ביום שני, ה-12.1.09, השתתפתי בהפגנה הראשונה בחיי. כל המפגינים היו ברזילאים הגרים בישראל. הפגנו לפני שגרירות ברזיל במחאה על הצהרה שנחתמה על-ידי ה-PT (מפלגת העבודה הברזילאית) שמאשימה את ישראל בהתנהגות הדומה לזו של הנאצים.
כולנו הרגשנו תחושה קשה של תסכול וכעס, ואני, שחיה כבר 17 שנה בישראל הרגשתי שאינני יכולה שלא להגיב ולפעול. הרגשתי שאני מוכרחה לעשות משהו למען ישראל, אפילו אם זה רק מעשה קטן.
אני חושבת שהאנשים בברזיל לא מודעים למה שבאמת קורה כאן. מפלגת העבודה שהיא מפלגת שמאל ומתנגדת למיליטריזם רואה לדעתי את המצב באור של מה שקרה בברזיל לפני זמן רב.
העניין הוא שהדברים כאן שונים בתכלית. הם צריכים להיות מודעים לכל העובדות, ללמוד יותר על ההיסטוריה והמנטליות של האנשים באזור כדי לשפוט נכון את המצב.
זו הייתה ההפגנה הראשונה שלי ועוד אלך לכמה הפגנות שיידרשו כדי לתת לאנשים בברזיל נקודת השקפה שונה על מה שקורה כאן.
אני פציפיסטית, זמרת, מלחינה וכותבת. אני שואפת לשלום ואושר. אלו הנושאים שאני עוסקת בהם בשיריי ולשם כך אני חיה.
אמשיך לקוות שהאנשים באזור שלנו יצליחו לחיות בשלום זה עם זה ביום מן הימים, ושנחיה בשלום. אנחנו זקוקים לכך! אנחנו רוצים בכך. אנחנו גם רוצים שישראל תחוש בטוחה מספיק כדי שתהיה לכך הזדמנות.
