ממשלת ישראל, לאחר שנוכחה לדעת כי אין לה שיג ושיח עם כנופיות הטרור ברצועת עזה; לאחר שלא למדה לקח מהעובדה הברורה כי החמאס לא נרתע כלל מהרוגיו – קל וחומר מהרוגי האוכלוסיה אזרחית המשמשת לו מחסה חי – להיפך, מבחינת החמאס לכך נועדה אוכלוסיה זו; לאחר שנואשה מהקריאות לשווא כלפי כוליי עלמא כי היא, מדינת ישראל, אין לה שום דבר נגד הפלשתינים ולמעשה היא כמהה להפסקת אש; לאחר שלא סייעו בידה שפע האיתותים, בהתחלה ברמזים ואחר כך בגלוי, ובהמשך תוך תחינות להפסקת אש – תעשה הסכם עם מצרים (או טורקיה או ארה"ב) כי כנופיות החמאס מזה וצה"ל מזה, יפסיקו אש.
כלומר, לעקוף את החמאס, בלי שירגיש בכך ונגד רצונו כמו גם נגד מעשיו.
ומה תהיה התוצאה? לא קשה לנחש; מדינת ישראל תנצור את נשקה, החיילים ישובו הביתה, ימשיך זרם ההובלות לכנופיות הטרור (שבין כה לא הופסק), ותשקוט הארץ ארבעים שנה.
איזו ארץ? ארץ הטרור, הרי זה ברור, ואילו הטרוריסטים מהכנופיות ימשיכו בעיסוקיהם השגרתיים, הרי הם לא חתמו על כלום, ואפשר לחשוב כי לו חתמו – היו מקיימים... המוביל מהלך זה הוא אותו מנהיג שהונהג במלחמות לבנון על-ידי ארבע אמהות. זו תפישת עולמו המוצהרת, והוא מזמין לחץ בינלאומי ואף מייחל לו כדי שתהיה לו אמתלה לברוח מעזה כפי שברח מלבנון.
אין לטעות בו – רב אלוף ב(מיל.) אהוד ברק יודע לעשות את העבודה הצבאית, אך השתייכותו האידיאולוגית לשמאל הקיצוני מונעת ממנו לקבל החלטות נכונות, וכך קורה כי בעצם ימי המלחמה הוא מנהל משא-ומתן עם כל העולם כדי לסחוט הפסקת אש – וכנופיות החמאס קולטות אותו במאמציו אלו ומפרשות את זה כחולשה ופחד.
צריך להבין כי על-ידי הפגנת כמיהה להפסקת אש – מצטמצמת התמיכה הבינלאומית בישראל, וכל מי שמתלבט בין תמיכה בישראל לבין גינויה – יכריע את הכף לטובת גינויה, הא ראייה שגם שר הביטחון בעמדה שצריך להפסיק את המלחמה אותה הוא מנהל.
הפתיחה הייתה שמדינות כצ'כיה, ארה"ב, מצרים, צרפת ועוד – תמכו במהלך המלחמתי של מדינת ישראל, ואט אט פתיחה זו הורעה בגלל המדיניות של ממשלת ישראל, בסיוע ארטילרי של העיתונות והתקשורת הישראלים, המתנהגים כמפלגת שמאל קיצוני לכל דבר ועניין.
להזכיר, אין לחץ על "החזרת" רמת הגולן, אך הלחץ הזה יתקיים כאשר ברק או לבני או נתניהו יקיימו מו"מ עם אסד, לא חשוב על מה. ליתר דיוק: אסד אינו פרטנר לשום מו"מ עם ארה"ב, בהיותו עריץ של מדינה תומכת טרור, וכך יהיה עד אשר מנהיג ישראלי יצילו ממעמדו זה אל רום מעמד לגיטימי, כפי שבזמנו הוצל הטרוריסט יאסר ערפאת, אותו רוממה מדינת ישראל עד כדי קבלת פרס נובל לשלום.
האבסורד של אתמול יכול וצריך ללמד משהו על מה שקורה כאן ועכשיו במלחמת עופרת יצוקה.
