעה את הספקנות באיבה, שכן אם אין אמת לא ייתכן ספק, אך אם ישנו ספק בהכרח שישנה אמת.
אליבא דרובא דאינשי לא רק האמת אינה מוכרת אלא גם הכוח לטעון טענה אינו מוכר, טענה ניתן להביע רק על מהות שטוענת את עצמה מעצם קיומה כמהות זו ולא אחרת, ניתן לטעון 'זה מוצץ!' רק כאשר מונח לפנינו חפץ מסוים אשר טיבו מוחלט וברור מעצם קיומו כבעל טיב מסוים, או אז ניתן לטעון מצד אחד 'זה מוצץ' ואילו מנגד נטען 'לא, זה ארון', אך אמיתו וטיבו של החפץ קיימים בכל מקרה, אך כיום, מתוך ביטול האמת לגמרי מאבדות כל הטענות את משמעותן ותקפותן, מתוך כך שהוויכוח נהפך למשהו אודות משהו ערטילאי חסר צורה וחסר זהות, מאבדות כל הטענות את משמעותן ולכן כל טענה, תהיה האווילית ביותר, ראויה למשקל זהה לכל טענה אחרת שישנה.
נשיא אירן, וכמוהו נציגי כל הדתות בכל העולם, סבורים, שללא אלוה, בלעדי שרירותו וטימטומו של הרעיון הדתי, שקועים כל מכונות התודעה האנושית במין מציאות מתחלפת סיבובית וערטילאית, חסרת צורה וזהות, נעדרת אמת ומשמעות. הוא סבור שמשום כך בכוחו לגבור על כל אותן מכונות מערביות שלמדו להטיל ספק, הוא סבור שאם הטלנו ספק בכל הרי שבכוחו להטיל ספק בהטלת הספק, לטעון שלא רק ספק יש כאן אלא ספק אם ישנו ספק, ספק אם ישנה טענה, כל זה מתוך בורות ואוויליות שהיכתה שורשים בעולם כולו עוד מימי קדם, מתוך כך רוצים סרסורי האלוהים לבוא ולזרוק את טענתם השרירותית, הטימטומית, טענתם שאינה מתייחסת למהות קיימת אלא במפורש עוסקת בנעלם, בנסתר, בחסר מהות, בחסר תפיסה, ולהטיל אותה בין בליל הטענות כולן כעוד טענה לגיטמית, מקובלת, ראויה, שהרי כולכם יודעים שהאמת היא יחסית, אין אמת אחת, וכל אותן בוקי סריקי שמטרתן בסופו של דבר היא אחת - אינכם יכולים לפסול אותי ולהצביע - שקרן!, בעולמכם הערטילאי, הסימולקרי, הכל ראוי להיאמר בה במידה שהכל אינו ראוי, אי לכך שמעו לי, כי דבר אלוהים בפי - כולכם שקרנים!
אך היותה של התמונה מורכבת לאינספור אינה מפחיתה ולו במשהו את האמת האחת והיחידה שאנו מסוגלים לעכל ממנה כבני אנוש, מורכבותו של הסיכסוך הישראלי פלשתיני, הערבי מערבי, אינה בשום פנים ואופן מסתירה מצב של חוסר אמת, של יחסיות אובייקטיבית המתחלקת בין כולם, בין צדיק ורשע גם יחד, מאחורי כל התמונה המורכבת הזו מסתתרת אמת אחת בלבד, מצוייר ציור אחד בלבד, הקונפליקט הוא מה שהוא ולא שום דבר אחר, זו או האמת שלנו או האמת שלהם, אין שום דרך באמצע.
מיהו המבקש לכלוא נשים משל כבהמות נדמו
יהיה זה יומרני מדי לומר שאנו רואים את האמת, את כל האמת, אך יהיה זה אווילי עד אימה וחסר משמעות לחלוטין לנסות לחשוב שאולי האמת שלנו היא לא האמת, פשוט זה בלתי אפשרי, אך לא רק מתוך בלתי אפשריות זו אנו טוענים לאמת, ראייתנו את האמת מתחילה במציאות הקטנה הבלתי ניתנת להכחשה, כאשר אני קם ויוצא אל השמש הזורחת מולי זו אמת טהורה שהועברה אליי בלי שום ייצוג, אך גם המציאות המורכבת ביותר המועברת דרך חתחתים של אלפי ייצוגים וטענות בסופו של דבר מורכבת לחלקיקיה מאמיתות פשוטות טהורות כמו זו של השמש הזורחת, לפיכך אין השלם יכול להיות גדול מסך חלקיו, גם אמת זו בסופה היא אחת ולא אחרת.
איננו יכולים להסביר בחישובים מתמטיים את רצף הקווים הישרים המנחים אותנו כאנשים חושבים אל מטרותינו בחיים, איננו כעת ולא נהיה בעתיד גאונים עד כדי כך בכדי להציג את הרציונאל, האמת, שמאחורי תובנותינו הבסיסיות, אך ככל שנשתדל להיות ראציונאליים יותר, ספקנים יותר, אך בו-זמנית מבקשי אמת יותר, ומה כבר יכול להיות יותר ראצינאלי לאדם חי מחיזוק יצר החיים, מהשאיפה לחופשיותו של החי, לפורקנם הבריא והחופשי של כל יצרי ויצורי החיים, נוכל לדעת כי קרבים אנו יותר ויותר לאמת. ובקרב הזה, במטרה הזו ברור הרי לכל, מיהו המבקש לדכא בראש ובראשונה את המחשבה, את הרוח החופשית, של בני עמו יותר משל כל עם אחר, מיהו המבקש לכלוא נשים משל כבהמות נדמו, מי מבקש לכלוא את הדעת, הדעתנות, הידיעה, מאחורי סורג ובריח, מיהו המקדש את המוות יותר מן החיים עצמם, מי המבקש לגדוע את יד הקידמה ולהמשיך לייצר לאין תכלה וקץ דורות של אנשים שפופי גו נמוכי קומה רופסי מוח שישתחוו ויודו לסרסורי האלוהים רוצחי האדם על שנתן להם להשתתף במשחק שלילת החיים וההמתנה לשאהידיות שמעבר לו, מיהו בעצם כל מטרתו היא נטי אמת ומיסטיפיקציה של כלל הדברים כולם ומי מנגד מבקש את האמת, מקדש את החיים עצמם, רואה בהם ביצריהם ובחופשיותם, הרוחנית והגופנית, את מטרתו הנעלית מכל גם כאשר, כפי שטבעי שיקרה, לעיתים הוא נאלץ להילחם בהם.
