שעת ההכרעה

בשנים האחרונות צה"ל הוא בעיקר צבא בורח [כן תוצאה ישירה של החלטות הדרג המדיני]. אפשר לקרוא לזה "נסיגה טקטית" ועוד שמות יפים ומשונים אך התוצאה היא הליכה לאחור ומנגד התעצמות [צבאית ומוראלית] של האויב. תהליך זה התחזק עם גירוש היהודים מגוש קטיף, פינוי בו צה"ל [להזכירנו צבא הגנה לישראל] הפך להיות קבלן גירוש פינוי והריסה של ממשלת ישראל עם ביצוע הפצל"מ [פעולה צבאית לא מלחמתית]-עוד שם מכובס לגירוש יהודים מבתיהם, אשר תוצאותיו היו בלבול בהגדרת האויב וחוסר הבנה מיהו האויב וכיצד נלחמים. לצערינו את את תוצאת הבלבול שנוצר ראינו במלחמת לבנון השניה בה שונו הפקודות משעה לשעה, וגם ביצועם לקה בחסר. את תוצאת ההינתקות סובלים עד עצם היום הזה למעלה משמונה שנים סובלים ישובי עוטף עזה מירי בלתי פוסק של פצצות למיניהם, בעיה שהדרג הצבאי לא מצא לו מענה [למעט האמירה הפוליטית ש"רק פתרון מדיני ימנע את..."]. המענה לא נמצא לא עם הפצצה הראשונה למרות ההבטחות, ובודאי שלא כעבור שמונה שנים ולאחר נפילת למעלה מ-8000 פצצות. מנגד, החיזבללה התעצם מצפון. הקלקול בצבא עם אמירות כאלה מתחיל מהראש: כל מי שהיה שותף לתהליך הדרדור הצבאי מוסרי, מי ששדה הקרב עבורו היה שדה פינוי ישוב בלתי מוכר [גבעות יש"ע],האויב היה תושביו היהודים וניצחון הוגדר כהריסת הישוב [גם אם הוקם שוב כעבור כשעה..] יקשה עליו להיות שותף בתהליך תיקון ושיקום הצבא!!! לא לכניעה מדינית אינני קורא ח"ו ל"עריפת ראשים" בפיקוד הבכיר. ברם, אך רק צבא שחייליו לא ידעו את הגירוש מגוש קטיף, ואך ורק צבא שחייליו לא התנסו בעימות עם יהודים, רק צבא כזה יוכל להילחם עם האויב הערבי ולנצח[מילה שאת פירושה כבר שכחנו]! לסיים עם "הישג מדיני" ודומיו, משמעותו האמיתית הינה דחיית המערכה למועד מאוחר יותר אך בהיקף גדול ומסוכן הרבה יותר. לצערינו הרב בימים האחרונים שוב אנו שומעים דיבורים מהז'אנר הפוליטי צבאי, החל מפיו של שר הביטחון ברק והמשכו דרך כתבי החצר מבית מדרשם של כרמלה מנשה וארבע אמהות הקוראים ליציאה [נסיגה ...] ולהסכם מדיני [המשך פגיעה בחוסן הלאומי והעמידה "היציבה" כלפי פנים וחוץ]. שעת ההכרעה של הפיקוד הבכיר האם יאמר באומץ שהסכם [כניעה] מדיני פירושו דחיית המערכה לסיבוב הבא בעצימות גבוהה ומסוכנת הרבה יותר [טילים גם על תל אביב..] ולכן עכשיו זוהי שעת ההכרעה הצבאית [וממילא גם ההכרעה מהו הכיוון הנכון והמוסרי בבנין הצבא]? או שמא שוב ילך הדרג הצבאי "בעיניים עצומות" ויתן לדרג הפוליטי את הסולם לרדת מהעץ [הכרעת המלחמה באופן חד-משמעי!] ואף ימצא עבורו הסברים נפתלים לאמר מדוע כש[שוב] הפסדנו בכל זאת ניצחנו, ובכך ימשיך את תהליך הדירדור המוסרי צבאי שהוזכר לעיל. ושאלה לסיום: אם ההכרעה היא כאפשרות השניה, מדוע בכלל יצאנו למלחמה הזו? היתכן שיש אנשים הרוצים לגרוף "קופון פוליטי" ולכן שלחו את צ.ה.ל לקרב?