רבים וטובים בישראל מזועזעים מהחלטות כמו זו שקבלה ועדת הבחירות המרכזית, בימים אלה, בדבר פסילתן של רשימות מפלגתיות מהשתתפות בבחירות. כידוע, חלק ממפלגות אלו כבר נפסל בעבר, אך בג"צ ביטל את הפסילה.
הטענה החוזרת ונשמעת היא, כי פסילת מפלגות אלו תהווה מכה לדמוקרטיה, תבאיש את ריחה של ישראל בעולם ותדחק את התושבים הערבים לעמדות קיצוניות, שכן תיחסם בעדם הדרך לביטוי עמדותיהם. כידוע לכל, כל הערבים בישראל הם אוהבי המדינה, מתונים ונלהבים לשרתה ולהגן עליה, ורק מעשינו הם הדוחקים אותם לעמדות קיצוניות.
המקרה של אוסוולד מוסלי
ידוע ומפורסם המקרה של מנהיג המפלגה הפאשיסטית הבריטית, אוסוולד מוסלי. הלה, שהגיע בקריירה הפוליטית שלו עד דרגת שר בלי תיק, היה מיודד עם הנאצים , ובחתונתו נכחו היטלר וגבלס. כשפרצה מלחמת העולם השניה, שבה הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה משום שזו תקפה את פולין, במרחק 3,000 ק"מ מארצותיהן - הטיף מוסלי לכך שבריטניה תעסוק בענייניה ולא תילחם בגרמניה, וכי תחת זאת תגיע להסכם עם היטלר.
במאי 1940, חודשים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, נאסרו מוסלי, אשתו וחבריהם להנהגת המפלגה, והושבו בכלא למשך שלוש שנים במה שכונה "מעצר הגנתי". המפלגה פורקה ללא דיבורים מיותרים. בשנת 1943 שוחררו מוסלי ואשתו אך הושארו במעצר בית, עד סוף המלחמה בשנת 1945.
בריטניה היא המדינה הדמוקרטית המובהקת, שבה זכויות האזרח וחופש הביטוי מובטחים ונשמרים בהקפדה רבה. שלא כמו שוטרים רבים בחוף המזרחי של הים התיכון, המפגינים אטימות, גסות-רוח ואלימות, השוטר הבריטי הוא ידיד נאמן ונעים-הליכות לכל שומר-חוק, וניכר בו שהוא חש כמשרת הציבור. הסובלנות הבריטית ידועה לכל, ובעטיה הם נאנקים כעת בשל הגידול העצום במספר המהגרים החיים בקרבם.
מוסלי והפאשיסטים שלו לא היו מיעוט אתני, החי במדינה הבריטית ומתנגד לזכותו של הרוב לקיים בה את המדינה הבריטית. הם היו פטריוטים של בריטניה לפי תפישתם, שרצו בטובתה של המדינה הבריטית, שהרוב האנגלי שולט בה, ולא העלו בדעתם להחליפה בשלטון אחר. אף על-פי כן, לאחר פרוץ המלחמה לא היססו השלטונות בבריטניה ולא שיחקו במשחקים: במחי יד חסלו את המפלגה, שהביעה ידידות לפאשיסטים הנאציים, וכאמור כלאו את מנהיגיה ובראשם מוסלי, שהשתייך למשפחת אצולה.
אין אח ורע בעולם למצב שכזה
אין שחר להשוואות שעורכים חכמים-בלילה אצלנו, בין היחס למפלגות הערביות ובין זכויותיהן של מפלגות מיעוטים במדינות אחרות. אין בעולם אח ורע למיעוט לאומי, הנהנה מכל זכויות האזרח במדינתו אך פועל בגלוי למען אויביה, מביע אהדה או שוויון-נפש למעשי חבלה ורצח שהאויב מבצע באזרחי המדינה, נציגיו "מצפצפים" על החוק ונוסעים אל מדינות האויב כדי להשתתף שם בהפגנות איבה נגד מדינתם, ומכריזים בגלוי על רצונם בחיסול המשטר והבסיס הרעיוני, שעליהם מבוססת מדינתם. ואין בעולם אח ורע למצב אצלנו, שבו חברים בפרלמנט נהנים משני העולמות: זכאים בכל הזכויות של חבר הפרלמנט, ויחד עם זאת מנאצים ומחרפים את מדינתם, גם כאשר צבאה נלחם באויב.
