|
עם הרס המשאבות, כיצד מגיעים מים לבתים של התושבים בעזה?
יש קושי מאד רציני עם עניין המים. עוד לפני המלחמה, במסגרת הסנקציות הענישתיות שהטילה מדינת ישראל על עזה, הייתה הגבלה חמורה על מעבר של סחורות ושל ציוד ושל חלקי חילוף דרך המעברים בישראל. ישראל סגרה את הרצועה במובן זה שתושבי הרצועה אינם יכולים לקבל סחורות דרך הים או האוויר, אלא אך ורק דרך המעברים עם ישראל. מאז המדיניות הזו נוצר מחסור רב. תשתית המים תלויה באספקת הדלק והחשמל, כמו גם בצנרת וציוד חלופי. כאשר כמות הדלק המוזרמת לעזה היא מאד נמוכה, גם הדלק שאמור לתפעל את המשאבות במערכת המים חסר, וכך לא כל המערכת עובדת.
המצב הוא כזה שיש בתים שמקבלים מים לשתיה אחת לחמש ימים, אחת לעשרה ימים. ל-800 אלף איש בעזה אין מי שתיה. המים בעזה הם מים מלוחים ושמנוניים. זה לא המיים שאת שותה. גם את זה אין להם היום. והמשבר היום, במיוחד עם המים והחשמל הוא כל כך צפוי, אחרי שבחודש ספטמבר החליטו לקצץ בכמות הסולר והחשמל שמעבירים לעזה, לאחר צמצום שנמשך שנה וחצי, מעבירים כמויות מינימליות ביותר.
אולי בחודש האחרון, אולי מתחילת נובמבר הייתה הידרדרות רצינית במצב, לאחר שכמעט הופסקה כליל הזרמת הדלק. מי שמטפל כיום בעתירת ארגוני החשמל והמים זה ארגון גישה, לא ארגון עדללה.
ברגע שאין חשמל בתי החולים לא פועלים כמו שצריך. מערכת הטיפול עובדת על גנרטור, כדי שגנרטור יעבוד צריך חלקי חילוף, גנרטור אחד מושבת מחפשים חלופה אחרת. בדרך כלל ארגוני הסיוע מעבירים גנרטור שלהם. מחלקות שונות בבתי החולים נסגרות, נשאר רק בית חולים אלקודס בעזה. היום רק מחלקת טיפול נמרץ פועלת בו. הם מבצעים כמה ניתוחים באותו חדר. המתכונת היא של חירום. מה שרציתי להגיד הוא שמדינת ישראל ממשיכה להתכחש למציאות. המצב הוא מעבר למשבר הומניטרי. מאז שהחלה מדיניות הקיצוצים, המשבר ההומניטרי אך ורק החריף, אבל היום, בימי המלחמה, אין לי מילה לתאר זאת, זה כבר לא אנושי.
בהיעדר מים הפצועים אינם יכולים אפילו לשטוף ולחטא את הפצעים למעשה...
כנראה. מערכת המים בעזה היא שונה ממה שיש כאן. ובשל צפיפות האוכלוסין, בדרך כלל הבניינים הם גבוהים. כדי להביא את המים לקומות העליונות דרוש לחץ של מים, דרוש כוח של משאבות. כשאין חשמל, המשאבות לא פועלות. לכל בית יש מכלית קטנה לאגירת מים מים. זה 100 ליטר, זה מספיק ליום או ליומיים ותלוי גם בגודל המשפחה. הם עברו את השלב של לנצל את מה שהם אגרו לפני עשרה ימים. ועכשיו הם נסמכים על התשתית והתשתית הרוסה. חברת המים שם, או רשות המים שם שהיא איגוד של העיריות, משתדלים להוציא את הטכנאים ולתקן את התשתית איפה שאפשר. אבל בשורה התחתונה, 800 אלף איש בעזה בלי מים.
כבר כמה ימים ברציפות?
