הצבעה לברק עדיפה על הצבעה ללבני

הצבעה לברק עדיפה על הצבעה ללבני. שניהם לא מתאימים לכהן כראש ממשלה, זו בגלל חוסר מעש והיעדר מנהיגים ישרי דרך סביבה, וזה בגלל נטייתו הגלויה לעבר השמאל הקיצוני ביחסים מדיניים כלפי מדינות ערב וכלפי כנופיות הטרור, אולם, עדיף לתמוך בברק, כי כך יגדל הסיכוי של נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה. השיקולים בהצבעה צריכים להיות מה ראוי להצביע כדי שהליכוד ירכיב את הממשלה. שיקול זה מקבל משנה תוקף בעקבות הכרזת בנימין נתניהו כי משה (בוגי) יעלון יכהן כשר הביטחון. יש להבין כי נתניהו מגלה מנהיגות ואחריות בכך שמציע בפומבי את יעלון לשר ביטחון, דבר שטוב למדינת ישראל ללא כל קשר עם טובת המפלגה. צריך לבחון הצהרה חשובה זו ביחד עם הבטחה מעורפלת של נתניהו לאביגדור ליברמן - להיות שר, ותו לא. שתי אמירות אלו של בנימין נתניהו מוכיחות דאגה לביטחון ישראל ללא קשר עם שיקולים של טובת המפלגה. הליכוד יצטרך קואליציה, וטבעי כי ישראל ביתנו תחבור אליה, אך בניגוד לקדימה שאצלה עלה לתפקיד של שר ביטחון עמיר פרץ, המינוי הכי טיפשי והקומבינה הכי גלויה בחוסר דאגה לצרכי הביטחון - בנימין נתניהו מתעלה מעל שיקולים פרלמנטריים ומצהיר כי בוגי יעלון הוא המועמד שלו לשר ביטחון, גם במצב בו הוא [נתניהו] יזדקק אולי לפשרות כדי להרכיב ממשלה, כפי שראש קדימה היה זקוק לתת לעמיר פרץ את תיק הביטחון. דרכה של הליכוד היא אחרת, גם כאשר הסקרים מראים שוויון בין הליכוד לקדימה. לבני תמכה בכל מהלכיו המדיניים של הבוס שלה, אהוד אולמרט, כולל במגעיו התמוהים שהיו לאחרונה עם טורקיה כמתווכת בין ישראל לסוריה, עד אשר מעמדה "האובייקטיבי" התנפץ אל מול התבטאויות הגובלות באנטישמיות, ואהוד ברק כמו גם שרת החוץ שלו ציפורה לבני, לא קלטו את זה לכל אורך השיחות. ברק היה נכון בעבר, ונכון כיום, להינתקות ולהיפרדות מרמת הגולן וירושלים, גוש קטיף ו-95% מהגדה המערבית, בניגוד לצרכי הביטחון של מדינת ישראל וללא שום סיבה, וכל זאת בתמורה לנייר חתום ולפרס נובל אישי. מדינת ישראל זקוקה כיום, יותר מתמיד, לנתניהו מול חוסיין [אובמה], ולא לאף אחד אחר מולו. מדינת ישראל זקוקה לעת הזאת לשר ביטחון המבין בביטחון ולא אחד כזה שראיית הביטחון שלו חסומה, ולך תדע מי ימונה לתפקיד זה אם ברק או לבני ירכיבו ממשלה... לכן, מי שיכול - נתניהו. מי שמתלבט - ברק, ולא לבני.