שני כתבי אישום בגין "פשעי מלחמה" שבוצעו בטיבט; כתב אישום אחד נגד חשוד במעשי רצח ברואנדה; עוד אחד נגד הנשיא לשעבר של אל-סלבדור, אשר חשוד במותם של שישה בני אדם עוד משנת 1989; כתב אישום בגין "השמדת עם" כנגד שליט גואטמלה לשעבר, ועוד כתב אישום אחד, מעניין במיוחד, נגד שבעה בכירי ביטחון ישראלים, החשודים בביצוע "פשעים נגד אנושות", על-רקע פרשת חיסולו של סלאח שחאדה ביולי 2002. אלה הם עיקר התיקים המונחים בימים אלה על שולחנו של בית המשפט הלאומי בספרד, ואשר מעוררים תסיסה בינלאומית לא קטנה, כנגד מערכת המשפט במדריד.
בעוד כדור השלג המשפטי החל לו מתגלגל, נשמעים בספרד קולות הדורשים לשנות את החקיקה הפלילית. על-פי העיתונות המקומית, בכירים במערכת המשפט בספרד, נשמעו היום אומרים כי: "על ספרד לחדול מלשחק תפקיד מכריע במערכת השפיטה הבינלאומית... זה רק גורם לנו נזק". אלה המתנגדים, דווקא רואים בחקיקה הפלילית הנוכחית את נקודת העוצמה המוסרית של מדינתם, וטוענים כי "ביטול אפשרות השפיטה, רק תחזיר אותנו אחורה, לשנת 1985".
על הכוונת
ביום 29.1.2009 החליט השופט הספרדי, מר פרננדו אנדראו מארייס, בפסק דין המתפרש על פני שבעה עמודים, לאשר את הגשת כתב האישום ולהורות על חקירתם של שבעה בכירים ישראלים. סעיף 23 לקוד החקיקה הפלילית בספרד מתיר לבית המשפט לשפוט גם בעבירות חוץ, שאינן קשורות ישירות לספרד, וקובע כי:
"...כמו-כן, דיני העונשין של ספרד יחולו גם על מעשים אשר בוצעו על-ידי אזרחי ספרד ואזרחים זרים, מחוץ לשטח הלאומי, אם העבירה היא אחת מאלה:
1. השמדת עם;
2. פעולות טרור;
3. וכל עבירה אחרת אשר בהתאם לאמנות בינלאומיות רב צדדיות יכולה להתדיין בספרד.
לאחר שניתנה סמכות השיפוט גם על עבירות-חוץ, קובע סעיף 611 לקוד הפלילי הספרדי, כי המבצעים או המורים על פעולת התקפה באופן בלתי מידתי, או כאלה אשר פועלים כנגד אזרחים מתוך מטרה לפגוע או להפחיד במכוון, צפויים לעונשים שבין 10 ל-15 שנות מאסר.
באופן לא מפתיע, השופט הספרדי דרש מישראל, לא רק את הגשתם של כל המסמכים הנוגעים לעניין, אלא גם את אישור הרשויות לאפשר הגעתו וכניסתו של צוות חוקרים מטעם בית המשפט, אשר יגיע לרצועת עזה "במטרה לגבות עדויות מידי הנפגעים והעדים הקשורים לאירוע הסיכול הממוקד".
אפשר להירגע
בפועל, החוק הספרדי אינו מתיר לשפוט אדם באשמה פלילית שלא בנוכחותו. על כן, סביר להניח כי למרות הרעש הגדול, משפט כאמור לא צפוי להתנהל בקרוב. יחד עם זאת, להגשת כתב האישום ולהכרעת השופט, ישנן השלכות משמעותיות באשר לחופש התנועה של שבעת הבכירים הישראלים, על-רקע האפשרות להוצאת צווי הבאה, והאפשרות לדרוש שיתוף פעולה בעניין, גם מצידן של מדינות אחרות.
במציאות, הלובי הפלשתיני אינו מסתפק רק בהדים שנוצרו מפרשת סלאח שחאדה. את המאבק המשפטי נגד בכירי מערכת הביטחון, מוביל בעקשנות, המרכז הפלשתיני לזכויות אדם (PCHR), אשר עוסק בתיעוד שיטתי של פעילות צה"ל ב"שטחים הכבושים" ומכין "תיקי הפללה" מזה תקופה ארוכה.
הארגון סייע בשנתיים האחרונות להגשת כתבי אישום נגד קצינים בכירים בישראל - גם בבריטניה, שוויץ וניו-זילנד, וראשיו הודיעו, כי יוסיפו לרדוף את האחראים ל"פשעי המלחמה בשטחים הכבושים" - עד להבאתם לדין. חומר שאסף הארגון, שימש לתביעה שהוגשה בספטמבר 2005 נגד דורון אלמוג, לשעבר אלוף פיקוד הדרום, אשר נאלץ לחזור במטוס בו הגיע ללונדון, מחשש שייעצר עם יציאתו.
החגיגה המשפטית נגד ישראל, מהווה לא רק פגיעה נוספת בתדמיתה, אלא חושפת בפנינו פעם נוספת, את אופן התנהלותה של מערכת ההסברה הכושלת. גם לנוכח מתקפת האשמות על פשעי מלחמה, לכאורה, במבצע "עופרת יצוקה", נראה כי מערכת הביטחון כבר הספיקה לעבור ל"שגרה", בעוד שאין כל מידע חדש היכול לשפוך אור על מהלכי המלחמה או לספק תשובות על ההאשמות החמורות שהופנו כלפי ישראל. בפועל, התעמולה האנטי ישראלית ממשיכה ומאכלת את תדמיתה של ישראל בדעת הקהל הבינלאומית,
ומקבעת בזאת את הנרטיב הפלשתיני כעובדות היסטוריות.
כל עוד ישראל הרשמית אינה מספקת הסברים, יתקשו דובריה ומבקשי טובתה להגן עליה; עלינו לזכור: "ההסברה" אינה "יחסי ציבור" גרידא. נודעת לה חשיבות אסטרטגית במערכה המדינית. ויתור או התרשלות בנושא זה, משול להפקרת עמדות בחזית מול האויב, אשר ממשיך ומנצל - באופן שיטתי ועקבי - את מחדליה ו"שתיקתה" של ישראל, וכל זאת -
כדי לקעקע את עצם הלגיטימיות לקיומה.
והערה לסיום: החוק הספרדי מתיר הגשת כתבי אישום גם בגין "ביצוע פעולות טרור" כנגד אזרחים. מדוע אין איש במערכת המשפט בישראל אשר חושב לבצע "מתקפת נגד" משפטית בספרד, ולחשוף בכך את החוליה החלשה של החמאס? נקודה למחשבה.