כן. והמצב היה בעייתי עוד לפני הלחימה. אפילו קמח אין שם. בכל הרצועה יש רק עשרה מאפיות שפועלות, את צריכה לדמיין, אי אפשר לדמיין את זה. כי גם במהלך הפסקת האש ההומניטרית, את בטח יכולה להבין שלא כל אחד יכול לעמוד בתור ולקבל את מנת הפיתות לפני שההפסקה תסתים. והחמור מכל הוא התכחשותה של המדינה לחומרת המצב.
|
|
מידתיות ב 40 קילומטרים רבועים
|
|
|
החמאס לא מכיר בכללי המשפט הבינל ההומניטרי, הוא נלחם מתוך האוכלוסיה, הוא מסתתר במסגדים ובבתי חולים, הוא מתחבא מאחורי נשים וילדים. כיצד ניתן לדרוש מישראל לקיים את אותם כללי שהחמאס אינו מכיר בהם?
המשפט הבינלאומי ההומינטרי לא מכיר בעיקרון של ההדדיות, אם ארביץ לך, את לא אמורה להרביץ לי בחזרה. את יכולה להרביץ לי חזרה במצב אחד, שבו זה נחוץ להגנתך העצמית. את חייבת לשמור על הכללים הברורים, על עקרונות העל, על עיקרון האבחנה, על עיקרון המידתיות, ועל עיקרון הצורך הצבאי. מדינת ישראל הפרה עקרון זה בהטילה את הסנקציות הענישתיות, וההגדרה של הסנקציות כ'ענישתיות' אינה מגיעה ממני. החלטת הממשלה ב-2007 כינתה את הסנקציות 'ענישתיות' הגם שכיום מנסים להציג את הסנקציות כ"כלכליות". מעבר לזה החלה המלחמה. במלחמה יורים על ריכוזי אוכלוסין, גם אם יש בתוך ריכוז אוכלוסין לוחם, אותה אוכלוסיה אינה מאבדת את ההגנה כאוכלוסיה אזרחית. זה שונה כאשר יש לוחם מול לוחם, גם בג"צ החיסולים אמר שלא כל אחד שחבר בחמאס הוא מטרה לגיטימית לחיסול. כאשר המשפט הבינ"ל הפומבי הכיר בזכותו של חייל להרוג חייל אחר, הוא חשב על סיטואציה של אחד מול השני, לא על סיטואציה של פצצת טון על בנין, לא זאת הייתה הכוונה, לא זו הייתה התמונה כאשר ניסחו את כללי המשפט הבינ"ל. גם בג"צ החיסולים שאמר שמותר לחסל מטרה לגיטימית, התכוון אך ורק למי שנוקטים חלק ישיר בלחימה נגד מדינת ישראל. גם אם בתוך האוכלוסיה יש לוחם חמאס שלא לוחם באותו רגע, לא רק שהוא עצמו מוגן, כלל האוכלוסיה שנמצאת סביבו היא בהחלט אוכלוסיה מוגנת.
אבל צריך לזכור עוד משהו. עזה זו לא אפגניסטין. אין הרים, אין מנהרות. יש טענה שחמאס משתמש באנשים כמגן אנושי, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, טבעי מאד שבתוך רצועת עזה, שכולה אזור צפוף מיליון וחצי איש, שאם יש לוחמים הם יהיו בתוך האוכלוסיה, כי אין איפה, אין הרים מחוץ לאזור שבו ממוקמת האוכלוסיה. תנאי הלחימה קשים. כללי המשפט שמחיבים הבחנה בין לוחם לאזרח מיועדים בדיוק למצב של לחימה, מקרים שבהם קשה להמנע מפגיעה באזרחים, אבל צריך. צה"ל הפגיז מן האוויר את
המתחם של בית הספר של אונר"א. הטענה היא שירו שם בדצמבר 2007. גם אם באותו רגע היו שם כמה לוחמים, להפציץ בית ספר שיש בו מאות פליטים והמון ילדים זה בלתי חוקי בעליל, ולו מהסיבה הפשוטה של חוסר מידתיות.
