עד להיכן הגענו?

ארוע בעל משמעות שלילית המהווה ציון דרך שחור לאקדמיה ולעיתונות הישראלית, עבר ללא רעשי רקע בציבוריות הישראלית אשר אינה נותנת משקל וחשיבות ראויה לארועים העלולים לקבע את חייה במדינת ישראל הדמוקרטית ומכאן כי מובלת כצאן לטבח. המדובר בשני ארועים שהם אחד. הראשון, עצומת מרצים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב הדורשים לבטל מינויה של אל"מ פנינה שרביט-ברוך, ראש המחלקה בצה"ל לדין בינלאומי (דבל"א), למשרת מרצה בפקולטה למשפטים וזאת על-רקע הייעוץ המשפטי שסיפקה לכוחות הלוחמים בעזה. האירוע השני, שאינו נופל בחומרתו, הוא מאמר המערכת של עיתון הארץ אשר מאשים במשתמע את שרביט-ברוך בתמיכה בביצוע פשעי מלחמה וכפועל יוצא מכך כי כל חיילי צה"ל שהשתתפו במבצע הינם פושעי מלחמה. נאמר את דעתנו ברישא... חותמי העצומה, יחד עם עיתון הארץ, הם הינם הנבלים בסיפור זה. סתימת פיות ודחיית אדם משום דעותיו הינה פשע בריש גלי כלפי כלל חברת בני תרבות, בכל חברה דמוקרטית. קריאה לחרם על-ידי נושאי משרה כנגד אדם, בשל דעותיו, הינה פשע ישיר כנגד אותו האדם וסיכול ממוקד נגדו כמו גם כנגד הציבור הישראלי. מה חבל כי הציבור שהורגל בהתעמרות והתעללות ללא גבול בידי פוליטיקאים ו"הוגי דעות" בשם עצמם אינו נותן את דעתו לכך. חוסר תגובת הציבור בעניין זה כמוה כחוסר תגובה ישראלית על הפרת הפסקת האש על-ידי החמאס. ככל שנחשה כן יגברו ההפרות. בכך כי נחשה על מעשה עוולה זה אנו הופכים לשותפים למעשה, חוסר תגובתנו מקעקע את הדמוקרטיה שלנו תוך צעד נוסף לתהום. לפני התהום השאלה המרכזית העולה מהארוע הבואש הזה היא מה באשר לחופש האקדמי והאם חופש זה ניתן בידי אנשים בלתי ראויים אשר אינם מבינים את פירושה של הדמוקרטיה? הללו חיים הלכה ולמעשה בעולם טוטליטרי, חד כיווני, חד אג'נדי ומייצאים מרכולתם זו ככמרים מטיפים ישועים לכל דורש (ההשוואה אינה בכדי), בעוד שמשמשים הם במשרה ממומנת ציבור. אין פסול בפלורליזם אידאולוגי, הפסול הוא בניסיון כפייתו, תוך ניצול סמכות ומעמד, על מתנגדים לדעה. כל אדם אשר אינו מסוגל להבעת דעה אובייקטיבית, השוקלת הצדק האבסולוטי על כל צדדיו וגווניו, אינו זכאי ורשאי להבעת דעה בענייני מוסר באשר חד-צדדיות באחד מלמדת על חד-צדדיות באחר. הציבור ככלל כמו גם ציבור התורמים חייב ליתן דעתו על ההפרה הבוטה של הפלורליזם האקדמי, ההרסני לקיומנו הנעשה בראש חוצות ובאין מכהה. בדמוקרטיה איננו אמורים לשפוט אדם לפי דעותיו אלא בהתאם למעשיו. מעשיהם של המרצים החותמים מעידים בעליל כי הינם מהרסי הדמוקרטיה ועליהם להיקרא לסדר ואף להיענש כראוי למהרסים מבפנים המחבלים בשיטה השילטונית דמוקרטית הנוהגת במקומותינו. אל"מ פנינה שרביט-ברוך הנחתה את הכוחות הלוחמים בהתאם לכללי הדין הבינלאומי בשעת מלחמה ואכן, למעט איסלאמיסטים פנאטים ברחבי העולם ועוזריהם בתוככי מדינת ישראל כדוגמת מרצי הפקולטה ודומיהם בעיתונות, ברי הוא כי צה"ל לא חרג מכללי המשפט הבינלאומי לעת מלחמה. טעויות נעשו, אך אלו נעשו בתום לב, שלא מתוך כוונה תחילה ומפורשת לפגוע באוכלוסיה בלתי לוחמת. שטיפת מוח דווקא פושעי ופשעי המלחמה של החמאס, בהפגיזם באורח בלתי פוסק אזרחים ביישובי עוטף עזה, בכוונת מכוון להרוג בהם והאופן בו השתמשו באוכלוסייתם הפלשתינית כמגינים אנושיים תוך זלזול מחריד בחיי אחיהם, לא זכה למילת גינוי, ולו אחת למצער, מידי המתחסדים, מגלגלי