|
כיום מי שמבקש היתר בנייה לגבי בניית בית, צריך לעבור דרך מנגנון רישוי כפול ומכופל ללא צורך.
יש כפילות מיותרת בין משרד מהנדס העיר או המועצה המקומית לתכנון ולבנייה, לבין משרדי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.
אמנם בחלק מהרשויות משרד מהנדס העיר/מהנדס המועצה לא מערים קשיים במתן אישורו, אולם גם במקרים הקלים, עצם ההיזקקות לאישורו גוזל זמן יקר וגורם לעיכוב מיותר. מה גם שלפעמים התוכניות ממש נבדקות במשרד מהנדס העיר, אף על-פי שהן נבדקות שנית, כמובן, במשרדי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.
בנוסף, התוכניות מועברות לבדיקות טכניות רבות נוספות - בדיקת הג"א לגבי התאמת הממ"ד לתקנות, בדיקת חברת החשמל, בזק, ועוד.
קשה להבין מה כה מסובך ומורכב לרכז את כל הבדיקות הנדרשות במשרד מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.
מהנדס או אדריכל "רגיל", ולא "עילוי", יכול להשתלט על בדיקות ההתאמות הדרושות בחוק ובתקנות, הן מבחינת תכנון המבנה בכללותו, לרבות מבנה הממ"ד, קווי תקשורת, חשמל ועוד, ואין כל צורך בהפרדת סמכויות הגוזלת זמן יקר, גורמת לעיכובים מיותרים ועלולה ליצור הבדלי גישות בין מהנדס העיר לבין מהנדס הוועדה, ובין גורמי רישוי אחרים.
להבהיר:
כיום תוכנית להיתר בניה כרוכה באישור הגורמים הבאים:
- מהנדס העיר/המועצה המקומית.
- מהנדס הוועדה.
- מהנדס הג"א.
- חברת החשמל.
- רשות העתיקות.
- משרד האנרגיה.
- בזק.
- מחלקת ביוב – בד"כ בנפרד מהאישורים הקודמים.
- מח' חנייה.
- מח' ביוב.
- קק"ל לעניין כריתת עצים.
- ועוד, כמעט ללא הגבלה כיד הדמיון של משרדי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אשר המחוקק נתן בידיהם חופש פעולה מלא בנושא זה.
הצעות:
- דרוש לבטל הכפילות בין מהנדס העיר/המועצה המקומית לבין מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, באופן שמהנדס המועצה המקומית/מהנדס העיר ומשרדו לא יעסוק כלל ברישוי הבנייה אלא יתמקד בנושאי האחזקה והבנייה השייכים לרשות המקומית בה הוא עובד.
- דרוש לבטל את הדרישה להעביר התוכניות לאישוריהם של גופים כה רבים ושונים ותחת זאת להגדיל את סוגי הבדיקות שיבוצעו בידי מהנדס הוועדה המקומית ומשרדו.
- יהא דרוש להעביר קורסים מקצועיים בנושאים הספציפיים לעובדי הרישוי ורענון מעת לעת.
|
|
ה"סטייה המותרת" כבסיס לאפליה
|
|
|
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בבואה לאשר תוכניות בניה, מוסמכת ולא חייבת לאשר סטיות שונות מתוכנית המתאר, כגון - הגדלת אחוזי הבנייה, הגדלת מספר הקומות במבנה ו/או מספר יחידות הדיור, הקטנת מרווחים צדדיים ואחוריים מהבניין ועד לגבולות המגרש, ועוד.
זאת מוסמכת הוועדה לאשר כל עוד אין בסטיות אלו משום "סטייה ניכרת" כמשמעות המונח בחוק.
מצב זה יוצר תלות ובסיס לאפליה, שכן, לעתים נכללים בשיקולי הוועדה לאשר או לדחות תוכנית - שיקולים זרים.
מצב זה תורם להאדרת הביורוקרטיה, כי ככל שפקיד הוועדה המקומית צובר יותר כוח הכרעה, כן הוא יכול להקשות על מבקש ההיתר ולסבך את הליך התכנון בהישענו על סמכויות וחוקים, ואותו מבקש בקשה ימעיט בתלונות ובהשגות, ככל שהוא זקוק יותר לחסדי אותו פקיד.
בקורת נוקבת על מצב זה, נכללה בערעור אזרחי 6291/95 בן יקר גת בע"מ נגד הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעים, בית המשפט העליון, שופטים: ת' אור, ט' שטרסברג-כהן, י' טירקל, פורסם בפסקי דין של בית המשפט העליון נ"א (2) 825 ולהלן ציטוט:
"על הסמכות המפליגה שניתנה לוועדות הבנייה והתכנון בתקנות הנ"ל על סטייה ניכרת, והסכנה הכרוכה בכך, שוועדה מקומית תוכל להוציא היתר בנייה שהדמיון בינו ובין תוכנית מאושרת [הכוונה לתוכנית מתאר - אב"ע] מקרי בלבד, כאילו התוכנית המאושרת היא רק מעין משלט שממנו יוצאים יזמי הבנייה לכיבושים נוספים. מן הראוי ששר הפנים ייתן את דעתו מחדש על תקנות אלה, על-מנת לצמצם את חופש הפעולה הרב מדי הניתן בהן לוועדות המקומיות, ולהחזיר בזה לתוכניות המאושרות את תוקפן הנכון לא רק להלכה אלא גם למעשה".
