הון-שלטון-ביטחון
האיש שניהל בזמנו את המו"מ הקואליציוני מטעם קדימה היה עו"ד רם כספי, הידוע מ'שיטת השקשוקה'. בראיון להארץ
סיפר כספי כיצד הוא אילץ את אולמרט למנות את עמיר פרץ לתפקיד שר הביטחון ולא לשר האוצר, כדי למנוע פגיעה בבעלי ההון.
צחי הנגבי הוא יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת מטעם קדימה.
תזכורת: בימים אלה מתנהל משפט נגד הנגבי, שמואשם במרמה, הפרת אמונים, שוחד בחירות, עדות שקר ושבועת שקר. בעבר הנגבי הקים "עמותה", שעיקר "פעילותה" הסתכם בהעברת כספים להנגבי עצמו ("דלק צלחה"); וגם הונה את הממשלה ("בר-און חברון").
את לא עשית דבר כדי למנוע מינויים בלתי ראויים לתפקידים בכירים ורגישים. יתר על כן, בחרת דווקא בהנגבי לנהל את המו"מ הקואליציוני מטעם קדימה. האם כך מתנהג מנהיג שקול ואחראי, המתהדר בטוהר מידות?
מנהיגות חלולה
צחי הנגבי הוא איש ארץ-ישראל השלמה, שהתנגד בתוקף להסכמי אוסלו. דליה איציק וחיים רמון היו ממובילי הסכמי אוסלו. שאול מופז שלח בזמנו מכתב לכלל מתפקדי הליכוד, שבו הוא הבטיח להם שהוא נשאר בליכוד כי "הליכוד זה הבית" – אך עד שהמכתב הגיע ליעדו הספיק לשנות את דעתו, ולעבור לקדימה. בין לבין הספיק מופז להיות
פעם נגד נסיגה חד-צדדית מעזה ופעם
בעד, וגם
להונות את חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.
דליה איציק
הסתבכה בחשדות חמורים וגם
יו"ר הקואליציה לשעבר, אביגדור יצחקי, הח"כים אלי אפללו ורוחמה אברהם, חמקו בעור שיניהם מכתבי אישום בפרשת
אגרקסקו. השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, היה ברכה למזהמים. על הירשזון ואולמרט מיותר להרחיב את הדיבור.
הסרט התיעודי "כל אנשי הקמפיין" תיעד כיצד ספינולוגים דוגמת ראובן אדלר ואייל ארד הצליחו להעלות לשלטון את קבוצת האנשים הנ"ל. במלחמת לבנון השנייה שילמנו כולנו מחיר כבד ביותר על "המנהיגות" החלולה הזו, לאחר שהתברר שאדלר ודומיו הם כלי נשק מצוינים במלחמת בחירות, אך במלחמות אמיתיות "כלי הנשק" הנדרשים הם – מנהיגות, ערכים ושר ביטחון שממונה לתפקידו על-פי כישוריו, ולא על-פי תכתיביהם של בעלי ההון.
כבוד השרה לבני. את היית ממקימי קדימה, וממנסחי המצע שלה. גם בקמפיין הנוכחי בחרת להיעזר באדלר ובארד, ולהשתמש באותן
סיסמאות חלולות. האם את אינך חלק מאותה "מנהיגות חלולה"?
"פוליטיקה אחרת"
לאה נס ובני בגין (ליכוד) הסכימו לשלם מחיר ציבורי כבד ומצאו את עצמם מחוץ לכנסת לכמה שנים, כשהתעקשו לפעול לפי אמונותיהם ודעותיהם, גם כשאלו לא היו פופולריות. גם כחלון, סער, ריבלין ואיתן (ליכוד) העדיפו להישאר בסיעה מצומקת באופוזיציה מתוך כמה שנים, כדי להילחם על עמדותיהם – גם כשאלו היו מאוד לא פופולריות בציבור.
אופיר פינס (עבודה)
התפטר מתפקיד שר בממשלת אולמרט מסיבות עקרוניות. יחימוביץ' (עבודה) הצביעה פעמים רבות בהתאם לערכים שאותם היא מקדמת, ובניגוד לדעת חבריה לסיעה ולקואליציה.
השרה לבני: לטענתך, את מייצגת "פוליטיקה אחרת". ובכן, אם "פוליטיקה אחרת" פירושה – שימוש בספינולוגים, אדלריזם והצהרות חלולות, נראה שעדיפה הפוליטיקה ה"ישנה", של הבעת עמדות מדיניות ברורות, גם אם הן לא פופולריות, ושל עשייה אמיתית בכנסת. האם ביכולתך לציין דוגמאות לחוקים מועילים שהעבירו ח"כים מקדימה?
"האומץ לומר את האמת"
מיד לאחר הבחירות הקודמות
אולמרט אישר את "עסקת המלח" שהייתה אמורה להעביר לידי משפחת דנקנר קרקעות בשווי עשרות מיליוני דולרים, על חשבון הציבור הרחב. אולמרט חתם על האישור בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. זה לא היה מפתיע, שכן אולמרט הספיק, עוד לפני שהפך לראש ממשלה,
לחתום על תצהירים כוזבים למבקר המדינה, להשתלח ביועץ המשפטי לממשלה, ולהעביר הטבות בגובה מאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה למקורביו.
בתקופת אולמרט הגענו למצב המסוכן שבו החשב הכללי של מדינת ישראל, ד"ר זליכה, נאלץ להסתובב עם מאבטח לאחר שקיבל איומים על חייו. ראש הממשלה לא ניסה, אפילו לצורך מראית עין, לגנות את האיומים ואת המאיימים.
מעיין אגם, העובדת שחשפה את פרשת הירשזון, פוטרה מתפקידה. זליכה, וכמוהו מבקר המדינה, הושמצו בשיטתיות בכלי תקשורת מרכזיים, שאולמרט
העביר לבעליהם הטבות מופלגות מקופת המדינה. מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, פעל מתוך ניגוד עניינים מהותי להדחתו של זליכה.
שר המשפטים פרידמן ניסה לצמצם את ההגדרה של עבירת "הפרת אמונים", שהיא אחד הכלים החשובים למאבק בשחיתות השלטונית. השר לביטחון פנים דיכטר הציע להקפיא חקירות נגד ראש-ממשלה מכהן. יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ בן-ששון, גונן בשיטתיות על אולמרט, והציע לחקור דווקא את המשטרה.
את עצמך לא עשית דבר כדי לעצור את כל מה שתואר כאן. רק פעם אחת קראת לאולמרט להתפטר (לאחר פרסום דוח וינוגרד) - וגם אז הסתפקת בקריאה רפה, ולא העזת להתפטר בעצמך. היכן היה "האומץ לומר את האמת"?
גילוי נאות ובקשה מהקוראים
בישראל אין בחירות ישירות לראשות הממשלה. מי שמרכיב את הממשלה הוא ראש הגוש הגדול ביותר. כל עוד הבחירות בישראל הן ל
כנסת, ולא לראשות הממשלה, יש להצביע למפלגה ע"פ ערכיהם, כישוריהם והגינותם של המועמדים בה.
