במוצ"ש לפני שבועיים לא ישנתי כל הלילה. הצבא החל לגייס אלפי חיילי מילואים וביניהם גם את שני בניי המשרתים בחיל הצנחנים. כמו מאות אלפי אזרחים אחרים במדינה, חשתי היטב כיצד הדאגות והחרדות עוטפות אותי. יחד עם תחושת הדאגה, לא יכולתי שלא לחוש תסכול עמוק מכיוון שאני גרה בשכונה חרדית, ואני יודעת שרובן המוחלט של שיחות גיוס החירום לא הגיעו לשם. ההורים של בני הישיבות לא צריכים לדאוג מאד לילדיהם, בדרך כלל, ואמהותיהם אינן שותפות לתחושות הכאב והחרדה המלוות את שאר האמהות בארץ שבניהן אולי לא יחזרו אליהן. שוב החרדים מביטים מהצד ומקבלים את ההגנה שצה"ל מעניק להם כמובנת מאליה, ללא צורך להטות כתף לבני עמם. מצב זה הוא בלתי נסבל בעיניי.
למחרת, בבוקר יום ראשון, שמעתי שתי ידיעות חדשותיות שהכעיסו אותי מאוד:
הראשונה היא, שבעקבות עתירה כנגד חוק טל בבג"צ, חשפה המדינה את הנתונים המעודכנים של ממדי דחיית השירות בצה"ל בקרב בני ישיבות. על-פי הנתונים, 1 מכל 7 צעירים יהודיים (14%) בארץ דוחה את שירותו הצבאי עקב לימודים בישיבה.
הידיעה השנייה הייתה על כך שהשר אלי ישי הודיע כי הוא נמנע בהצבעה על המבצע הצבאי משום שהחלטת הממשלה לא הייתה מלחמתית דיה עבורו. הוא דרש לפגוע בחמאס "בכל מחיר". בינתיים עברו שבועיים של מלחמה מתועבת, אבדות שוברות לב לנו והמוני הרוגים ופצועים – חלקם הגדול חפים מכל פשע – בצד השני. בעיר עזה מתחולל אסון הומניטרי, אבל את השר אלי ישי זה לא מספק.
אתמול בלילה, במוצאי השבת, הוגדשה הסאה. לאלי ישי מש"ס הייתה עזות המצח והאטימות המדהימה לקבוע שהפסקת האש שממשלת ישראל והקבינט הביטחוני החליטו עליה – אינה טובה מספיק עבורו. הוא מתנגד לה. הוא מצביע נגד כי הוא רוצה שהלחימה של בחורינו תימשך.
והרי ברור שכאשר השר אלי ישי אומר לפגוע בחמאס "בכל מחיר" הוא אינו מתכוון שהמחיר יכלול, חס וחלילה, גיוס בני ישיבות לצה"ל או קיצוץ בתקציבים ייחודיים. כאשר הוא אומר "בכל מחיר" הוא מתכוון למחיר שהאזרחים החילוניים והדתיים לאומיים יאלצו לשלם.
העובדה שהחרדים ובראשם השר אלי ישי, מלבים את המלחמה בעוד הם פוטרים את צעירייהם החרדים מגיוס לצבא, היא עזות מצח בממדים קולוסאליים. זאת גם לא הפעם הראשונה ובוודאי לא האחרונה שאלי ישי , בכיר הח"כים החרדיים בכנסת, מבטא התלהמויות מלחמתיות, שהרי יומיים לפני תחילת המבצע הוא קרא להקמתן מחדש של ההתנחלויות חומש ושא-נור – ומהיכן יגיעו החיילים שיופקדו על שמירת ההתנחלויות הללו? - אני יכולה לומר לכם מהיכן הם לא יגיעו!
באתר ש"ס מגדירים את דבריי כ"דברים שמעוררים פילוג בעם ישראל, במקום האחדות שאמורה להיות כעת". יפה היה אילו הממלכתיות שהשר ישי מפגין כיום הייתה מתארכת מעבר לתקופת בחירות: הייתה זו ש"ס שרק במרץ האחרון איימה במשבר קואליציוני משום שמשרד הביטחון סירב לתת פטור אוטומטי לתלמידי 61 מוסדות תורניים חדשים. והייתה זו ש"ס שהתנגדה וטירפדה ניסיונות של צה"ל לקיים מגעים עם גורמים במגזר החרדי כדי להקטין את שיעורם של אלה שאינם מתגייסים לשירות צבאי מטעמי "תורתו אומנותו", וזה אותו אלי ישי המסרב להיפגש, ולו לשיחה אחת, עם חברי "הפורום לשוויון בנטל" הפועל להגברת המוטיבציה לשרות צבאי, לאומי ואזרחי. הממלכתיות של ש"ס נשמעת לי כסקטוריאלית מאוד וכמיליטריסטית על חשבון אחרים.
המחיר שאנו משלמים על שחרור עשרות אלפי חרדים בשנה הוא מחיר עצום: בראש ובראשונה מדובר בפגיעה קשה בסולידריות החברתית ובתחושת השוויוניות והצדק; כיצד המדינה יכולה להלחם בתופעת ההשתמטות בסיסמא "ישראלי אמיתי לא משתמט" כאשר היא מאפשרת למגזר שלם להשתמט? אם המדינה לא רואה בעין יפה השתמטות - מדוע היא מעודדת אותה, הלכה למעשה?
שנית, למתן עשרות אלפי פטורים יש משמעות ביטחונית ותקציבית של ממש. היה זה צה"ל שחשף ביולי 2007 שאילו רק רבע מתלמידי הישיבות היו הולכים למסלול קרבי - אפשר היה לשחרר את כל המילואימניקים הקרביים משירות סדיר. ואילו צה"ל היה מצליח לגייס גדוד חרדי אחד היה ניתן לוותר על 20 גדודי מילואים ולחסוך מאה מיליון שקל.
ולבסוף, צריך לחיות בתוככי החברה החרדית על-מנת להבין כיצד נושא השחרורים מצה"ל הפך לעיסוק פוליטי רווחי עבור עסקנים חרדיים, וכמה שקרים ותעלולים קשורים לעסק זה.
מתן פטור מצה"ל משחית את המגזר החרדי אפילו יותר משהוא מזיק לכלל החברה הישראלית.
אני מתפללת לשלומם של חיילנו ולשלומם של בני אדם חפים מפשע בשני הצדדים, ואני מקווה שכשהמבצע יסתיים, נוכל כולנו יחדיו לתקן את העוולה של גיוס בלתי שוויוני לסכנות השירות בצה"ל.
