פרשת השבוע, פרשת "שמות" הפותחת את החומש השני "שהוא ספר הגלות והגאולה" כהגדרתו של הרמב"ן (בהקדמתו לספר שמות) היא המשך ישיר של העלילות המתרחשות בפרקיו האחרונים של החומש הראשון "ספר בראשית". פרשה זו כוללת קכ"ד פסוקים (וסימנך: "הודו לה' כי טוב"). אומנם, אין בה אף איזכור של אחת מתרי"ג מצוות התורה אולם, פרשה זו פותחת את סדרת הפרשיות העוסקות בשעבוד המפרך והקשה מנשוא של "המיעוט היהודי" בתוך תחומי האימפריה המצרית, כמו גם, גאולתו "הטבעית" ובעיקר הניסית של המיעוט היהודי מ"בית העבדים ומכור הברזל", לאחר רד"ו (=210) שנים.
ונשאלת השאלה: מהו הגורם או הגורמים שהביאו את אותו מיעוט יהודי לכך שנתגלגלו למצרים והגיעו עד ל"דיוטה האחרונה", שהגיעו לשפל המדרגה בכך שמעמדם היה הנחות ביותר שבני אנוש יכולים להגיע אליו, קרי: עבדים נרצעים במצרים? שהגיעו למציאות של "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה..."?!
ואומנם, סיבות שונות גרמו לירידתה של משפחת יעקב, המיעוט היהודי, מארץ כנען אל ארץ מצרים. מעיון בפסוקי המקרא ומעיון בדבריהם של חז"ל כ"ממשיכי דרך" הן בתלמודים והן במדרשים אנו למדים על סיבות שונות, כגון: קיום "הבטחתו" של ה' לאברהם ב"ברית בין הבתרים", ירידתם של משפחת בני יעקב "לשבור אוכל במצרים" עקב הרעב הכבד ששרר בכנען ועוד. אין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב. ברם, באחת מן הסוגיות התלמודיות במסכת שבת [דף י:] חז"ל ציינו: "בגלל משקל שני סלעים של מילת שעשה יעקב ליוסף לבנו יוסף משאר אחיו נתגלגלו למצרים...". ובמילים אחרות: חז"ל בסוגייה חשובה זו מיקדו את תשומת לבנו לאחת מן העובדות המצערות אשר הייתה מן הגורמים המרכזיים להגעתו של עם ישראל לשפל המדרגה באימפריה המצרית, והיא: העדפתו של יוסף על-ידי אביו יעקב משאר האחים. היחס המיוחד והעדפת יוסף על שאר האחים שהתבטאה באהבה יתרה ליוסף, בעשיית בגדים מיוחדים ליוסף, "את כתונת הפסים" וכו' יצרה מציאות של משטמה, איבה ושנאה גדולה כלפי יוסף מצד אחיו האחרים. והגם שעובדה מצערת זו ותוצאתה הרת האסון שנבעה מכך כתובים במפורש בפסוקי המקרא, מן הראוי להדגיש שבגלל היותנו "מאמינים בני מאמינים" ברור לנו לחלוטין שליעקב, חלילה, לא הייתה כוונה ליצור ולגרום למצב עגום זה. ועם כל זאת, המשטמה, האיבה ושנאת האחים הובילו לפירוד, לפירוק ה"ביחד המשפחתי", ובעיקר: הובילו לחוסר אחדות. דבר שגרר בעקבותיו את הגלות הראשונה והקשה בתולדותיו של העם היהודי.
ובאותו האופן, בדיוק, אולם, מן הצד הנגדי, ניתן לקבוע בוודאות שסיבות שונות היוו את הגורם לגאולתו של המיעוט היהודי מארץ מצרים אל ה"ארץ המובטחת", היא ארץ כנען. גם כאן, לצערנו הרב, אין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב, ברם, במאמרנו זה נזכיר מספר מצומצם של מאמרי חז"ל, מאמרים חשובים שמובילים את הקורא לחשיבה ולעיון עמוק יותר ולשאלה המרכזית שתוביל אותנו אל המסקנה היחידה המתבקשת, והיא: יישום הערך של אחדות ישראל, הלכה למעשה, היה הגורם המוטיב המרכזי לגאולה מ"גלות הגלויות", הלא היא "גלות מצריים המזוויעה", וכדלקמן: א. "בשכר ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים" [סוטה, דף י"א.]. ב. "בשביל מילה ושבת ששמרו בני ישראל במצרים נגאלו" [מן המדרש]. ג. "בשביל ג' דברים נגאלו: שלא שינו שמם, לשונם ולבושם" [בעל הטורים].
וגם כאן נשאלת השאלה: מה היה הגורם העיקרי שהוביל את העם בארץ מצרים ליצור "מהפכה רוחנית" לאחר עשרות שנים של שיעבוד מפרך וקשה. שיעבוד שגרם לניתוקם של צאצאי יעקב אבינו ממסורת וממורשת אבות עד כדי הגעה לשפל המדרגה הרוחנית כפי שמתאר זאת הנביא יחזקאל בפרק כ', כמו גם חז"ל בקובעם ש"ישראל הגיעו עד למ"ט שערי טומאה"? מה היה הגורם העיקרי ל"חזרה בתשובה" של "המיעוט היהודי" הן בשמירת מצוות עיקריות ובסיסיות (כגון: מילה, שבת ועוד) והן בשמירת ערכים יהודיים הקשורים לזהות ולתודעה יהודית בסיסית (כגון: חזרה אל השם, הלבוש והלשון היהודיים ושמירתם)?!
ותשובתנו האחת והחד-משמעית לשאלה זו, היא - האחדות. אחדות העם "סובבה עליהם את הגלגל" לטובה מעם הקב"ה ששמע את נאקתם, זעקתם וצעקתם, זכר להם את בריתו אשר נשבע לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב והוציא את עם ישראל "מעבדות לחירות ומשעבוד לרווחה ומאפילה לאור גדול". רעיון זה מוצא לו מקום חשוב בדברי המדרש הנפלאים והמחכימים [תדא"ר כ"ג] כהאיי לישנא: "כשהיו ישראל במצרים, נתקבצו כולם וישבו יחד. ומשום שהיו באגודה אחת, כרתו (=הסכימו) יחד ואמרו: שיעשו גמילות חסדים זה עם זה. שישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב ושלא ילמדו לשון מצרים ושלא יניחו לשון אבותיהם ושישמרו את השבת ושיהיו נימולים...".
מי ייתן, וביחד, נשכיל כולנו לבחור את הנתיב החשוב של מוטיב האחדות, מוטיב שהיה הגורם העיקרי לגאולתו של "המיעוט היהודי" ממצרים. שהרי: "באחדותינו - חירותינו". כמו-כן, אנו תפילה ותקווה שזכות דברי התורה המופצים במאמר זה, כמו גם בעשרות, מאות ואלפי מאמרים אחרים המופצים בקרב כלל העם היהודי, בארץ ובתפוצות, ובזכות לימודי התורה שמתקיימים ברחבי העולם היהודי ייתן ה' כוחות נפש וגוף לחיילי צבא ההגנה לישראל העומדים בימים קשים אלה "על משמר ארצנו וערי אלוהנו..." והנלחמים לחימה עיקשת ועקובה מדם כנגד ארגון רצחני ואכזרי השולט בחבל עזה. יעש ה' עימם חסד ואמת ויצליחו במשימתם הקדושה להביא שקט ושלווה לתושבי ארץ ישראל, בכלל ולתושבי דרום הארץ, בפרט. בעז"ה ננצח.
