מיהו בעל הבית על המציאות?

בשעה טובה נסתיים מבצע 'עופרת יצוקה' ואפשר לשוב לשיגרה ולתעמולת הבחירות, שמסריה משתנים בהתאם לתוצאות הסקרים שמזמינות המפלגות בנושאים שונים. כמובן, רוצים להיבחר אז מבקשים לדעת מה הבוחר רוצה לשמוע וזה מה שמשמיעים לו. הנה למשל כותרת: "רוב הציבור: 'עופרת יצוקה' קירבה את הסדר הקבע". הסקר נערך על-ידי מכון הגל החדש ובגוף הידיעה נאמר כי 43% מהציבור סבורים שפעולת צה"ל בעזה מקרבת את הסיכוי להסדר קבע עם הפלשתינים, לעומת 22% הסבורים שהיא מרחיקה את הסיכוי. עוד נאמר בידיעה כי 55% תומכים בניהול משא-ומתן להסדר קבע עם הפלשתינים לעומת 16% התומכים במו"מ על הסדר זמני מוגבל. נתון נוסף, הסקר מראה שקיים רוב מוצק של 68% התומך בהגברת המעורבות האמריקנית בתהליך שבין ישראל לפלשתינים. יש שם עוד פרטים, והנה הקישור למי שמתעניין. הסקר הנ"ל לא נערך עבור מפלגה המתמודדת בבחירות הקרובות אלא עבור מטה יוזמת ז'נבה. זו שיטה נוספת להשפיע על הבוחרים ועל המפלגות; גוף שאינו מפלגתי – כי לרעיונות שלו אין סיכוי להתקרב לאחוז החסימה – מפרסם סקרים "המוכיחים" כי רוב הציבור אוחז בדעותיו, ובכך מנסה להשפיע על המפלגות שישווקו את אותן דעות, וכן להשפיע על הציבור שיאמץ לעצמו את אותן עמדות, שהרי הרוב חושב כך (זה כמובן שקר) ולא נעים להיתפס כחריג. עוד ידביקו לו תווית של הזוי או לפחות תמהוני. אומרים שהפיקו לקחים מהכישלון בלבנון, וזה התבטא בהצלחה בעזה. ובכן, ביחס לצה"ל, זה ודאי נכון. שם הפיקו לקחים ויישמו אותם בהצלחה. קשה לומר את אותו הדבר על המערכת הפוליטית. זו נשארה תקועה עם הדיסקט של תהליך אוסלו החורבני וכלל אינה מנסה להחליף אותו או לפחות לבחון את תקינותו. היא נחושה בדעתה להמשיך באותו תהליך, שמלחמת עזה הייתה אחת מתוצאותיו הצפויות, ורק עם החמאס היא לא תדבר (???) כנאמר באחד הסעיפים של הסקר הנ"ל. נראה כאילו המערכת הזאת נשלטת על-ידי איזה כח חזק ממנה, הכופה עליה להתמיד באותו תהליך חורבני. כך מתברר שרוב ככל המפלגות גם אלה הקרויות ימניות, מקבלות כנתון את המשך המו"מ עם הארגון להשמדת ישראל, ואין להן שום יכולת להתנגד לאותה כפיה דמיונית, להמשיך בתהליך החורבן. אני יודע – תגידו או"ם, אובמה, דעת הקהל, ועוד כוחות חזקים לכאורה הכופים את המשך התהליך. אבל מה שחסר בכל הסיפור הוא הכח העצמי שלנו כיהודים, אותו כח שבא לידי ביטוי במבצע עופרת יצוקה, אחרי שאפילו הפוליטיקאים הרגישו שאין ברירה ואיפשרו לאותו כח יהודי עצמי להתפרץ, בלי להתחשב בשום כח חיצוני שעלול להתנגד ולבקר התפרצות זו. לכאורה, לא היה שום צורך להבליג עד שיגיעו מים עד נפש ואז להגיב במלוא העוצמה. לכאורה, אם היינו מגיבים על הניסיון הראשון לפגוע ביהודים ועל הניסיון השני – כבר לא היה ניסיון שלישי. לכאורה, אבל כאלה אנחנו, מבליגים עד שמגיעים אל סף היכולת ולפעמים אף מעבר לו. כך הבלגנו במצרים על מצב כגון (שמות