תקשורת הספורט הפכה בשנים האחרונות לאחד הענפים המרכזיים והמשפיעים במוסד התקשורת (Robertson, 2004). מוספי הספורט בעיתונות הכתובה גדלו באופן משמעותי והפכו לאחד המדורים הנקראים ביותר בעיתון, וסיבה מרכזית לרכישתו (Mencher, 2007); הטלוויזיה הרב ערוצית אפשרה את פתיחתם של ערוצי ספורט רבים, המשדרים שידורי ספורט לאורך כל היממה; רכישת זכויות השידור של אירועי הספורט הגדולים, הפכו למאבק עז בין ערוצי הטלוויזיה, המתבטאים בסכומי כסף חסרי תקדים; הרדיו מקדיש מדי יום רצועות שידור שלמות לספורט, מעבר לשידורים המיוחדים בעת אירועים; עשרות אלפי אתרי ספורט פופולריים באינטרנט הושקו ברחבי העולם; הספרות הענפה בנושא הספורט, הסרטים, המגזינים וכתבי העת, הפכו גם הם לעניין שבשגרה.
כחלק ממגמת הפמיניזציה הכוללת של התקשורת, ניתן למצוא גם הצטרפות משמעותית של נשים למערכות תקשורת הספורט, תחום שנחשב עד לא מזמן, ובעיני רבים עדיין, גברי באופן מובהק. מחקר זה מבקש לבחון את תמונת המצב בישראל, כחלק ממקומן הכולל של נשים בעולם הספורט המקומי. לשם כך נאספו נתונים ממערכות הספורט הגדולות בתקשורת הישראלית (עיתונים, טלוויזיה ואינטרנט), רואיינו עורכי מדורי הספורט של העיתונים היומיים הנפוצים (ידיעות אחרונות, מעריב והארץ) ו-10 עיתונאיות ספורט, ביניהן כל עיתונאיות הספורט המועסקות בעיתונות הארצית הכתובה.
הממצאים מעלים תמונה מעניינת, שלפיה נוכחותן של עיתונאיות ספורט בעיתונות הכתובה זעומה עד אפסית, בניגוד למציאות באמצעי התקשורת האחרים, שבהם ניתן למצוא נשים רבות, ובכלל זה בתפקידי עריכה בכירים, לצדם של התפקידים המסורתיים ("שדרניות קווים" וכדומה). ההסברים לתופעה נעים ממרכיבים מסורתיים המאפיינים את העיתון, ביחס לאמצעי תקשורת חדשים, דרך תהליכי גיוס ייחודיים ועד לשאיפותיהן של הנשים עצמן, המזהות אפשרויות קידום מגוונות יותר באמצעי התקשורת החדשים. סיבת הגעתן של העיתונאיות לתקשורת הספורט והחוויות הייחודיות שהן עוברות בה מספקים חומר רב למחשבה, ובמידה רבה גם מסבירים את שיעורן הנמוך, בהשוואה לנוכחותן בעולם התקשורת בכלל. התפיסות של העיתונאים ושל העיתונאיות בתחום הספורט ביחס לספורט הנשים ועניין הציבור בו, מרתקות במיוחד ומחדדות את שאלת השפעת המגדר על התוצר התקשורתי.
