יהא זה מוגזם לומר שהר "העופרת היצוקה" הוליד עכבר, מפני שעכבר אומנם קטן ומגעיל, אך יש לו בכל זאת ממשות כלשהי. לעומת זאת, העופרת שיצקו אולמרט, ברק ולבני - מה יכולה היא להוליד? לכל היותר סחריר, אחיזת עיניים מבריקה וריקנית. אמור מעתה הר העופרת היצוקה הוליד – "ספין".
איך מצדיקים הבלופרים את ההתקפלות מעזה תחת גשם של טילים? "יעדינו הושגו במלואם, ואף מעבר לכך", התנפח אולמרט בנאום ה"ניצחון" שנשא. כזכור, עם פתיחת הלחימה הוא העמיד יעד צנוע במכוון, לקח ממלחמת לבנון השנייה: "שינוי המציאות הביטחונית". האם הושג לפחות היעד המינימליסטי הזה?
החמאס חי וקיים כארגון טרור, כארגון פוליטי וכממשלה, ולא הראה כל סימני בריחה או התפרקות. מומחים אומרים שעדיין יש לו מאות טילים וכי נותרו לו מספיק מנהרות פעילות. ואכן, אחד מדובריו מסר שכל ימי הלחימה המשיך אמל"ח לזרום דרך המנהרות. יתר על כן, יוקרתו של החמאס מרקיעה כעת שחקים בדעת הקהל הערבית, וארגון הטרור הזה גם רכש לו תוספת מעמד ולגיטימיות ברחבי העולם. צה"ל פינה את השטח, והוא נשאר שם, כולל על ציר פילדלפי. שום דבר אינו מונע אותו מלהמשיך "בעסקים כרגיל" – גם בהברחות וגם בשיגור טילים. האם על כל אלה, ובעוד גלעד שליט בשבי, ניתן לומר "יעדינו הושגו במלואם, ואף מעבר לכך"?
אלא, מה אומרים הספינולוגים? הרבצנו להם כ"כ חזק, שהחזרנו לעצמנו את ההרתעה: חכו ותראו, מה יאמרו מנהיגיהם כשייצאו ממחבואיהם ויראו את מראות ההרס וההרג!...
ואיש לא שאל, הנה הייתה מערכה היסטורית בעיר הרוסית סטלינגרד, שאחריה מכל העיר לא נשאר בית אחד עומד, פשוטו כמשמעו, וראה זה פלא: הרוסים – אותם שנותרו בחיים – יצאו מן המרתפים אל תל החרבות שהיה פעם עירם ונתבשרו על מאות אלפי הרוגים, ובכל זאת הכריזו על ניצחון! וכל העולם, כולל הגרמנים אויביהם, הודו בכך. והרוסים, לא זו בלבד שלא הורתעו, אלא שאבו משנה עידוד להילחם עוד, עד שהפכו את
ברלין לתל חרבות! ואכן, כבר יצא הנייה ממחבואו והכריז על ניצחון, וכבר נרקמת סאגה פלשתינית חדשה של מעטים נגד רבים, אשר למרות הרס ואבידות אילצו את האויב הציוני לסגת: לא הרתעה ולא נעליים! ללמדנו, שלהרביץ ללא רצון לנצח, אלא כדי להטיל אימה בלבד – לא מספיק.
אבל אפילו בשיטה הפרימיטיבית בסגנון "תיזהרו – בעל הבית השתגע", אולמרט וחבורתו אינם מסוגלים לדבוק. כי בדיוק ההיגיון הזה היה מחייב להגיב תגובה כואבת והרסנית – דווקא על הטיל הראשון שישוגר אחר השעה 2.00 באותו מוצאי השבת, במקום להשתפן ולהמציא ספין חדש: ניתן להם להשתולל יום, יומיים, נאפשר להם להכריז על ניצחון, "לומר את המילה האחרונה". אבל אח"כ – או הו! אם יירו ביום השלישי, אנחנו נראה להם, יהיה תג-מחיר חדש!