וזו לא הפרשנות של עדאללה, זו הפרשנות של טריבונלים בינלאומיים שנתנו במשפטים של פושעי מלחמה בעקבות מלחמות יגוסלביה ורואנדה, זו לא פרשנות יצירתית הומנית מידי לכאורה שלנו בעדאללה. אני לא חושבת שיש מישהו במדינה שמכחיש את העקרונות האלו.
אני לא טוענת לרגע שאין ללכת לפי העקרונות האלו. אני טוענת שחמאס מכיר את העקרונות האלו ומנצל אותם בצורה צינית: מסתתר ויורה מתוך מסגדים ומתוך בתי חולים ומתוך בתי מגורים. מחביא נשק היכן שנמצאים נשים וילדים.
כאשר המשפט הבינלאומי המנהגי נתן הגנה למטרות אזרחיות, הוא סייג הגנה זו: ההגנה הזו מושהית כל עוד נעשה שימוש צבאי באותו מקום אזרחי. אך עצם העובדה שקיים לוחם בודד בתוך אוכלוסיה אזרחית גדולה, זה לא מה שיבטל את האופי של האוכלוסיה כאזרחית גרידא.
|
|
כל זה ידוע. ועדיין, חמאס מנצל באופן נקלה ביותר ובאופן ציני ביותר את הכללים האלו.
כאשר קבוצת לוחמים מתחבאת בתוך מסגד, עמדת המשפט הבינלאומי הפומבי הינה שניתן להפגיז את המקום. גם כאשר נעשה שימוש לא חוקי באמבולנס אפשר להפגיז. אבל את לא יכולה לצאת מנקודת הנחה שאם נעשה שימוש לא חוקי באמבולנס, זה אומר שכל האמבולנסים הם של מחבלים. מספר הפצועים מחייב פעילות מסביב לשעון של האמבולנסים, ועשרות האמבולנסים מתקשים להגיע לפצועים. עד היום לא נשמעה טענה שהחמאס השתמש באמבולנסים כמסווה להסעת כלי לחימה או לוחמים. נכון שבחומת מגן נשמעה הטענה הזו, אבל היא לא נשמעה במלחמה הזו. לגבי המסגד, אכן, נשמעה טענה שיש שם מחבלים.
בית המשפט העליון בישראל טען שלא בגלל שנעשה שימוש לא חוקי מספר פעמים באמבולנסים, זה אומר שכולם מטרה לגייטמית, אלא שצריך לנהוג במידתיות. את לא יכולה לאמר שרוב הנהגים שעוברים בכביש החוף עברייני תנועה בגלל בודדים. בדיוק כך לעניין האמבולנסים ובדיוק כך לגבי השימוש במטרות אזרחיות. עמדת המדינה ולפיה מותר לירות בבית הספר של אונר"א כי בעבר ירו משם היא עמדה פסולה ובלתי מידתית בעליל.
אני חושבת שאף אחד אינו חולק שפגיעה באמבולנסים או בבתי ספר היא פסולה. אך לא זו השאלה, השאלה הינה כיצד חייל בזמן אמת יכול לדעת אם באמבולנס יש מחבל או צוות רפואי. כיצד ניתן להבחין בזמן אמת מי הוא מי?
רוב האמבולנסים עושים תיאום דרך המשרדים של הצבא ומקבלים אישור להגיע למקום. אם הצלב האדום או הסהר האדום מתקשר לתאם הגעת אמבולנס, וגם המדינה לא הכחישה זאת ככל הנראה, אין לירות באמבולנס. זו הנחה – אלא אם כן יש מידע שסותר. זאת הסיבה שעושים את כל התיאום. גם במבצעים הצבאיים הקודמים ביהמ"ש הורה על תיאום בדיוק בכדי לאפשר הבחנה בזמן אמת של יהו מי. היום התיאום לוקח שישה ימים. העתירה התייחסה למשפחת אל עיידה שנמצאת בעזה באזור נצרים, הם נפגעו ביום שבת בלילה, מאז יום שבת עד היום ניסיונות לתאם את פינויים.
|
|
פצועים מדממים במשך שישה ימים ברציפות
|
|
|
הם שכבו פצועים שישה ימים?
