ספקטייטור, מגזין החדשות הבריטי הסולידי שנוסד בשנת 1828, פירסם אתמול (א’, 25.01.09) בבלוג שלו את
דעתו של דניאל ייטס על מבצע עופרת יצוקה. דניאל ייטס הינו שם בדוי של חייל מודיעין בריטי משוחרר שהשתתף במלחמות בעירק ובאפגניסטן. דניאל מציין כי קטעי הווידאו שראה הזכירו לו חוויות מוכרות. הם העלו בראשו את התחושות שהציפו אותו בתקופת השירות שלו. אומנם הוא רצה למלא את משימתו על הצד הטוב ביותר וסמך על כישוריו שלו ושל חבריו, אך היה גם מסויג. הוא חשש שכוח השיפוט שלו יבגוד בו כאשר יאלץ לקבל החלטה מהירה להרוג מישהו. הלחץ של תחושות מנוגדות אלו בתנאי קרב הינו עצום, והוא מתקיים בקרב חיילים צעירים שחלקם הינם בני 18. זו הסיבה לכך שחש רוגז נוכח השימוש קל הדעת במושג "פשעי מלחמה” בהפגנות בלונדון. תחושות דומות מילאו אותו ביחס לחיילים ישראלים. הוא דוחה לכן את ההתפרצות הרגשית של באן-קי-מון ושל חלק מהתקשורת שהגדירו כפשעי מלחמה את הלחימה של צה”ל ברצועת עזה. דניאל בטוח כי פקידי האו”ם ונציגי התקשורת לעולם לא יוכלו להבין את המתחים הנוצרים בעת קרב בקרב חיילים.
קרבות רחוב, מציין דניאל, הינם מסובכים בפני עצמם. כתוצאה מהעובדה שהחמאס הסווה עצמו בבגדים אזרחיים, תקף במקומות מוגנים והתחבא מאחורי מגינים אנושיים, הם הפכו למסובכים וקשים הרבה יותר. לטענת צה”ל, נורתה עליו אש מבית הספר של האו”ם, לכן השיבו החיילים אש. זה מה שעושים חיילים כשיורים עליהם. נראה שנעשה שימוש בארטילריה קלה ובמרגמות. סוג נשק זה אינו מדויק וקורה שהתחמושת שלו לא נוחתת בדיוק במקום בו הייתה מיועדת לפגוע. יתכן גם שהאינפורמציה בנוגע לנ”צ של בית הספר לא הגיעה אל החיילים בשטח. בשטח עירוני עלולות להיות בעיות תקשורת קשות וכן יתכן שההוראות לא ירדו למטה בשל ערפל הקרב ולא בגלל כוונה רעה.
בנוגע להאשמה כי צה”ל ירה כאילו על אמבולנסים, מציין דניאל כי האויב של הצבא הבריטי בעירק היה "צבא אלמהדי”. דניאל מדגיש כי צבא אלמהדי עשה שימוש יום-יומי בכלי רכב נושאי סימנים של אמבולנסים כדי להניע נשק, תחמושת ולוחמים ברחבי העיר בצרה. בדומה לחמאס, מציין דניאל, גם צבא אלמהדי עובר אימונים באירן. השימוש בתחמושת זרחנית כותב דניאל, מותר ע”י אמנת ז’נבה, להוציא מקרים מסוימים. הוא מדגיש כי הצבא הבריטי באפגניסטן משתמש כשיגרה בפגזי זרחן. דניאל מדגיש גם כי צה”ל חוקר את המקרה בו נורו פגזי זרחן, לכאורה שלא לפי כללי אמנת ז’נבה. הוא מסביר כי היתרון של פגזי זרחן הוא בכך שהם יוצרים מסך ענן כבד בצורה מיידית, כאשר לסוגי פגזים אחרים לוקח זמן רב עד שהם יוצרים עשן בכמות מספקת. כל מפקד שלא יעשה שימוש בפגזי זרחן לשם חילוץ מיידי של פצועים ייכשל בתפקידו.
באשר לטענה הרווחת כי ממשלת ישראל עשתה שימוש לא מידתי בכוחה הצבאי, כותב דניאל כי קטעי וידאו מהמלחמה במבואות עזה מצביעים על נזק רב לבניינים מסוימים, אך ההרס הזה אינו דומה למה שעשו הגרמנים בסטלינגרד, ודניאל מדגיש כי שימוש בכוח רב הממוקד במטרות חשובות מבחינה טקטית, למעשה מקצר את הקרב וחוסך אבדות. ב-2003, הצבאות של ארה”ב ובריטניה הפעילו עוצמת אש רבה נגד ביצורים של מפלגת הבעת’ במטרה לחסוך לחיילים ולתושבי הערים הללו את האימה של קרבות רחוב ארוכים. דניאל סבור כי צה”ל עשה בחירה דומה בעזה. הוא מסכם את דבריו באומרו כי העולם חייב לשפוט את מעשי החיילים על-רקע האירועים בהם היו מעורבים ועל בסיס הנסיבות הצבאיות.
דברים אלו של דניאל ייטס מחיל המודיעין הבריטי שלחם בעירק ובאפגניסטן, בנוסף ל
סירובו של הבי.בי.סי לשדר תשדיר פרסומת למען איסוף תרומות לנפגעים הפלשתינים במבצע עופרת יצוקה, מלמדים כי הציבור הבריטי רחוק מתמיכה מוחלטת בארגוני הטרור הפלשתינים. הם מעידים כי יש בו איים משמעותיים של אנשים התומכים בעמדת מדינת ישראל. עם מנהיגות נחושה וחכמה יותר ובסיוע מחקר איכותי יותר, יכול היה משרד החוץ הישראלי לגייס משאבי תמיכה אלו לחיזוק עמדת מדינת ישראל בציבור הבריטי והעולמי. אישוש לכך ניתן למצוא בתגובות הקוראים למאמר של דניאל ייטס. רובם הגדול מביעים תמיכה חד-משמעית בו, ומודים לו על תרומתו להבנת האמת על המלחמה ברצועת עזה. הנה דוגמה:
אשלי סי.: "מאמרך המצוין נותן הסבר מעמיק מפיו של מישהו שיש לו ידע בלתי אמצעי על אופי הסכסוך. זה בהחלט שונה מצבא הפרשנים היודעים רק להתלונן, לבקר ולהאשים על-פי דעותיהם הפוליטיות הקדומות. תודה על דיווח מאוזן אודות מצב מורכב. מלחמה הינה נוראית, אך אני רוחשת כבוד לכל החיילים ואין זה משנה אם הם אמריקנים, בריטים או ישראלים. הם מסכנים את חייהם בקרב נגד אויבים מאיימים ובלתי-קונבנציונליים העושים שימוש במגינים אנושיים, במלכודות-נפץ ובמארבים. מעל לכל, אלו הם אויבים המזלזלים במשמעות החיים ובקדושתם. חבר’ה, המשיכו את מלאכת הקודש שלכם. אנו גאים בכם”.
