|
לקראת סיומה של המלחמה בעזה, מן הראוי לשפוך אור על כמה היבטים שלה, היבטים, אך לא הישגים:
- הפקרה ולא הסדרה: המלחמה הולידה קשקוש עיתונאי חדש בשם המוזר "הסדרה" כתחליף להסכם. למעשה אין מדובר בהסכם או ב"הסדרה", אלא בהפקרה. אם ישראל מסיימת את המלחמה הנוכחית כאשר גלעד שליט נשאר בשבי האויב וכאשר ישראל ממשיכה להיות נתונה לסחטנותו - מי ניצח ומי הפקיר? לא יעזרו כל התרגילים המילוליים של הצמד אולמרט/לבני - אדריכלי החלטת האו"ם הכושלת 1701 בסיום מלחמת לבנון 2006: החמאס לא מצמץ; אולמרט/לבני התקפלו. היה עליהם לתבוע את שחרורו של גלעד שליט כתנאי, בלי לפחד כלל.
- מלחמה מול ארצות-הברית: התוצאה המדינית של 3 שבועות של מלחמה מול האויב הערבי ברצועת עזה היא... הסכם הבנות עם ארה"ב על מניעת ה"הברחות". אם ארה"ב היא אומנם "ידידתנו ובעלת בריתנו", ואם יש לה היכולת למנוע "הברחות", ניתן היה לצפות ממנה מראש למנוע את ה"הברחות" שהובילו למלחמה הנוכחית, ולא להגיע להסכם איתה בעניין זה רק בעקבות המלחמה ומחיריה הכבדים. לבני ויועציה ישווקו את ההסכם כהישג, למרות שבניהול נכון של מדיניות החוץ של ישראל היה צריך להגיע למיצוי יכולת אמריקנית זו - אם היא בכלל קיימת - גם ללא המלחמה, בלי לפחד כלל.
- תיק"ו, לא ניצחון: שרת החוץ טוענת שארגון הטרור החמאסי לא יהיה צד להסכם עם ישראל ולא יעמוד על בסיס שווה מול ישראל. האם לא היה זה הבסיס למצעד האיוולת של ישראל, מאוסלו ועד אנאפוליס, משמעון פרס ועד ציפי לבני, שהעמיד את מדינת ישראל על בסיס שווה מול ארגוני הטרור אש"ף/חמאס? את השוויון הזה יש לשבור, בלי לפחד כלל.
- שוב, אונר"א?: שלא במתכוון התחכך צה"ל בסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, התורמת להנצחתה של בעיית הפליטים הערביים ומעכבת את פתרונה, שאינו חייב להיות בתחומי רצועת עזה. ובמקביל, ישראל הרשמית כיבדה את מזכיר האו"ם והתנצלה בפניו, במקום לדרוש ממנו לסגור סוכנות מזיקה ומיותרת זו, ושוב, בלי לפחד כלל.
- שוב, בלי פילדלפי?: ניצחון היה מחייב שליטה ישראלית בלתי מוגבלת בזמן ברצועה ברוחב 3 ק"מ במקביל לציר פילדלפי, שהיא הפתרון האמיתי לעניין ה"הברחות". במקום להגיע להישג חשוב זה עסקה ישראל בהרס מיותר ומזיק בעזה. למרות שניהול המערכה הצבאית היה טוב בהרבה מניהול המערכה המדינית, הדגש צריך היה להיות על אזור רפיח ולא על העיר עזה.
- שוב, הצבעה בנצרים?: הפליטים היהודים שיצרו (שרון)-אולמרט-לבני באמצעות הטרנספר מרצועת עזה מונע מאותם יהודים להצביע ביישוביהם שהוחרבו. צחוק הגורל הוא שייתכן שחיילי צה"ל יצביעו בקלפיות שתוצבנה ב-10.2.09 בנצרים, בניסנית, בדוגית ובאלי סיני - בין חורבות היישובים שמהם יורה האויב על הפליטים שגורשו משם, על-ידי מי שגירש ומי שהיה בידו למנוע את הגירוש ולא עשה כן.
- שוב, אבו-מאזן: המלחמה טרם הסתיימה, וכבר מדובר על טקס סיום בקהיר בהשתתפות מובארק, אולמרט ו... אבו-מאזן, כלומר מובארק שלא מנע את ה"הברחות" שגרמו למלחמה ואבו-מאזן, יו"ר רשות הטרור הפלשתינית, יספקו לצמד אולמרט-לבני "תמונת ניצחון" שקרית, בשעה שחיילי צה"ל - שלא השיגו את מטרתם - חשופים לאש האויב בעזה. הן מדובר בהפסקת אש חד-צדדית...
- שוב, "חזון" 2 המדינות?: בלי להבחין בהעדר קשר עם המציאות, אפילו בעיצומה של המלחמה מול שותפיו של אבו-מאזן, שרת החוץ מדקלמת שוב ושוב את מחויבות ישראל ל"חזון" 2 המדינות, למרות שהוכח שוב ושוב מה הסכנה לישראל כתוצאה ממדינה ערבית בארץ ישראל המערבית: מדינת עזה - פרי הבאושים של הגירוש מרצועת עזה - חייבת להוריד מסדר היום הישראלי את ה"חזון" המפוקפק, בלי לפחד כלל.
- בנימין נתניהו?: מי שאמור בקרוב להיות ראש הממשלה נדרש שוב לומר כבר היום, בקולו ובפומבי, ש"חזון" 2 המדינות מת, בלי לפחד כלל.
|
