למען הגילוי הנאות, החמאס רצח את הילד שלי. הילד שלי נרצח בפיגוע אוטובוס 37 בחיפה במרץ 2003 על-ידי מחבל של החמאס מחברון. אני רוצה לראות את ארגון המרצחים הזה נעלם מעל פני האדמה, אני גם רוצה להבטיח את הביטחון של ילדי החיים, שרק לפני שנתיים ישבו במקלט תחת איום טילי החיזבאללה.
לנו כישראלים יש מטרה, לחיות בארצנו בשלום וביטחון. אנחנו חייבים להישאר ממוקדים על המטרה שלנו, למען ילדינו, ובסופו של דבר גם למענם של הילדים של שכנינו.
התקשורת והפוליטיקאים אוהבים לערוך "תחרויות כאב" לבדוק לאיזה צד כואב יותר ולמי פחות; בכל עימות נבדקות ה"תוצאות", ומתקבלת תוצאה חסרת משמעות שהתקשורת יכולה להציג לציבור בשניות הבודדות של האייטם.
לצערי, מניסיון אישי, ב"תחרות הכאב" אין מנצחים – יש רק מפסידים.
במקום לבדוק אם יש בתוכנו מישהו שכואב את כאבם יותר או פחות, מוטב אם תתרכז התקשורת בנעשה בישראל - בנפגעיה ובגיבוי המטרות שיביאו שקט ושלום לאזור. אי אפשר להיות אחראים להכל; מי שמאפסן טילים בקומת הקרקע ומשפחות וילדים בקומה מעל, הוא ורק הוא אחראי לגורלם.
אני יודע בדיוק מה המשמעות של לאבד ילד, אני כואב את אובדנו של כל ילד בעולם וללא קשר למי הוא ומהו, ולמרות זאת - אם כדי להגיע למטרה של ישראל לסיים את שלטון החמאס ולהביא שקט לתושבי הדרום יהיו קרבנות אזרחים בעזה, לצערי אין ברירה ואין דרך אחרת.
אם מחר יעמיד החמאס ילדים פלשתינים בעזה ויאיים להרוג אותם אם לא נפנה את שדרות או כל עיר אחרת, האם האחריות עלינו או עליהם? האם נפנה את ישראל כדי להציל ילדים פלשתינים?
האבסורד והצער שולטים באספקטים רבים של הסכסוך הישראלי ערבי וגם בסיבוב הנוכחי חלקו לא נפקד.
מן הראוי להישאר ממוקדים במטרה. שקט ושלום בדרום לאחר ששלטון החמאס יעבור מן העולם, ייתן ביטחון גם לילדים ישראלים וגם לילדים פלשתינים. תחרויות כאב לא יעזרו להשיג את המטרה, להיפך, הן רק מסיטות אותנו מהמטרה, ואז יהיו עוד יותר קרבנות וכאב. יותר מידי "תחרויות כאב" היו פה בשנים האחרונות שגרמו לנו שוב ושוב לשיתוק ולחוסר פעולה, וכמאמר חז"ל - מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים.
אני קורא לממשלת ישראל ולפוליטיקאים להמשיך בפעולה בעזה עד שהחמאס יעלם וראשיו ייתפסו חיים או מתים. הנני קורא לאזרחי המדינה להתחייב כי לא יצביעו לפוליטיקאי כלשהו אשר יתמוך בהפסקת הפעולה בעזה לפני סיומה והגעה למטרתה.
אם כל מי שמקבל מכתב זה ישלח את התחייבותו זו לראש הממשלה, לבנימין נתניהו, לאהוד ברק ולציפי לבני, ידעו הפוליטיקאים כי עתידם תלוי בתוצאות הפעולה בעזה וברצינותם ובהתמקדותם בהגעה למטרה של מיטוט החמאס והעלמתו מהשטח.