משבת בלילה עד היום (יום ו', 09.01.09) בבוקר הם לא פונו, היום פונו רק הנערות בנות ה-16 וה-18, הן צעדו 3-2 קילומטרים עד לאמבולנס שפינה אותן.
בעודן פצועות?
אני לא יודעת לגבי חומרת הפצעים, אנו יודעים רק שהבית הופצץ והם נפגעו מרסיסים. שתי הנשים המבוגרות ושני הילדים הקטנים עדיין לא פונו. אנו מדברים על שבוע ימים, רק הנערות יצאו לקבל טיפול רפואי, אני לא רוצה להישמע לא ריאלית, אבל פעם הצבא התגאה בכך שהוא הגיש סיוע לאוכלוסיה אזרחית מתי שהיא נזקקת, כיום יש באזור כוחות צבא, רק שהצבא אינו עושה את זה. זה הגיע לידי כך שהצלב האדום, שלרוב פועל בחשאיות גמורה, ולרוב אינו מפרסם משאים ומתנים שלו עם ממשלות, יצא אתמול בהודעה לעיתונות שישראל מפרה את כללי המשפט הבינלאומי, והוא התייחס בכך למקרה, לשכונת זייתון שכמעט נהרסה, ושבה יש עשרות פצועים שנמצאים מתחת להריסות. רק אחרי שלושה ימים של תיאומים הם הצליחו להגיע לבתים שנפגעו, ומצאו שם ארבעה ילדים קטנים שרויים על הרצפה, ליד גופת אימן ועוד 12 גופות. והצבא מצוי במרחק של 80 מטרים! אלוהים יודע מה היה ניתן להציל מאותן 12 גופות אם רק היה מתאפשר לצלב האדום להגיע בזמן. ניתן היה להציל חיים. יש ירי, אבל ארבעה ימים זה יותר מידי, בייחוד שאומרים שהצבא במצב סטטי ולא בתנועה כל הזמן. הוא היה יכול להציל אותם.
את למעשה טועת שהצבא מנע את הצלתם
הצלב האדום אמר את זה.
|
|
את יודעת שבציבור הישראלי עולה שוב ושוב הטענה ולפיה החמאס אשם במצבם של תושבי עזה. לו רק היה מנצל את המומנטום של ההינתקות בכדי לבנות ולפתח את עזה, לאחר שישראל התנתקה ממנה, במקום לכונן תשתיות טרור, הוא לא היה מגיע למצב שהביא אליו היום את האוכלוסיה הפלשתינית.
בארגון עדאללה יש לנו אג'נדה משפטית, לא אג'נדה פוליטית. לאחר ההינתקות מדינת ישראל טענה שהיא לא שולטת בשטח, והתחלתי לתאר לך את המצב שם. מה שקרה הוא שהמדינה פירקה את ההתנחלויות, הוציאה את החיילים והקיפה את הרצועה, במובן זה שהיא שולטת על המעברים היבשתיים. במסגרת ההסכם עם מצריים מעבר רפיח סגור, במסגרת הסכם המעברים שנחתם בין הרשות הפלשתינית וישראל, מנעו מן הפלשתינים מרחב אווירי וימי פתוח, מנעו מהם להקים נמל ימי ו/או אווירי, וכך נוצר המצור. אי אפשר לומר כי לרצועת עזה נתנו אפשרויות ריאליות לנהל שגרת חיים נורמלית.
