81% מהעמותות הפועלות בישראל מצויות בקשיים כספיים, מתוכן 22% בקשיים כספיים חמורים. כך עולה מסקר שערך המרכז לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון בשיתוף ארגון הגג של העמותות בישראל, מנהיגות אזרחית ושתי"ל בקרב 220 עמותות. על-פי נתוני הסקר שממצאיו פורסמו ביום 22.12.08 במגזין The Marker, הסיקו עורכי הכנס כי מאחר וקיימות 27,000 עמותות בישראל, כ-3,500 מהן מצויות בסכנת סגירה.
את הסיבות למצב תולות העמותות בעיקר בירידה בהיקף התרומות.
גיוס כספים על-ידי עמותות הינה משימה לא פשוטה כלל, שכן עמותות מוקמות לא לשם חלוקת רווחים או פעילות כלכלית בדרך כלל, אלא למטרות ציבוריות ועל-מנת לקדם נושאים הקרובים ללבם של מייסדי העמותות לטובת הכלל, כגון: צדקה, דת עזרה הדדית, תרבות, מדע, פעילות חברתית ועוד.
ככל שרף המטרות הציבוריות או החברתיות שמציבות העמותות עם היווסדן, הינו גבוה יותר, הרי שגיוס הכספים מן הציבור תעשנה מורכבות יותר ותצרכנה את חבריהן לשקוד על מציאת פתרונות "שיווק" יצירתיים על-מנת לגייס תרומות ולהגדיל את חשיפתן בקרב הציבור הרחב.
ואכן בשנים האחרונות וכחלק ממאבק הישרדותן, אנו עדים לדרכים מקוריות בהן נוקטות עמותות על-מנת לשווק עצמן ולהאדיר את היקף התרומות המגויסות על ידן. המדובר במתן תרומה כספית כנגד הזכות להשתתף בהגרלות נושאות פרסים, כאשר הכספים הנצברים מיועדים למימון פעילות העמותות ולשם הגשמת המטרות אותן חרטו על דגלן עם ייסודן.
האם הגרלות כאמצעי תרומה הינן חוקיות?
ננסה לבחון זו את חוקיות ההגרלות הנערכות על-ידי עמותות במתכונת זו.
הוראות החקיקה דהיום יוצרת מצב שבו ההימורים המסחריים היחידים המותרים במדינת ישראל נערכים בחסות ממשלתית, היינו למדינה, המסדירה את חלוקת הרווחים ממשחקי המזל, יש מונופול על שוק ההימורים המסחריים.
בל נשכח כי הגרלות הנערכות על-ידי גופים מסחריים הפועלים למטרת רווח חוסות תחת היתר מיוחד הניתן על-ידי מנכ"ל משרד האוצר אשר אינו חל על גוף ציבורי כדוגמת עמותה, עניין שיש בו כדי להנציח את הקושי הרב הניצב בפני חברי עמותות לפרסם עצמן או לחשוף עצמן בפני תורמים פוטנציאליים.
על כן אין כל סיבה שלא להתיר, בהתקיימות מספר קריטריונים שייקבעו מראש על-ידי המדינה, אף עריכת הגרלה על-ידי גורמים ציבוריים, ובלבד שמטרת ההגרלה עולה כדי מטרה ציבורית ראויה.
במדינת ישראל קיימים הסדרים חוקיים המתירים משחקי הימורים בחסות המדינה ומעוגנים בחוק להסדר ההימורים בספורט ובסעיף 231 לחוק העונשין בו נקבע כי שר האוצר (או מי שהשר הסמיכו לצורך זה) רשאי ליתן "היתר" לעריכת הגרלה מסוימת או לסוג של הגרלות.
שיקול דעתו של שר האוצר
ניתן למנות את שלושה שיקולים עיקריים שיונחו נגד עיני שר האוצר בשוקלו באם ליתן לגוף היתר לעריכת הגרלות או הימורים:
האחד, מניעת התמכרות למשחקי מזל הגורמים נזק כלכלי חמור והרס התא המשפחתי. השני, שמירה על טוהר הליך המשחק באמצעות פיקוח על יחס סביר בין מחיר ההגרלה ובין שווייה הכלכלי של הזכות להשתתף בה. השלישי, מקור לגיוס כספים מהציבור למטרות ראויות.
לא מן הנמנע לציין, כי הימורים הנערכים בחסות המדינה מעודדים התעשרות מהירה התלויה במזל וכי אף הם טומנים בחובם סכנת התמכרות; מבחינה זו אין שונים הם מהימורים המתנהלים על-ידי גופים פרטיים, אך בניגוד לעסק פרטי של הימורים, שמכוון מטבע הדברים להשאת רווחים, הרווחים הנצברים במערכת הימורים ציבורית, כדוגמת כספי ההגרלות בעמותות, משמשים לטובת הכלל.
פיקוח על כספי העמותות
על כן ראתה הכנסת כאחת ממשימותיו הנוספות של חוק העמותות, ביצירת מנגנון ממשלתי על כל הנעשה בו, על-מנת שהציבור התורם מכספו הפרטי ומכספים ממשלתיים וציבוריים ידע כי כספים אלו מגיעים ליעדם ומשתמשים בהם בהתאם למטרות המוצהרות של העמותה, כאשר לשם השגת המטרות, רשאית העמותה לפעול ולעשות כל פעולה דרושה במסגרת החוק: לגבות דמי חבר ותרומות מחברי האגודה, לקבל תרומות וסיוע כספי מכל אדם ומכל מוסד או משרד ממשלתי.
על אף שבסקטור השלישי נמצא הרבה טעון תיקון ותעדנה על כך הכותרות הכמעט שגרתיות בכלי התקשורת, דרכן אנו למדים מדי יום על מעידות ומעילות, נהלים בלתי תקינים, ועבירות שונות נוספות המבצעות בתחום זה, הרי שבסך-הכל מדובר בחלק יחסי קטן בהשוואה לכלל הפעילות המבורכת של מגזר זה, שקשה ואולי אף בלתי אפשרי לדמיין את פניה של החברה הישראלית בלעדי תרומתו.
הגרלות לתכלית ציבורית
על-מנת לאפשר לאותן עמותות לעמוד על רגליהן באופן עצמאי ובלתי תלוי בחסדי התמיכה הציבורית ולאור פעילותן המבורכת של עשרות אלפי אנשים התורמים מזמנם האישי ומכספם הפרטי לטובת הכלל מתוך צו מצפונם, יצירת תמריץ לגיוס תרומות על דרך מתן אפשרות לכל תורם להשתתף בהגרלות מפוקחות, יכול בנסיבות מסוימות להוות מטרה ציבורית מקודשת המצדיקה מתן היתר על-ידי שר האוצר (לנוכח התקיימות מכלול השיקולים דלעיל), וביחד עם זאת ליצור אפקט חיובי בדמות קיצוץ משמעותי בתמיכה המוענקת על-ידי המדינה לסקטור השלישי.
נדגיש לסיום כי מתן גושפנקא לגיוס כספים בדרך זאת יכול להינתן בנסיבות מסוימות ובלבד שההגרלות תערכנה בשקיפות ציבורית מלאה, בפיקוח עו"ד או רו"ח, תוך שמירה קפדנית על הוראות חוק העמותות לרבות יצירת פיקוח ומעקב אחר ייעוד הכספים הנתרמים וניתובם למימוש מטרותיהן החוקיות של העמותות.