היכן כאן ההיגיון? אם שם המשחק הוא הרתעה, איזה מין הרתעה היא זאת, לאפשר לאויב לבנות לעצמו דימוי של מנצח וממילא לך בעצמך דימוי של מנוצח?! האם כבר שכחנו את האיום הריק, שאם הפלשתינים במקום אבנים יפתחו בירי - אוהו! אז "נדע מה לעשות!", כהבטחת ברק. וגם את האיום הריק של שרון, מה נעשה להם אם אחרי הגירוש והנסיגה עדיין ימשיכו לשגר. שליטינו לא למדו כלום. שוב קטעו את הלחימה בטרם הושג ניצחון ברור, ושוב הם מספקים לאויב את חומר הגלם המוראלי לבדות ניצחון ולהכשיר את הלבבות לסיבוב הבא. והירי החמאסי נמשך, ועוד "אוהו!" שלנו הופך לפארסה.
לו הודיעו לחייל שגורש מרצועת עזה ונשלח למלחמה הזאת ששורשה נעוץ בגירוש, ששוב ישאירו לאויב "את המילה האחרונה", האם עדיין היה הולך, ובהתלהבות?
המטרה השנייה, המוצהרת, של הלחימה הייתה סגירה הרמטית של ציר פילדלפי, בנימוק שאם הצליחו להעביר דרך המנהרות בקר, גמלים ומשאיות – מה יפריע להם להכניס בפעם הבאה טילים שיגיעו לת"א? ומה השגנו? לא כלום. את ציר פילדלפי, מטרה ראשית של המבצע כולו, לא תפסנו והוא עדיין מוחזק בידי החמאס.
נשאלת השאלה: אם לא אנחנו, מי יחסום את הציר הזה? המצרים, שכבר הודיעו שצבא בינלאומי בשטחם לא יהיה, וגם שיתוף אמריקני לפי מזכר ההבנה של רייס ולבני אינו מקובל עליהם? המצרים, ששגרירם הודיע זה עתה שבכלל, מעולם לא היו הברחות דרך המנהרות אלא דרך הים בלבד? המצרים, ששרון כבר התיר להם להביא לגבול חיילים, רכב קרבי ומסוקים, הם הבטיחו ולא עשו דבר, ותחת עיניהם הפקוחות המשיך הנשק לזרום במשאיות מסודן, דרך הסואץ ולתוך סיני ומשם למנהרות?
אם כן, מניין להם לספינולוגים, שדווקא עכשיו יהיה ניתן לסמוך על המצרים? התשובה היא שוב מתחום הספקולציה: הפעם הם מעוניינים, כי גם עליהם החמאס מאיים. ועד עכשיו – לא איים?
ואולי סרקוזי ישלח חיילים צרפתיים להילחם בחמאס? יש כבר צבא צרפתי בלבנון במסגרת יוניפ"יל והוא אינו מעז להיכנס לכפרים שבהם חיזבאללה, מתבצר בניגוד להחלטת מועצת הביטחון 1701. ראשי הממשלות האירופים הבטיחו להפעיל את הציים שלהם. אולם, מתי התלונן חיל הים שלנו שאינו מסוגל לסגור את חוף הרצועה בעצמו? מתי ביקש עזרה? אלא, הכל ספין.
ואכן, בבלוף האירופי לא היה די כדי לטמטם את העם, ועל כן הוסיפו עליו ספין אמריקני בצורת "מיזכר הבנות", נייר חסר ערך ובלתי מחייב שנחתם ע"י קונדי וציפי בטכס רב רושם, ובעיקר: צולם.
בדבר אחד יש דמיון בין שתי מלחמותיו של אולמרט: פאשלת מלחמת הלבנון השנייה הייתה במחדל הכניסה הקרקעית דרומית לליטני ופאשלת המלחמה הזאת היא מחדל כיבוש ציר פילדלפי. שם כשלו ההפצצות מן האוויר כתחליף לכיבוש היבשתי, וגם כאן.
כאן וכאן עמד מאחורי ההחלטות אותו המוח השמאלני, הדוחה כל מה שמזכיר כיבוש, אדמה, קרקע. מה גם, שפה הכתיב הצורך הצבאי כניסה אל חורבות היישובים היהודיים וזה כמו לזרות מלח לתוך פצע פתוח, מזכיר יותר מדי את פשע ההינתקות.
וכך יצאנו מן המלחמה הזאת בידיים מלאות:
עם החמאס,
עם טיליו,
עם המנהרות,
עם טפטופים של ירי מתחדש,
עם אותם המצרים, וכמו שאמר יצחק שמיר: עם אותו הים.