מאז הבחירות בפברואר 2006 החלו צמצומים רבים ביכולת ההשרדות שלה במובן זה של סגירת המעברים וצמצום הסחורות שעוברות, תוך שהדרך היחידה להעביר סחורות היא דרך המעברים הישראלים. אחרי המאבק בין פתאח לחמאס, ביוני 2007, סגרו את המעברים כמעט טוטאלית, ובספטמבר 2007 החמירו עוד יותר את מדיניות הצמצומים במובן זה שהחלו לצמצם את החשמל והדלק. עזבי את הקטע שאני פלשתינית ושארגון עדללה פועל למען זכויות פלשתינים. אני לא חושבת שיש מי שיאמר שישרראל פטורה מאחריות.
המדינה טוענת כי היא שומרת על "מינימום הומניטרי", כאשר עוד באוקטובר 2007 היה ברור לכל שכתוצאה מהצמצום בתי חולים לא פועלים, רק 11 סוגי סחורות מותרות בכניסה לרצועה. המשפט הבינ"ל אינו מכיר במושג כזה, 'מינימום הומניטרי', הסטנדרט ההומניטרי נועד כדי להעלות את מחויבות הכובש למצב הנכבש, לא כדי להוריד את הסטנדרט הזה אל מתחת לקו האדום.
מאז ההתנקות כל שישראל עשהתה זה להדק את טבעת החנק ולהחריף את המשבר ההומניטרי.
|
|
שימוש באזרחים למטרות פוליטיות
|
|
|
המצור לא היה קיים אלמלא החשש של ישראל מפיגועי טרור שיגיעו לשטח ישראל.
אי אפשר לשים מיליון וחצי איש בתוך כלא אחד גדול, לשים מים מתי שיש, ולהגיד להם 'תחיו ותשגשגו'. כל מה שקורה בתוך החברה הפלשתינית, לא אמור לשמש בידי המדינה, כדי להשתמש באוכלוסיה כדי ללחוץ על השלטון. ישנו איסור מוחלט לעשות שימוש באזרחים כדי להשפיע על שלטונות. זה כל הרעיון של איסור נגד טרור. לעשות שימוש באזרחים לצרכים פוליטיים.
זו בדיוק הדרך של החמאס. לפגוע באוכלוסיה חפה מפשע בכדי להשיג מטרות פוליטיות.
מה שנעשה בעזה זו שיטה. להשתמש באוכלוסיה האזרחית כדי לגרום לה להביא לנפילתו של שלטון, עושים זאת מתחילת ה 2006, וזה לא רק דבר שהוא לא חוקי, זה גם לא מוסרי.
אני חושבת שבנקודה זו אנחנו איננו חלוקות. גם אני חושבת ששימוש באזרחים בכדי להשיג מטרות פוליטיות הוא פסול. אבל נניח לרגע לצורכי הדיון כי 90% מן ההצדקה למצור זה 'חינוך מחדש' של הפלשתינים, שזו הצדקה פסולה לגמרי, אבל 10%, נניח ש 10% מן ההצדקה למצור היא שיקולי ביטחון פרופר. אם המעברים יפתחו יתפוצצו מחבלים באשדוד, באשקלון, בתל אביב, ובאשר שבע. מדינת ישראל הייתה בסיוט הזה כבר כמה וכמה שנים טובות.
גם כאשר יש צורך צבאי יש חובה לנהוג במידתיות, את לא משתמשת בפטיש כדי לחסל יתוש, את לא מונעת תנועת רכבים כי יש תאונות דרכים. אנשים רגילים לחשוב במובנים האלו, אבל כשחושבים על הצד השני, על האויב על האחר, הם נאטמים. אומרים 'אויב', צריך לחסל אותו, ברוך שפטרנו, הוא ממילא אויב. עיקרון המידתיות והחוקתיות ועיקרון האבחנה בין אזרח ללוחם זה מה שאנו עושים ביום יום, אם אני מרביצה לך את רוצה להגן על עצמך, את לא יכולה להוציא נשק ולירות בי ולרצוח אותי. את אמורה לנטרל את האיום בלבד, לא לקחת את החוק לידיים, אם אדם טוען רצחתי כהגנה עצמית הוא לא יהא פטור מחבות פלילית באופן אוטומטי, מנהלים נגדו משפט כדי להוכיח שהכוח שהפעיל הוא כוח סביר.