העיניים העלובים בפקולטה לעיוות המשפט באוניברסיטת תל אביב. חמור מכך, אלו המרצים אשר בידם מפקידים אנו את בנינו ובנותינו הנוחים להשפעה, לקנות השכלה משפטית. נראה כי אנו מקווים לעשות "ענבים ומקבלים בתמורה באושים". האם רק מקרה הוא כי בסקר בחירות שנערך לפני ימים מספר באוניברסיטת תל אביב זכתה מר"צ במקום הראשון? האם הופכים המרצים את מקצועם קרדום לחפור בו? האם בגניבה, בהסחת הדעת, בנכלוליהם מאחורי גבנו הופכים הם את הסטודנטים שלנו לשטופי מוח חסרי דעה פוליטית משלהם? האם זהו דור העתיד המשפטי שאנו מטפחים במדינת ישראל? האם גם משפטנינו הופכים למשובטי-דולי, כחיילים רובוטים במסדר מפחיד לאין קץ? האם אך מקרה הוא כי פרקליטות המדינה הינה שלוחתה של אותה מר"צ במערכת התביעה הישראלית? האם אך מקרה הוא כי אותה פרקליטות משמשת כמתפרת התיקים הגדולה ביותר במזרח התיכון לאלו שאינם אנשי שלומם? האם אך מקרה כי בוגרי הפרקליטות ממונים באורח סדיר ושוטף למשרות שופטים מחוזים ועליונים ומהווים כפי הנטען והמקובל כיום על מירב הציבור בישראל כ"סניף מר"צ" בבית המשפט העליון? האם אין הדבר מכוון באורח מרכזי על-ידי "הקרן החדשה לישראל" וה"סנשו פנסה" שלהם - ארגון 'שתיל', המממנת לימודי משפטים לאותם בעלי אג'נדה חד-צדדית תומכת אוריינטציית המיעוט במדינת ישראל (בסקר מסוף 2008 נמצא כי אך 20% מכלל הציבור משייך עצמו לשמאל הישראלי - רביב דרוקר חדשות 10). האם אפשר וחוזים אנו במהדורה מודרנית של "הפרוטוקולים של זקני מערכת המשפט" אך הפעם הלכה ולמעשה? אלו אינן שאלות רטוריות, התשובות והעובדות התומכות בקושיות כאן יובאו כקישור בסוף המאמר. דאטפוכם נאטפוכם התובנה העולה כאן היא העובדה כי המרצים הללו אינם יושבים בתוך עמם, אינם מודעים לתיעוב שרבים בינינו חשים כלפיהם עקב התנהלותם המתנשאת, התלושה, ה"אוניברסלית", ה"נאורה", הליברלית-המזוייפת (לכאורה), בעודם עמלים לסכל את אפשרות וזכות העם להתקיים כעם חופשי בארצו. דומה כי אינם מבינים כי הינם יושבים במשרותיהם בחסד ולא בזכות, כנושאי משרה ממומנת ציבורית. וכך, מפעילים הם מכבש אנטי-דמוקרטי כנגד השונה מהם. ומכאן, הישמרו לכם, על דאטפוכם נאטפוכם. על שלטונות האוניברסיטה לערוך בירור מעמיק בפרשה הבזויה הזו ולהסיק מסקנות. הליכה במסלול השגוי של מרצי הפקולטה למשפטים תגרום במוקדם מהמאוחר גם להידלדלות התרומות של יהודים ציונים חמים מחו"ל על המשתמע מכך לרמת החינוך הגבוה באזור תל אביב ואפשר שבכלל נושא ההשכלה הגבוהה בישראל. עיתון הארץ בקלקלתו לא פחות חמור הוא מעשה הנבלה של עיתון הארץ (לשיטתם של עורכיו: "אדוני הארץ") אשר מזה עידנים משמש שופרו של השמאל הקיצוני-המיליטנטי בישראל. הארץ הינו עיתון אנטי-דמוקרטי בבסיסו אשר נוזלי כתביו זה מזמן שטפו את מוחם בפרצי אוריאה מטשטשים. זהו עיתון המנוהל בדיוק נמרץ במתכונתו של עיתון 'פרבדה' הקומוניסטי כאשר האג'נדה של העיתון נאכפת בברוטליות על כתביו אשר מלכתחילה נאספו ממי האפסיים בתחתיתה המתמקמקת של חבית העיתונות בישראל והמקדמים הקונצנזוס שהינו בבירור תומך "מדינת כל אזרחיה" (שם הקוד להקמת מדינה פלשתינית על חורבות מדינת ישראל). אין הוכחות מוצקות לכך אך נראה סביר כי בעלי המניות הראשיים הגרמנים של העיתון הינם חלק מאותם שוטמי ישראל באיחוד האירופי אשר רכשו את השליטה בעיתון בחלקו על-מנת להעביר מסרים חתרנים והרסניים כנגד מדינת ישראל באמצעות עיתון