במלחמת לבנון ובמבצע "עופרת יצוקה" לא היה, למרבה הצער, כדי להביא לשחרורו של גלעד שליט משביו. הדעת גם נותנת שכל מהלך צבאי, זה או אחר בעתיד, לא יהיה בו כדי לגרום לפדייתו מן החמאס. הסיכוי הבלעדי לשחרורו נעוץ אך ורק במשא-ומתן סביב שולחן הדיונים, בדו-שיח ישיר בין ישראל לארגון הטרור, ובשום פנים ואופן לא באמצעות תיווכו של צד שלישי - תיווך המתפרש על-ידי החמאס כפגיעה בכבודו העצמי. והרי מן המפורסמות הוא שהחמאס, כמו כל ארגון ערבי, צמא לכבוד - בוודאי לא לחרם ולהתעלמות מקיומו.
דו-שיח ישיר עם החמאס לא צריך להתפרש, בהכרח, כהכרה בארגון הטרור הרצחני. בוודאי לא ככניעה לסחטנותו. זו הרי כבר הגיעה, ממילא, לשיא השיאים, כאשר ישראל החמיצה בעבר הזדמנויות לא מעטות, שבהן ניתן היה, עדיין, שלא לשלם את מלוא המחיר הנדרש עתה ממנה.
עם יד על הלב, גלעד שליט שווה לישראל הרבה יותר מ-1,400 האסירים והעצירים הפלשתינים שהחמאס דורש לשחרר, הגם שיש ביניהם לא מעטים עם דם על הידיים. והרי, במוקדם או במאוחר, ממילא יגיע הרגע שבו תצטרך ישראל לשחררם בעסקת-מיקוח, זו או אחרת. עם כל הקושי, צריך גם להודות שבכל עסקה שכזו תהיה תמיד ידו של ארגון הטרור על העליונה.
קץ לפטפטת
כך או אחרת, צריך להודות שאסירי החמאס ועציריו אינם מהווים בשביל ארגון הטרור יותר מאשר קלפי-מיקוח; כאלה שיש ביניהם גם קלף מנצח, שיאלץ את ישראל להחזיר, על אפה ועל חמתה, את אלה שפגעו בה, לחיק-ארגונם. אין זו אלא הנקמה המרה של החמאס בישראל, וזו חשובה לו, לאין שיעור, מהחזרתם של אנשיו לחיק-משפחותיהם דווקא.
במלוא הצער והכאב, לא נותר לנו אלא לבלוע את הגלולה המרה הזו, במיוחד עכשיו, בשעת כושר מאין כמוה, כשתמי ארד, יעל זאבי וסמדר הרן, אלמנותיהם של גיבורים שלא שבו אליהן בחיים, נותנות בעצמן, באצילות הנפש שלהן, את הגושפנקה לשחרור הטרוריסטים, ובלבד שיהיה בכך כדי להביא לשחרורו של גלעד שליט עצמו.
כדי שגורלו של שליט לא יהיה, חלילה, כגורלם המר של רון ארד, רחבעם זאבי ודן הרן, צריך יהיה, סביב המאמצים לשחרורו, לשים, בינתיים, קץ לפטפטת, שיש בה רק כדי להזיק. יש לזכור כי משא-ומתן לשחרור שבוי חייב להיעשות רק מאחורי הקלעים, הרחק מעינו הבוחנת והבולשת של הציבור. והרי על החשיבות הרבה שיש בדיסקרטיות שכזו מעידים כשלעצמם ניסיונות העבר לשחרורם של עזאם עזאם מן הכלא המצרי, ושל רון פולארד (בינתיים ללא הצלחה) מן הכלא האמריקני. שני המקרים מעידים, כאלף עדים, על הצורך הבלתי מעורער לנהל משא-ומתן שכזה בחשאי, ורצוי מאוד בארבע עיניים בלבד. עם עדים אלה נמנים גם נשיא-מצרים ונשיאי ארצות-הברית בכבודם ובעצמם.
מה שברור הוא ששום הצהרה פומבית, תהא אשר תהא, לא תביא לשחרורו המיוחל של גלעד שליט מן השבי. אפילו לא כזו של שאול מופז, שאיים על החמאס כי מנהיגו, איסמעיל הניה, לא יוכל להלך חופשי, כל עוד גלעד עצמו אינו רואה אור יום.
