כל מי שיחקור בעתיד את שרשרת הארועים שהובילה למלחמה בעזה - לא יוכל להתעלם מהעובדה שגלעד שליט היה חוליה רצינית ביותר בשרשרת הזו.
כי במהלך המגעים לשחרורו של שליט הלך והתברר, שהחמאס מנהל למעשה דו-שיח של חירשים, בהעריכו שהמשך אחיזתו בגלעד שליט מקנה לו יתרונות - לרבות פוליסת ביטוח מפני מתקפה ישראלית. במסגרת אותו "משא-ומתן" הציג החמאס תג מחיר ולא היה מוכן לסגת ממנו או להתגמש כמלוא נימה - עד שהלך והתחוור שהחמאס בעצם אינו מעוניין במשא-ומתן.
במצב זה נדחקה ממשלת ישראל אל הפינה, כאשר מצד אחד קינן (ועדיין מקנן) החשש הכבד שהנה הולכת ומתהווה לנגד עינינו טראומה בדמות "רון ארד 2" - דבר שאין איש שפוי במדינה הזו שמוכן להסתכן בו, ומצד שני ניצבת דרישת החמאס לשחרור מחבלים באיכות ובכמות - עד שעצם שחרורם יעיד בעליל שהמדינה נכנעה ונסחטה ללא תנאי וללא משא-ומתן.
בהקשר זה חשוב לציין כי ברור, שאחת המטרות העיקריות של החמאס בפרשת גלעד שליט היא לא רק לשחרר מחבלים, אלא גם - אולי בעיקר - להשפיל את מדינת ישראל. וכשזו תמונת המצב, לא נותרה בידי הממשלה הברירה, אלא להפעיל על החמאס מנופי לחץ.
כך נוצר מצב שעניין גלעד שליט הצטרף כגורם כבד משקל אל הסיבות שהביאו את ישראל לסגור שוב ושוב את המעברים - דבר שהתגלגל כמעט מאליו אל המלחמה.
ועכשיו צה"ל יושב בתוך הרצועה ובפאתי העיר עזה במצב של הפסקת אש - מצב שהוא, מנקודת מבטו של החמאס, כמובן הרבה יותר מסובך וקשה מאשר סגירה של המעברים.
החמאס חייב לקבל מסר שגלעד שליט הוא חלק בלתי נפרד מהעניין, ואחת הסיבות העיקריות לכך שצה"ל יושב עכשיו בפאתי העיר עזה - גם אם איש מההנהגה בישראל לא יודה בכך בפומבי.
החמאס חייב להבין, שהחזרת גלעד שליט היא אולי תנאי לא מספיק, אבל בוודאי תנאי הכרחי, שיתחיל ליצור את הדינמיקה להגיע להסדר כלשהו, שיאפשר חיים פחות או יותר נורמליים משני צידי הגבול של עזה.
כי גלעד שליט יושב - ובצדק - על תחושות האשם שלנו כלפי רון ארד.