הארץ וכמובן מצאו משתפ"ים ממשובטי דעתם בהנהלת העיתון בישראל. גם במקרה זה מקדם הארץ את האג'נדה האירופית של מדינת כל אזרחיה הפלשתינית על כל שטחה של ארץ ישראל. תרחיש זה חוזר על עצמו באלפי עמותות וארגונים נתמכי עמותות וממשלות באיחוד האירופי וחוזר על עצמו (לכאורה) גם במקרה זה. ובכן, זה התחיל כך. עיתון הארץ פרסם ידיעה כי אל"מ פנינה שרביט-ברוך עומדת להתמנות למשרת מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. הפבלובצ'יקים מהברנז'ה, אלו אשר ודאי הדליפו "הסיפור" למערכת הארץ, "הבינו את הרמז" ויצאו במחאה מאוד-מאוד מתוקשרת כנגד המינוי. עיתון הארץ השלים המעגל בפרסמו מאמר מערכת חד-צדדי, מרושע ("מינוי לא ראוי", 29 ינואר 2009), התומך נלהבות ונחרצות בעמדת המרצים "המוחים" כנגד מינויה של פנינה שרביט-ברור. למי שאינו רואה את הקשר הסימביוטי הפסול מעיקרו בין שותפים לדבר עבירה בנוסך של "הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו", טחו עיניו מלראות כיצד משתלשלים העניינים בתוככי הברנז'ה החשה כי עמדות כוחה אפשר ונשמטות מידיה. זממם בראשם מאז ומתמיד הגיבו משובטי-דולי הללו בפראות, באגרסיביות שאין כדוגמתה בעולם המודרני הדמוקרטי-המערבי, כנגד יריביהם הפוליטים. הללו הם התומכים בדמוקרטיה כל זמן שנמצאים בעמדת הכוח אך משאך חשים הם בהתערערות שלטונם, נוטשים הם בבוז את הדמוקרטיה ונוהליה וחוזרים לשיטות הקומוניסטיות הסטליניסטיות מקדמת דנא. זאת אף זאת, נוהגים הם להאשים יריביהם הפוליטים בדיוק, אבל בדיוק במה שעושים הם על-מנת להצניע ולחפות על מעשיהם הנלוזים. המחשבה כי ההגמוניה המופלאה שלהם עומדת להתערער באחד ממוקדי כוחם העיקריים, הוא האקדמיה הישראלית (בנוסף על מערכות המדיה והמשפט), מטריפה עליהם את דעתם, עד שלא מהססים לשבור את כללי הדמוקרטיה ובלבד שזממם יעלה בידם. ומה דעת הקורא אודות הפיסקה במאמרה של מערכת הארץ, אלה הם העכברושים המתחבאים בחוריהם, תמיד מתחבאים מאחורי האנונימיות של התואר "מאמר מערכת": "טעם חשוב שלא למנות את שרביט-ברוך למרצה בפקולטה הוא ההכשר שנתנה כראש דבל"א, להריגת מאות אזרחים פלשתינים, רבים מהם ילדים, נשים וקשישים, בשבועות ספורים של מלחמה". החוצפה של כותב המאמר מרקיעה שחקים, לשיטתו, לא התקיימה מלחמה בין החמאס לישראל עקב שמונה שנות ריקוט חד-צדדי של אזרחינו, סתם כך ניתן הכשר לרצח חפים מפשע. לטעמו, החמאס לא השתמש באותם ילדים, נשים וקשישים כמגן אנושי, בריש גלי וללא צל צילו של ספק. הרשו לנו להניח בביטחה כי סבלם של העזתים מעניין את כותב המאמר כשלג דאשתקד ומשמש בידו אך ככלי ניגוח מדמם, כריקוד על הדם, כנגד שנואי נפשו, אלו הם עם ישראל וזכות קיומו כלאום בארצו. כותב המאמר וחבר מרעיו, הללו שהם הפוסט-ציונים, פוסט-יהודים, פוסט-דמוקרטים והחמור מכל, אוטו-אנטישמים אשר גם אבות הציונות המודרנית התקשו להסביר תופעה מזוויעה זו, אלו הם המעיזים להטיף לנו מוסרם הקלוקל. הטפה לחרם כולל על עיתון הארץ אינה ראויה יותר מאשר מסעם של נקלי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לחרם כנגד אל"מ פנינה שרביט-ברוך. מאידך, ישקול כל פרט, כל יהודי, בינו לבינו ויסיק מסקנותיו, באם עליו לתת ידו לעוכרי ישראל אלו בעיתון הארץ להמשיך בדרכיהם הנלוזות, ומה עליו כפרט - כיהודי, ציוני ודמוקרט במדינת היהודים, לעשות על-מנת לעצרם מלמלא זממם. קישורים: [קישור] ,[קישור]