אין זה דבר של מה בכך לפסול רשימת מיעוטים לכנסת. זהו מהלך דרמטי, גם אם בג"צ יהפוך את ההחלטה על פיה.
העובדה כי חברי הכנסת הישראלים נהנו מכל ההטבות הניתנות לנבחרים הסיטה אותם מסדר היום שלהם עצמם, אשר למענו נבחרו לכנסת.
בהחלט יש מה לשפר בנושא המיעוטים בישראל, אך דרך ההזדהות המופגנת עם שונאי המדינה ואויביה אינה מקדמת את האג'נדה הערבית-ישראלית.
על ערביי ישראל להחליט באם הם אזרחי המדינה ולנהוג כמשתמע מכך, או לוותר על כל זכויותיהם כאן, כולל מתן ייצוג בבית המחוקקים הישראלי. דמוקרטיה אינה אנרכיה וישנו קו מפריד וברור בין שני מושגים אלו.
אני טוענת כי התנהלותם של חברי הכנסת הערביים הכשילה את כל הציבור הערבי בישראל עקב התעסקותם בנושאים כלל ערביים אשר אינם קשורים לחיי היום-יום של הערבים בארץ.
ההבלגה הישראלית הן כלפי אויבי ישראל מחוץ והן כלפי נבחרי המיעוט הערבי מבית, הוכיחה עצמה כחרב פיפיות והתפרשה כחולשה מצד הממשל והחברה בישראל, וראה זה פלא, כאשר ישראל מסרבת להמשיך ולהבליג היא הופכת לחברה מפלצתית ורצחנית.
על המיעוט הערבי היושב בארץ להפנים: ישראל היא עובדה קיימת ואתם הינכם אזרחים במדינה זו, אך אל תטעו בפירוש הדמוקרטיה הישראלית - היא אינה מקנה לאיש (גם לא לקיצונים יהודים) את הזכות לזלזל בגבולות הדמוקרטיה ולהפכה לאמצעי בו אתם מפרשים דמוקרטיה כאי מחויבות כלשהי למדינה.
אין לדעת מה יפסוק בג"צ, אך המסר של החלטת ועדת הבחירות הישראלית הוא חד וברור: לא נסבול יותר בתוך המדינה היהודית, הכשרים להסתה כנגד קיומה של המדינה והזדהות עם אויביה מחוץ; על המגזר הערבי לקבל החלטה לאן מועדות פניו - לחיי שותפות כאן בישראל, או חבירה למדינות ערב העויינות את ישראל, חייהם כאן יהיו תוצאת הנגזרת של החלטתם.