את צריכה לזכור שגם אם ישראל פוגעת בחפים מפשע, אפילו במאות, כוונתה היא לפגוע במחבלים, והפגיעה בחפים מפשע אינה אלא תוצר לוואי. וזאת להבדיל מן החמאס שמכוון את הטילים שלו לשדרות, לאשקלון, לבאשר שבע, לקריית גת, לנתיבות, מתוך כוונה ברורה לפגוע באזרחים. אם הוא לא מצליח זה עניין של מזל בלבד. לו היה בעל יכולת לממש את מטרתו, אלפים בצד שלנו היו נפגעים.
אם את רואה בית ספר, ומפציצה אותו מן האוויר כדי לחסל לוחם, זה יהא עיוורון לומר שלא הייתה כוונה. אני לא יודעת מהי העמדה של החמאס, האם הוא רוצה להשמיד את ישראל כפי שמציגים זאת, אני חיה מן העמדה של המדינה אשר מתפרסמת שוב ושוב בכתבי בית הדין בהליכים שאנו בעדאללה צד להם, או מדברי השרים ומדברי הממשלה.
את למעשה מתחמקת מגינוי החמאס. את טוענת שאינך יודעת מה כוונתו. היה לנו בישראל למעלה מעשור של טרור. אנשי חמאס פוצצו את עצמם בתוך ריכוזי אוכלוסיה, בתור לדולפינריום, בקפה אפרופו רצחו אם ותינוק באופן מכוון. היה פה מרחץ דמים במשך למעלה מעשור. האם קשה להבין מהי האג'נדה של החמאס? זו לא צביעות לגנות את ישראל בפה מלא, אך להתחמק מגינוי החמאס בטענה שאת לא באמת יודעת מה האג'נדה שלו, כאשר כולנו למדנו במשך למעלה מעשור מה מטרתו, וזאת מתוך מעשיו הרצחניים?
העקרונות של המשפט הבינ"ל הפומבי הומניטרי חלים על כולם, אם מחר יוקם בית משפט עליון ברשות הפלשתינית, לכשישראל תשחרר את השטחים ותאפשר לפלשתינים זכות הגדרה עצמית ושתהא להם מדינה נורמלית משלהם, ויהיה להם בית משפט, אז תשאלי את בית המשפט העליון ש(אולי) יקום אצלם את דורשים מחמאס לכבד את כללי המשפט הבינ"ל או לא.
|
|
נשאלתי בידי עו"ד פאטמה עג'ו, במהלך הראיון, באם אני מכירה את המים של עזה, שהם "שמנוניים מלוחים" ולא כמו "המיים של ישראל". ה'היכרות' שלי עם המים של עזה נולדה דרך פסק דין שנחשפתי אליו, במהלך עבודתי, שבו נדונה תביעה של צעיר אשר לקה במהלך שירותו בסכרת, להכיר בו כנכה צה"ל.
כאשר נדרש לתאר את תנאי שירותו, אשר לטענתו הובילו לפרוץ מחלתו, הוא תיאר בין היתר את המים הזוועתיים של עזה.
פסק הדין הזה הביא אותי להכיר, בצורה גרפית, את אותם 'מים של עזה'. מים שהובילו צעיר אחד לחלות (ביחד עם תנאי שירות נוספים).
ולחשוב שמיליון וחצי איש שותים את המים האלו, ואין להם אפילו רשות מסודרת להגיש נגדה תביעות מחמת מחלות שנובעות מ"איכות" המים...
|
|