בית המשפט העליון הציע למעשה כי מה שרשום בתוכניות המתאר הוא אשר יתוכנן, ללא סטיות, וזאת בדרך של ביטול הסטיות שלגביהן יש לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הסמכות לאשר או לדחות כרעות עיניה. זה בדיוק מה שצריך המחוקק ליזום ולחוקק.
למטבע זה יש שתי פנים: מצד אחד מציע בית המשפט העליון כי לא יינתנו הקלות ולא יאושרו סטיות מתוכנית המתאר, כאמור לעיל, ומצד שני מה שתואם את התוכניות - יאושר ללא סייג, והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תהיה מנועה לדחות אישורה של תוכנית הערוכה בהתאם להוראות תוכנית המתאר - זאת דעתו של ד"ר שמואל רויטל כפי שהוא מביע בספרו דיני תכנון ובנייה בהוצאת סדן, כרך א' עמ' 219. ובלשונו שם:
"...קשה לתאר מצב שבו מבקש אדם היתר בנייה בדיוק לפי המוגדר בתוכנית החלה ובתקנות וכי אותו אדם יסורב על-ידי רשות הרישוי המקומית כיוון שהיא, רשות הרישוי המקומית, דורשת דרישות תכנון ואיכות הסביבה מעבר לדרישות שבתוכנית ובתקנות".
הצעות
- לא תהיה לוועדה המקומית סמכות להיטיב עם מבקש בקשה להיתר בנייה מעבר לתנאים המותנים בתוכנית המתאר.
- אין שום צורך בתקנות בדבר סטייה מותרת – יש לבטל לחלוטין תקנות אלו ברוח המלצת בית המשפט העליון.
- משתוגש לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תוכנית להיתר בנייה התואמת את תוכנית המתאר, תחול על הוועדה חובה לאשרה, ולא יהיה בידה שיקול דעת להוסיף ולהתנות תנאים נוספים.
|
|
פלישת סמכויות הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ותפקידיה - לתחום המשפטי
|
|
|
על-פי חוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965, סמכויות הוועדה ותפקידיה אינם מצטמצמים לדלת אמות התכנון, ויש והם "פולשים" לתחום המשפטי.
הדבר אינו תואם את הרכבה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אשר אינה חייבת לכלול בתוכה משפטנים, ויושב הראש שלה הוא איש ציבור ולא משפטן.
משמעות הדבר היא שבידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אין כלל ידע מקצועי הדרוש כדי לבצע חלק מתפקידיה.
חלק מפעילויות הוועדה הן בעלות אופי משפטי מובהק.
גם לאישור תוכנית או להחלטה שלא לאשר יש פן משפטי, שכן תמיד מדובר בזכויות של מבקש ההיתר.
וודאי שביזמה להכנת תוכנית מתאר או באישור או אף בהמלצה לאישור תוכנית מתאר יש לראות פעולה משפטית ולא רק תכנונית, כי תוכנית מתאר - משאושרה - יש לה תוקף חוקי מחייב.
להלן דוגמאות נוספות:
- על-פי סעיף 224 ל חוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965, רשאים יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ואחרים כפי שקבוע בחוק, לצוות על הפסקת בנייה, ללא אישור בית המשפט, בטרם הגשת כתב אישום.
- ע"פ סעיף 232 לחוק התכנון והבנייה, בנסיבות האמורות שם, רשאי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה להרוס מבנה שנבנה בניגוד לחוק על אף קיום צוו הפסקת בנייה מנהלי (שהוצא לפני כן על-ידי הוועדה המקומית כאמור).
- על-פי סעיף 238 א לחוק, מוסמך יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה להוציא צוו הריסה מנהלי למבנה.
חוק התכנון והבנייה הוא חוק שלילי בעיקרו, מהבחינה שאין חובה לאוכפו ופקח הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רשאי לראות עבירת בנייה מבלי ליזום הליכים נגד העבריין, ומצד שני הוא כמובן רשאי להחליט לפעול.
במצב זה התלות של "האזרח הקטן" הבונה את ביתו או מבצע בו שינויים, בעובדי הוועדה, היא תלות משמעותית.
ועוד, האזרח מצוי בחוסר וודאות בבניית ביתו, שכן הוא אינו יכול לדעת כיצד ינהג פקח הוועדה ובאיזה עיתוי, והוא עלול להסיק מסקנות מוטעות מתוך דוגמאות של התנהלות הוועדה אצל שכניו.
הצעות
- ביטול או לפחות צמצום הפלישה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לתחום המשפטי, באמצעות שינויים בחוק התכנון והבנייה.
- שינוי אופיו של חוק התכנון והבנייה כך שלא יהיה בגדר חוק שלילי במובן האמור לעיל.
- מניעת הכוח המצוי בידי פקח של וועדה מקומית לנהוג איפה ואיפה, בציבור המתכננים והבונים.
|
|