ההשוואה המקוממת ביותר היא זו המשווה את ערביי ישראל למיעוט היהודי במדינות אחרות. כמובן, פושעים ועבריינים יש בכל קיבוץ אנושי, אך היהודים היו ידועים, בכל מדינה שבה ישבו – אפילו במדינות אנטישמיות מובהקות כמו פולין, גרמניה, רוסיה, הונגריה, רומניה ואחרות – כפטריוטים נלהבים של מדינתם. היהודים לא כפרו מעולם בזכות הרוב במדינה שבה התגוררו, לקיים את השלטון בדרכו. אם נמצא יהודי שפעל נגד המדינה, דבר שהיווה תופעה נדירה ביותר, הציבור היהודי הוקיע אותו ועשה הכל לנער חוצנו ממנו.
הדמוקרטיה חייבת להתגונן
שלא כשוחרי-דמוקרטיה אחרים, אני סבור שפסילתן של רשימות ערביות מהשתתפות בבחירות, תישא פירות מתוקים ורצויים. מובן מאליו שאין לעשות זאת ללא ראיות רציניות הנדרשות בחוק לצעד כזה, ולי-עצמי אין ראיות כאלו אלא רק המידע המתפרסם בתקשורת. ואולם, על בג"צ לנהוג בנושא זה על-פי בית שמאי, ולהימנע ככל האפשר מהביטוי "מקרה גבולי". הדמוקרטיה זכאית להתגונן, במיוחד במציאות של מלחמות כמעט רצופות ופעילות אויב כל ימות השנה. פסילתה של רשימה כלשהי, אפילו אחת בלבד, תלמד את שאר הצדיקים שבין חברי הכנסת הערבים לקח בל-ישכח. נגלה לפתע שהללו נזהרים בלשונם ובמעשיהם, ונמנעים ממעשי החתרנות הבוטים שחלק מהם נקטו עד עתה בהתרסה וב"צפצוף" על מדינת ישראל.
אם הביטוי לעמדותיהם של אזרחים ערבים בישראל, היא התנהגות חברי הכנסת שבהם מדובר, ובכלל זה השתתפות בהפגנות המחבלים בארצות אויב, ניאוץ המדינה וטיפוח השאיפה והתעמולה למען חיסול המדינה היהודית בתור שכזו – זהו ביטוי שאינו חוקי ואינו לגיטימי, מהבחינה המשפטית ומהבחינה המוסרית, ואין להרשותו כפי שאין להרשות שוד בנק.
לא מחו על הפגזת יהודים
ואנא, אל תבלבלו את מוחנו בטענה האווילית, שהערבים מדוכאים בישראל ולכן הם פועלים כך. מי שמעולם לא השמיע אף ציוץ קל במחאה נגד המחבלים, הרוצחים יהודים באשר הם יהודים, ולא השמיע אף קריאה פומבית אחת לאחיו המחבלים, לחדול מהפגזת ישובים אזרחיים יהודיים, אף לא השמיע מעולם אף מילה אחת של השתתפות בצער או ניחומים על רציחתם של ילדים יהודיים רכים או הפיכתם לנכים לצמיתות – בל יצפה שנטרח לטפחו ולשמרו כאזרח אהוב. אדם כזה הוא בעינינו כספחת. בעוד היהודים, באשר הם, מרעישים עולמות נגד כל מעשה-עוולה אמיתי או מדומה, הנעשה במקום כלשהו בעולם ולבטח כשהוא נעשה בישראל, לאדם כלשהו – הערבים בעולם בכלל, והערבים בישראל בפרט, נוקטים התנהגות הפוכה לחלוטין. די בכך שמנהיגיהם פרסמו את ה"חזון" שלהם, שבו מובעת שאיפה גלויה לחיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית, ואם לא די בכך – די לי בשתיקתם המוחלטת לנוכח אמנת חמאס, שתוכנה ונוסחה נאציים-אנטישמיים ומטרתה המוצהרת חיסול היהודים ומדינתם.
