כשיידום שאון התותחים בדרום לא תוכל עוד ישראל להימלט מעימות נוסף, הצפוי לה בצפון, אקוטי ומסובך לא פחות, אלא שהפעם לא בשדה הקרב, אלא ליד שולחן הדיונים.
יהיה זה עימות בלתי-נמנע עם סוריה, שכנתנו הקרובה מחד ואויבתנו הדומיננטית מאידך. זו שגוררת אחריה גם את החיזבאללה שבלבנון הקרובה, וגם את אירן, בעלת-בריתה הרחוקה.
סוריה, למי ששכח, נותרה, עדיין, שכנתנו הערבית היחידה, שאין לנו הסכם-שלום עימה. במשך 60 שנות קיום המדינה, ידעו היחסים של ישראל עם סוריה עליות ומורדות - אבל בעיקר מורדות. העימות המתמשך ביניהן אף הגיע, לא אחת, לאלימות של ממש.
הרעה משמעותית ביחסים המתוחים חלה בתחילת שנות החמישים של המאה החולפת, במבצע המודיעיני האומלל, "ליל הברווזים", בו גוייסו חיילי מילואים של צה"ל, שלא כמקובל, לתמרון צבאי, באמצעות סיסמאות ששודרו ברדיו. סוריה פירשה את שידור הסיסמאות כהכנה למלחמה מצד ישראל והעמידה את צבאה במצב הכן. רק לאחר שישראל הצליחה לשכנע את הסורים כי המדובר בתרגיל-מילואים בלבד, הוסרה הכוננות הסורית, אבל המתיחות בין שתי המדינות נותרה בעינה. שמן למדורה הבוערת סיפקה לסורים פרשת אלי כהן, שחדר לשורות צבאם, ושעם תפיסתו הועמד על-ידיהם לדין והוצא בסופו של דבר להורג על ריגול לטובת ישראל.
למרות היריבות הקשה בין שתי המדינות, לא חדלו מנהיגיהן לבחון אפשרות לדו-קיום, ואפילו להגיע להסדר-שלום. ניסיונות כאלה נעשו, בעיקר, בעקבות מלחמת יום הכיפורים. אז גם הסכימו ישראל וסוריה להפרדת כוחותיהן הצבאיים ברמת הגולן - הסכם שנשמר עד עצם היום הזה.
סתימת גולל
דווקא חאפז אל-אסד הקשוח, נשיאה הדומיננטי והכל יכול של סוריה, ששלט בה שלטון ללא מצרים, היה האיש שהגיע לסף-הסכם-שלום עם ישראל. היה זה בתחילת שנות ה-90, בדמדומי ימיו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין. השניים הגיעו להסכם עקרוני, לפיו יוחזר הגולן כולו תמורת הסכם-שלום מלא. אלא שהסתלקותם של השניים מן הזירה הפוליטית, עם הירצחו של רבין ומותו של אסד, סתמה את הגולל על ההסכם הזה. בנסיבות החדשות שנוצרו בשטח, עם עלייתו של באשיר אסד הבן לשלטון, ירד כל ההסכם הזה לטמיון. סוריה חברה לאירן ותמכה תמיכה ללא סייג בחיזבאללה, ארגון הטרור הרצחני, בכל פעילותו הנפשעת נגד ישראל.
למרות ההקצנה ביחסים, חודשו תוך כך גם המגעים בין ישראל לסוריה כדי לנסות ולהגיע, סוף סוף, להסכם-שלום. באחרונה אף הודיע אסד הבן, בשיחות שניהל עם מתווך גרמני, על נכונותו להגיע להסכם כזה באותם התנאים שהציב בשעתו אביו.
כיום מתמקד העימות בין שתי המדינות במחלוקת על נסיגה מרוב שטח הרמה ועל שליטה בשטח של כ-1,200 קמ"ר, שנכבש על-ידי צה"ל במלחמת ששת הימים.
לפי כל הסימנים, במשא-ומתן העתידי, שנראה קרוב מאוד, תעמוד ישראל על כך שהגבול יעבור ברמה, בקו פרשת המים שבין הכינרת לירמוך, בין שטחים דומים זה לזה בערכם הטופוגרפי משני עברי הגבול. ישראל תדרוש אז שלא ייווצר מצב שבו הסורים יישארו מחד ברמה, בעוד שישראל תיוותר נחותה לרגלי הבקעה. נצטרך אז לשכנע את הסורים ואת העולם כולו כי קו הגבול שעליו יוחלט לא יהיה שלב ראשון מתוך שרשרת שלבים להרחבת שטחה של ישראל, אלא סוף פסוק לדרישותינו הטריטוריאליות מסוריה. בה בעת תצטרך סוריה לשכנע את ישראל, את העולם, ומעל לכל את עצמה, כי היא אכן תראה בהסכם הזה סוף פסוק וגם ויתור מוחלט על היעד שלה משכבר הימים, לחסל את ישראל כולה.