א'): [יג] וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. [יד] וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ. ולא הגבנו אפילו להתפתחות הנוראה: [כב] וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. התחלנו להגיב רק כאשר לא היה עוד כח לסבול: [כג] וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹקִים, מִן-הָעֲבֹדָה. וכאשר הגענו למצב זה, או אז: [כד] וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. [כה] וַיַּרְא אֱלֹקִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹקִים. באותו שלב מתחיל תהליך הגאולה. בתחילה הוא נסתר מעיני העם, ולאט לאט הולך ומתגלה. בפרשת השבוע שלנו, פרשת וָאֵרָא, ה' מעניק למשה מעמד מיוחד ביחס לפרעה מלך מצרים, וצריכים להתבונן בכתוב בניסיון להפיק ממנו איזה מסר עבורנו, על סף הגאולה האמיתית והשלמה. בתחילת פרק ז' כתוב: [א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹקִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. על החלק השני בפסוק דיברנו לפני כשלוש שנים. הסברנו כי מדרגתו של משה נעלית כל כך, עד שאינו מסוגל לתקשר ישירות עם המציאות והוא זקוק לאהרון שיתווך בינו לבין המציאות שאותה מייצג פרעה. לחלק הראשון של הפסוק מסביר רש"י שמשה מקבל כח ביחס לפרעה, להיות שופט לרדותו במכות ויסורין. כלומר, משה מייצג את ה' שהוא האלוקים ובכך מקבל את כוחו לשלוט במציאות ולנהל אותה. מי כאן האלוקים? כאמור, משה רבנו היה במדרגה נעלית כל כך, עד שלא יכול להשפיע על המציאות באופן ישיר. מצד עצמו הוא היה מעל המציאות ועל כן מנותק ממנה. אהרון היה המתווך בינו לבינה, וכך יכול היה לכפות על פרעה, מייצג המציאות, את המהלכים הנדרשים. על כל פנים, משה הוא המנהל את המציאות מכח תכונותיו האלוקיות, ומסתבר שאת הכח הזה הוא הוריש לנו. וזה עובד בשני המישורים; מצד אחד יש בנו הכח לנהל את המציאות ועובדה היא שאנחנו עושים זאת, בין לטוב ובין למוטב, כפי שהראינו כמה פעמים בעבר, ומצד שני אנחנו מנותקים מן המציאות ועל כן חיים באיזו מציאות דמיונית שיצרנו לעצמנו. במציאות האמיתית, כל העולם נושא עיניו אלינו בציפייה שנורה לו את הדרך להביא שלום אמת לעולם כולו. והוא מצפה מאתנו, כי הוא יודע את הכתוב בתנ"ך, שזהו תפקידנו בעולם, ושיש לנו היכולת לעשות זאת. כדי לעשות שלום, צריכים קודם להגדיר במדויק מהו שלום ובין מי למי עושים שלום. שלום אמיתי מחייב חיסול מוחלט של הרוע, שכן עמו לא ניתן לעשות שלום בשום אופן. בפרשת השבוע שלנו, מציעים לפרעה היפרדות בדרכי שלום, אבל הוא מסרב כי זה נוגד את השקפת עולמו אודות שלטון הרוע בעולם. לדעתו, הכל וכולם אמורים להיות כפופים לו ולגחמותיו ואין מצב שמישהו יהיה בן-חורין, כי זה נוגד את שאיפתו לשלטון מוחלט על המציאות. פרעה זה צירוף אותיות פֹה רע, והוא לא מוכן לקבל מצב בו הטוב הוא המכתיב את התנאים. בנסיבות אלה, לא