איש העסקים בוריס בנאי לא מוותר על דרישתו לקבל 150 אלף ליש"ט מעו"ד
איתן ארז. בנאי, שותפו לשעבר של
אלי רייפמן, מערער על החלטת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
איתן אורנשטיין, לבטל החלטה של בית משפט בלונדון שחייב את עו"ד ארז, הנאמן לנכסי רייפמן, לשלם לבנאי הוצאות משפט בסך 150 אלף ליש"ט.
בערעור שהגיש לבית המשפט העליון באמצעות עוה"ד יניב אינסל ודרור אורן-הורן, טוען בנאי כי בהחלטתו של אורנשטיין נפלו שורה של פגמים וטעויות שמחייבים את ביטול החלטתו. לטענת בנאי, בין היתר, אורנשטיין טעה כשהעלה ספקות האומנם החלטת בית המשפט בלונדון כיוונה לחיובו האישי של ארז בתשלום הוצאות פסוקות.
"סברתו של בית המשפט המחוזי כאילו בית המשפט באנגליה לא התכוון להשית על ארז חיוב אישי בתשלום ההוצאות הפסוקות, הינה חסרת יסוד, עומדת בסתירה מוחלטת להחלטה ברורה ומפורשת של בית המשפט האנגלי, ומהווה טעות יסודית העומדת בבסיס החלטתו השגויה", טוען בנאי. לדבריו, עו"ד ארז עצמו הבין שבית המשפט האנגלי מחייב אותו בהוצאות באופן אישי והביע עמדה זו בדיווחים שהעביר לאורנשטיין.
עוד טוען בנאי, בין היתר, כי אורנשטיין בהחלטתו נמנע מלדון בשאלה האם הוא יכול להוציא צו חוסם בנסיבות העניין אך הוציא תחת ידו צו המונע מבנאי לפעול באנגליה לשם גביית ההוצאות מארז, צו שכמוהו כצו חוסם. "בעניין זה שגה אורנשטיין שגגה מהותית", כותב בנאי בערעורו. "על אף הגדרתו את הצו כ'צו מניעה',, בפועל, עסקינן ב'צו חוסם' לכל דבר ועניין".
בנאי מעלה טענה קשה כלפי אורנשטיין, בכותבו בערעור כי "מתן צו חוסם בנסיבות העניין אינו עולה בקנה אחד עם הכללים והעקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה ואולי בשל כך ביקש בית המשפט המחוזי לחמוק מן הצורך להידרש לטענות בעניין ופטר עצמו בקביעה כי המחלוקת הקיימת בין הצדדים אינה רלוונטית לצורך הכרעה בבקשה".
בין ארז לבין בנאי, שותפו לשעבר של רייפמן מתנהלים הליכים משפטיים החל מאוקטובר 2009, אז פנה ארז לבית המשפט המחוזי בת"א, במסגרת תיק פשיטת הרגל של רייפמן, בבקשה להצהיר על בטלותו של הסכם ויתור, שלטענת בנאי נחתם ב-2007 בינו לבין רייפמן. בהסכם זה ויתר, לכאורה, רייפמן על חלקו במיזם משותף של השניים, שהוקם בשנים 2001-2002, מיזם זה כולל שורה של אחזקות בנכסים, כולל מכרות מנגן בנמיביה ובדרום-אפריקה. לדברי עו"ד ארז שווי המיזמים מתקרב ל-200 מיליון דולר, ורייפמן זכאי ל-35% מאחזקות בנאי בהם, בשווי של כ-50 מיליון דולר.
ביוני 2011 קבע המחוזי בת"א כי הסכם הוויתור שנחתם בין בנאי לרייפמן מבוטל, וכי הנאמן ייכנס לנעליו של רייפמן בכל הנוגע להסכם המיזם המשותף משנת 2002. מאוחר יותר, דחה בית המשפט העליון ערעור שהגיש בנאי על החלטה זו. בתחילת מאי 2013 הגיש ארז לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה להורות לבנאי להעביר את חלקו של רייפמן בכל נכסי המיזם המשותף שלהם לקופת פשיטת הרגל. במקביל, הגיש בנאי תביעות בלונדון, ושם קבע בית המשפט כי על עו"ד ארז לשלם הוצאות משפט של כ-850 אלף שקל לבנאי ואף לחשוף בפניו את היקף נכסיו - זאת בעקבות אי-התשלום.
בעקבות ההחלטה בלונדון, הגיש ארז בקשה לבית המשפט המחוזי בת"א לאסור על בנאי לנקוט נגדו בהליכי גבייה באנגליה. השופט אורנשטיין כאמור ביטל את פסק הדין שניתן בלונדון, תוך שהוא חוזר וקובע כי "החלטת בית המשפט באנגליה נראית כניסיון לקנות סמכות כלפי בעל תפקיד בישראל, באופן שספק אם מתיישב עם הכללים של כיבוד ערכאות זרות".
בנוסף, הורה השופט לבנאי למחוק את כל ההליכים נגד עו"ד ארז באנגליה תוך 48 שעות, כך שהמשמעות היא שההליכים למעשה יתנהלו כעת בישראל.
לפני כחודש וחצי ביטל השופט אורנשטיין ביטל לאחרונה את ההחלטה של בית משפט באנגליה לחייב את עו"ד איתן ארז בתשלום הוצאות בסך 150 אלף ליש"ט (כ-850 אלף שקל) לשותפו לשעבר של אלי רייפמן, בוריס בנאי. זאת, במסגרת כינוס נכסיו של רייפמן, מייסד חברת אמבלייז. אורנשטיין קבע כי החיוב אינו תקף, תוך שהוא מתח ביקורת על בית המשפט האנגלי בכותבו כי "החלטת בית המשפט באנגליה מאפשרת לכאורה בידי בנאי להתחמק מהחיובים שהושתו עליו בהחלטות של הערכאות המוסמכות בישראל".
לדברי אורנשטיין, עו"ד ארז פועל כבעל תפקיד וככזה אין לראות בפעולותיו משום עשייה אישית. "חיוב בעל תפקיד הינו חריג שבחריגים וייעשה רק במקרים בהם למשל יוכל שבעל התפקיד פעל שלא כדין, או חרג מסמכויותיו, או בנסיבות של מרמה וכיוצא באלה", כתב אורנשטיין. לדברי השופט, "במקרה שבפני אין חולק שארז פעל בהליכים באנגליה אך ורק בתפקידו כנאמן ולא באופן אישי".
בוריס בנאי מסר בתגובה כי: "בהסכם עם רייפמן נכתב מפורשות כי כל מחלוקת תלובן ב-ICC, המוסד הבינלאומי לבוררות בלונדון. למרות שישראל חתומה על האמנה הבינלאומית המחייבת קיום בוררויות, בתי המשפט בישראל התעלמו במשך 4 שנים מהסכם, לא כיבדו את מהאמנות עליהם חתומה ישראל ופגעו בזכויות היסוד שלי כאדם וכחלק מהציבור בישראל. לכן לא נותרה לי ברירה אלא לפנות לבית המשפט באנגליה על-מנת לאכוף את ההסכם".