מדינת ישראל שונה ומיוחדת ממדינות העולם בסנכרון שבין ימי החופש של הילדים ממוסדות החינוך ושל ההורים ממקום העבודה. ניקח את הפסח הזה כדוגמה: הילדים יצאו לחופש כשבוע לפני החג, בשעה שההורים עדיין עובדים. בין ראש השנה ליום כיפור התלמידים נהנים מגשר, ההורים לא; בחנוכה הילדים אומנם בחופש אלא שרוב ההורים עובדים. ולא רק בתקופות החגים: בימי שישי מרבית ההורים לא עובדים בשעה שהתלמידים הצעירים לומדים, כך שלבד מערבי חג וימי שבת - התא המשפחתי מפוצל בכל הנוגע למיצוי החופש האינטימי והבילוי בחיק המשפחה.
זהו מנוע אחד שדחף את שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים,
סילבן שלום להריץ יוזמה שזוכה לתמיכה על-ידי זרמים שונים בכנסת ובכלל - להאריך את סוף השבוע ולהפוך את ימי ראשון ליום חופש. הזרמים הדתיים מברכים על יום כזה שיאפשר גם לציבור שומר שבת לערוך קניות, לטייל ולבלות אפילו במגרשי הספורט בסוף השבוע הארוך; המשווקים ישמחו לתנועת קונים מוגברת; והעוסקים בתחום התיירות משוועים לקפיצה משמעותית בנופשים לסופשבוע. גם שר החינוך, הרב
שי פירון - בעד.
הנוסחה שאותה מנסים לפצח התומכים היא פיצוי בגין שעות החופש בימי ראשון. בין הפתרונות: פיזור של השעות על פני ימות השבוע והארכת שעות הלימוד או קיזוז ימי הראשון עם ימי חופש אחרים "בלתי מוסברים" (ע"ע יציאת התלמידים לחופש פסח שבוע לפני החג).
גם במקומות העבודה יידרש פתרון: המעסיקים טוענים שהמשכורת של העובדים צריכה לגלם את יום החופש, לכך הוצע פתרון של יום עבודה חלקי בימי שישי בתמורה לראשון הפנוי, ותוספת של שעת עבודה אחת לכל ימות השבוע.
השיח על סוף שבוע שגם יסנכרן אותנו עם שווקים בעולם המערבי, החל לפני שלוש שנים. בשלב הבא צפוי להיות פיילוט שיכלול 12 ימי ראשון חופש בשנה - הראשון בכל חודש (מהלך שחברת הייטק מסוימות כבר נוקטות בו). אם הוא יוכיח את עצמו, אנחנו בדרך לחג חדש: אי-שביזות יום א'.
