פעם אחת הוצרכתי לברר את פרטי הבעלים של מועדון לילה מסוים. לאחר שביקור במקום העלה חרס, הבזיק במוחי רעיון שאין גאוני ממנו: פניתי למשרדי העירייה, היישר אל הפקיד הנוגע בדבר, וביקשתי לברר עימו את פרטי הבעלים של אותו מועדון לילה - על-פי הרשום בחשבון הארנונה.
"יש לי שלושה ילדים" - השיב לי הפקיד שפניו לבשו לובן לכבוד בקשתי.
"שיהיו בריאים", עשיתי עצמי כלא מבין וחזרתי על בקשתי.
"יש לי שלושה ילדים" - התחנן הפקיד המבוהל.
עזבתי את הפקיד לנפשו, וכעבור ימים לא רבים - מועדון הלילה ההוא ממילא נשרף והיה למאכולת אש.
למה אני מקדים עם הסיפור הזה? כי גם לד"ר ג'קי סרוב מבית החולים איכילוב - ממש כמו לפקיד המבוהל ההוא מהעירייה - יש שלושה ילדים.
אבל השופטת דורית רייך שפירא, שהרשיעה את ד"ר סרוב בקבלת שוחד, לא כל כך מתרגשת מכך שיש לו לרופא שלושה ילדים. היא גם לא מאמינה, השופטת הנכבדה, שחיכוך עם אסי אבוטבול הידוע עלול לגרום לאדם מן היישוב צמרמורות, נדודי שינה וסיוטים של פחד מוות.
הנה כך מבהירה השופטת את דעתה:
"גרסת הפחד המשתק שהשתלט על הנאשם (ד"ר סרוב - י.ד.) כשהכסף נדחף לכיסו, איננה מקובלת עלי. אבוטבול לא היפנה לנאשם שום איום והסכנה לא הייתה ממשית ומיידית ולא מנעה מהנאשם מלפנות לרשויות חרף חששותיו".
אתם הבנתם את זה? אבוטבול לא היפנה לנאשם שום איום. היא כנראה לא מבינה השופטת הנכבדה, שאסי אבוטבול הוא כבר מזמן לא מאלה שנזקקים לאיומים כדי להצמית אדם מן היישוב או לשכנעו לעשות את מבוקשו.
אתה הבנת את זה ד"ר סרוב? ברגע שהיית פונה למשטרה ומתלונן נגד אסי אבוטבול - היית בידיים טובות. כי במקרים כאלה - אין ידיים טובות יותר מידיה של המשטרה.
וחוץ מזה, ד"ר סרוב, גם הייתה מתגלגלת לידיך זכות גדולה לגלות אזרחות טובה בכך שהיית מתלונן ומוסר עדות מפלילה נגד אסי אבוטבול וכך גורם להכנסתו לכלא לכמה שנים טובות. אזרחות יותר טובה מזו?
אה, כן וכמעט שכחנו: בעקבות התלונה שלך נגד אבוטבול היה עליך, ד"ר סרוב, גם לעבור ניתוח פלסטי לשינוי מראה פניך היפים, וכן היה עליך לאסוף את אשתך ושלושת ילדיך המתוקים ולנסוע ולבלות את שארית חייך בארץ לא נודעת - בתקווה ובתפילה שיד ארוכה לא תשיגך גם שם.
אבל מה לא עושים בשביל אזרחות טובה, נכון כבוד השופטת?
לא נדשדש כאן במלוא פסק הדין של השופטת הנכבדה, ודי אם נציין שהיכן שהיא לא מעליבה את האינטלגנציה, היא לוקה בכתיבה שמקשה מאוד על התחקות אחר קו המחשבה ומערכת ההנמקות שלה.
האם היה לד"ר סרוב סיכוי אצל השופטת רייך שפירא? קשה להאמין.
כי גם "שפת הגוף" של פסק הדין המרשיע מסגירה את העובדה, שקודם מינויה לשופטת שימשה רייך שפירא במשך למעלה מעשרים שנה כתובעת בפרקליטות.
