העובדים הזרים בישראל לא רק שאינם מלקקים אצלנו דבש - הם נרדפים על-ידי השלטונות כמוקצים מחמת מיאוס. על-פי ההערכות, שוהים כיום כ-100 אלף מהם ללא אישורי-שהייה מתאימים, ומשרד הפנים גמר אומר לגרשם מן הארץ באמצעות משטרת ההגירה.
לאחר תקופת רגיעה ממושכת, שבה נמנעו השלטונות מלנקוט אמצעים, שוב מתחדש המצוד אחר העובדים האלה, והפעם ביתר שאת. אבל, במצוד הזה רק יורה לעצמו משרד הפנים ברגל. במיוחד כשהמדובר בכוח-אדם מקצועי, שאין לו תחליף בשוק העבודה הישראלי.
אומנם, מטרתו המוצהרת של המבצע היא לקיים את הפסוק "עניי עירך קודמים", במיוחד בימים קריטיים אלה של מיתון הולך ומחריף. אלא שמה לעשות, וגם בצוק העיתים הזה לא תמצא פועל עברי שייאות לעבוד בעבודת-בניין; או, למשל, עוזרת-בית ישראלית שתהיה מוכנה להתמסר לעבודתה כפי שעושה זאת עוזרת זרה.
חרב פיפיות
בסופו של דבר יתגלה המצוד המחודש אחר העובדים הזרים כחרב-פיפיות: כשאלה יגורשו מן הארץ, ייוותר שוק העבודה הישראלי בלעדיהם כשהוא שומם ומשמים.
הגיעה העת להודות שלעוזרות הבית, לעובדי הקטיף, לתומכי הסיעוד לישישים ולחולים כרוניים, ואפילו לטבחים האתניים, שהגיעו אלינו מן התפוצות - אין, עדיין, בארץ, למרבה הצער, שום תחליף נאות.
סוד גלוי הוא שעוזרת הבית הישראלית אינה להוטה להשקיע בעבודתה את מה שמשקיעה העוזרת הזרה, מה גם שהתשלום המוענק לזו האחרונה בטל בשישים לעומת זה המוענק לעוזרת הישראלית. במידה רבה אף שורת התביעות שלה פחותה הרבה יותר. שמה של עוזרת הבית ההודית, למשל, יצא לפניה בכוח העבודה הבלתי-נדלה שלה, לעומת עוזרת הבית הישראלית, המתעייפת מהר כל כך. הוא הדין במטפלים הזרים, התומכים בישישים ובחולים כרוניים. אלה לא רק מסורים לעבודתם במידה רבה יותר מזו של עמיתיהם הישראלים - הם גם מקצועיים ואמביציוזיים מהם. עובדה היא שלמטפלים התאילנדיים והפיליפיניים, במיוחד, אין שום תחליף נאות בשוק העבודה הישראלי.
זמנים חדשים
זה מכבר חלפו הזמנים מאז שפועל-בניין עברי נאות לעבוד על פיגום של בית נבנה. הבנאי הסיני, למשל, אינו בוחל לרגע בעבודה שכזו ואין זה פלא שהשוק הישראלי נכסף אליו. גם עובדי הקטיף התאילנדיים הם כיום הידיים העובדות של הקיבוצים והמושבים, אף שאלה משוועים כל כך לידיים עבריות.
אפילו עובדי המטבח במסעדות הישראליות, שהתמחו במטעמי המזרח הרחוק, של תאילנד, סין ויפן, הם עובדים אתניים. אם אכן יגורשו מן הארץ, ייאלצו המסעדות הסיניות, היפניות והתאילנדיות לנעול, במוקדם או במאוחר, את דלתותיהן. בסופו של דבר לא יוכל שום טבח ישראלי להתחרות בטבח מלוכסן העיניים. משרד הפנים שוגה בהחלטתו להיפרד מכוח העבודה הזר, שאין לו תחליף ישראלי. כל התעלמות מכוח העבודה המקצועי הזה רק תמיט אסון על המשק הכלכלי שלנו. בלית ברירה הוא ייוותר אז ללא ידיים עובדות.
