כמחלה שגילויה המוקדם מגביר את אחוזי הריפוי שלה, הגברת מודעות השיוך לקבוצת סיכון ספציפית היא חיונית. לנשים כדאי לבדוק את עצמן ולראות האם הן משתייכות לקבוצה המוגדרת כגורם סיכון גבוה, ועל-ידי כך להכיר בחשיבותן של הבדיקות התקופתיות והאבחון המוקדם.
המודעות בהשתייכות לקבוצת סיכון מהווה גורם חשוב שיכול להציל חיים. אבחון מוקדם של מחלת סרטן השד הוא חיוני, אך מודעות להשתייכות לקבוצת סיכון בעלת אחוזי סיכון גבוהים יותר משל שאר האוכלוסיה היא זרז שיכול להציל חיים. עם זאת, חשוב לזכור שכולנו יכולות ללקות בסרטן שד, גם אם אין לנו גורמי סיכון ברקע.
גורם הגיל: הסיכוי לחלות בסרטן שד עולה ככל שהגיל עולה. כלומר, נשים מבוגרות ומזדקנות בסיכון גבוה יותר לחלות מאשר נשים צעירות.
הגורם המשפחתי: קרובת משפחה מדרגה ראשונה שלוקה בסרטן השד, אם, אחות או בת, היא אות אזהרה לשאר בנות המשפחה. יש חשיבות גדולה לגיל שבו לוקה קרובת המשפחה במחלה: הסיכון לבנות המשפחה האחרות עולה ככל שגיל המחלה צעיר יותר אצל קרובת המשפחה שלקתה בה.
גורם הפוריות: נשים שלא ילדו או נשים שלידתן הראשונה התרחשה בגיל מאוחר יחסית (מעל גיל 30), נמצאות בקבוצת סיכון גבוהה מאשר נשים שילדו בגיל צעיר יותר. קיים קשר בין גיל האישה בלידה ראשונה - ככל שהאישה צעירה יותר, הסיכוי נמוך יותר ללקות במחלה.
גיל הופעת הווסת: הופעת מחזור הווסת בגיל צעיר מעלה הסיכון לחלות בסרטן שד, תופעה נפוצה יותר כיום. בדומה לכך, תקופת בלות מאוחרת המופיעה לאחר גיל 55 גם היא גורם המשייך את האישה לקבוצת סיכון.
שימוש בהורמונים חליפיים: הניסיון "לשתות ממעיין הנעורים" ולדחות את גיל הבלות, מעלה את הסיכון לחלות בסרטן שד בכ-24% ביחס לבנות הגיל שלא נוטלות הורמונים.
השמנת יתר: נשים במשקל גבוה, יחסית למשקל מתאים לגובהן בסיכון מוגבר.
נשאות גנטית: אצל יהודיות ממוצא מזרח אירופאי ועירק מוכרים גנים BRCA, המעלים הסיכון לחלות בסרטן שד.
סרטן שד בעבר: נשים שלקו בעבר בסרטן השד והחלימו ממנו, עלולות ללקות בו שנית בסיכון גבוה מנשים בגירות בריאות.
ביופסיות שד בעבר: נשים שעברו ביופסיה ובדיקה היסטולוגית ונמצא בצינוריות החלב של השד שגשוג תאי לא טיפוסי (Atypical Hyperplasia). נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד.