מנסים להתפשר עמו; הוא חוטף מכה ועוד מכה, עד שבתשלום עשר המכות הוא נאלץ לשחרר את עם העבדים בלי תנאים. פרעה זה גם אותיות העֹרף, מה שרומז לעקשנות שלו, לקשיות העֹרף. קשיות עֹרף שלא רק מונעת ממנו להכנע למכות הקשות שקיבל, היא עוד מניעה אותו להכריז על ניצחונו מיד לאחר חלוף כל מכה, ברגע שהוא יכול לשוב לשיגרה... כאמור, משה רבינו הוא אֱלֹקִים לְפַרְעֹה אבל לא לרצונו של פרעה. להיפך, בתפקידו זה הוא נדרש לרדותו במכות ויסורין כלשון רש"י. משה עושה זאת בשלמות כי הוא זוכר תמיד שה' הוא האלוקים. כנאמר (בתהלים נ'): [ז] שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹקִים אֱלֹקֶיךָ אָנֹכִי. אומנם נתתי לך כוחות של אלוקים למטרה מוגדרת, אבל אל תשכח, אֱלֹקֶיךָ אָנֹכִי. זה לא שהענקתי לך מכוחותי וכביכול העברתי לך את התפקיד שלי כדי שתעשה בזה מה שאתה רוצה, אלא כדי שתעשה את רצוני בעולם. והרצון העליון הוא לבטל את הרוע בעולם, לשבור את קשיות העורף של פרעה ושל ממשיכי דרכו מאז ועד היום, כדי לאפשר לטוב להתגלות. זהו תפקידנו בעולם וממנו לא נוכל להתחמק. ההתעקשות של הצד השני להמשיך במלחמה נגדנו, ומופע הניצחון שערך לאחר התבוסה שהנחיל להם הקב"ה מידי צה"ל – מקבילה בדיוק מופלא להתנהגותו האווילית של פרעה מלך מצרים. כמו אותו פרעה שהאליל את עצמו בהכריזו (יחזקאל כ"ט): לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי, כך מתעקשים נציגי השטן עלי אדמות, כי שאיפתם לשעבד את כל העולם ל"אמונתם הדתית" היא הדרך היחידה ואין בילתה. אנחנו שואפים לדבר עמם שלום ואף עשינו זאת בעבר, אבל עבורם, השלום יכול להתקיים כאשר כולם יתאיינו ו/או יקבלו על עצמם, בין מרצון ובין מאונס, את עולו של האיסלאם שמגמתו להחריב את העולם. ואל תגידו לי שזה "רק" האיסלאם הקיצוני, כי העובדה היא שהקיצוני הוא המוביל. הרי "המתונים" שבין המוסלמים יודעים היטב מה יקרה להם אם הקיצוניים יתחזקו, והם מצד אחד שומרים היטב את צעדיהם ואינם מניחים להם להרים ראש ומצד שני, כדי לא להרגיז אותם, נזהרים מאד מלדבר או לפעול נגדם בגלוי. רק אצלנו, ובעקבותינו בעולם המערבי כולו, לא רק שלא מנסים להתמודד עם הסכנה, עוד עושים מאמצים עליונים לרצות את הקיצוניים. הוא אשר אמרנו, מצד אחד נתנו לנו את הכח לשלוט במציאות, וזה הוכח במבצע שכונה "עופרת יצוקה" ומצד שני אנחנו חיים במציאות דמיונית, ועל כן בלתי נשלטת, של הומניזם והתחשבות בזולת, אפילו אם הוא מבקש את נפשנו ומכריז על כך בגלוי. הגיע הזמן שנתחבר למציאות האמיתית, זו הפרושה בפנינו בתורה בכלל ובפרשת השבוע בפרט, ואז נזכה לראות את התגשמות הנבואה שאותה קוראים בהפטרת השבוע (יחזקאל כ"ח): [כה] כֹּה אָמַר ה' אלוקים בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב: [כו] וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם: ואז יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.