ובכ"ז המלחמה לא הייתה לשווא. להיפך, אולמרט וראשי הממשלות האירופיות תולים בה תקוות גדולות. בנאומו בפני ראשי ממשלות אירופה התנחם אולמרט בכך, שהחלשת החמאס תחזק את אבו מאזן ותקדם את פתרון שתי המדינות. "נעשה הכל כדי לזרז זאת!"
ואכן, אבו מאזן הרוצה צבא בינלאומי בעזה והג'נטלמנים האירופים ביחד עם אולמרט ולבני, מחפשים דרך למנף את תוצאות המלחמה, כדי להחזיר את אבו מאזן לרצועה ולסלול בכך את הדרך להקמת המדינה הפלשתינית.
גורדון בראון האנגלי, בנאומו כאן, דרש לפתוח את המעברים תחילה. תשאלו: מה עניין פתיחת המעברים למדינה הפלשתינית? התשובה טמונה בתוכנית המצרית: לחסום את פילדלפי כדי שהחמאס לא יוכל לקבל עזרה מאירן ולהציע לחמאס במקומה סכום כספי אדיר לשיקום הריסות המלחמה (רמאללה מדברת על 2,5 מיליארד דולר!), את פתיחת כל המעברים, כולל המעברים הגובלים בישראל שיהיו גם הם תחת פיקוח אירופי, והכל בתנאי שהחמאס יחזיר למעבר רפיח את פקידי ושוטרי הפת"ח שגורשו, ודרכם ישחילו את שובה של רמאללה לעזה במסגרת ממשלת אחדות פת"ח-חמאס שתאפשר את הקמת המדינה הפלשתינית.
אתם קולטים? לשם כך נלחם צה"ל, לשם כך נפלו הקרבנות!...
הנה התשובה על השאלה למה נכשלנו גם במלחמה הזאת, למרות ביצועיו המזהירים של הצבא ולמרות הרוח הנפלאה בעורף: מפני שעם מטרת מלחמה כזאת מוטב שלא להצליח, שהרי מדינה פלשתינית היא אסון יותר גדול מכל הטילים בדרום: כל מדינת ישראל תהפוך לשטח הריגה אחד!
הערה צינית תרם נחום ברנע בידיעות אחרונות (18.1.09) בעניין הפאשלה הנוספת של המלחמה, הפקרת גלעד שליט. ברנע דווקא אופטימי. עכשיו, הוא אומר, שישראל התחזקה דיה, היא תוכל לעמוד במחיר הגבוה שהחמאס דורש תמורת שליט. הבינותם? עכשיו תהיה הממשלה כ"כ פופולרית, שלא תחשוש לשחרר, למשל, את הטרוריסט ברגותי, את רוצחי ליל הסדר במלון פארק בנתניה, את רוצחי הדולפינריום בת"א ועוד עשרות ומאות כמותם, ריכוז הרוצחים המתועבים ביותר הקיים על פני כדור הארץ. גם בשביל זה, בן אהוב במדי צבא, יצאת למלחמה בעזה, ואתה לא ידעת..
על השאלה "מה הרווחנו" השיב מומחה אחד תשובה אידיוטית במיוחד: "חזית אחידה של העולם הערבי המתון נגד החמאס הרווחנו". והלא ההיפך הוא הנכון: מדינות ערב "המתונות" מפוחדות מהשתלטות אירן, למשל על מקורות הנפט. זה מה שמאחד אותם, בין היתר נגד הגרורה האירנית, חמאס, זה – ולא הגאונות הדיפלומטית של צפורה לבני. במצוקתם זו הם זקוקים לנו, בעלי הצבא החזק באזור. והטמבל הישראלי, במקום לתבוע תמורה על תרומתו לביטחונם, עוד משלם להם מכיסו, והתשלום הוא בחיינו ממש, שכן מדינה פלשתינית היא לנו שאלת קיום!
תשאלו, אם לא השגנו כלום, למה השליטים שלנו התמוגגו כל כך בסעודת המלכים שעשו לשליטי אירופה, אשר בסך-הכל באו לקחת מאיתנו את מולדתנו? התשובה היא שאיננו יודעים. יש כנראה תרנגולות המתגאות בצלחות החרסינה היקרות, שבהן הן מוגשות לסועדים.
