אזרחי ישראל היהודים והערבים חיים בשתי קהילות נפרדות, ועם זאת, אנשים משתי הקבוצות נפגשים דרך שיגרה במקומות עבודה: מפעלי ייצור, חנויות, בנקים, בתי חולים ומערכות שמעסיקות פרופסיונלים ממקצועות מגוונים. המפגשים במקומות העבודה עשויים לשחזר את היחסים הקיימים בין שתי הקבוצות, אך הם עשויים לאפשר דינמיקה שונה. בשונה ממפגשים יזומים, אקספרימנטליים, המפגש בעבודה הוא לרוב מפגש מתמשך שמאפשר, או מחייב, אינטראקציה בין אנשים משתי הקבוצות. לכן, מפגשים בעבודה יכולים לאפשר הכרות, למידה הדדית ופיתוח יחסי קירבה ואף חברות. עם זאת, מספר גורמים כמו הבדלי התרבות, הבדלי השפה, מעמדן החברתי של כל אחת מהקבוצות והקונפליקט המתמשך עלולים לצמצם או לפגוע בפוטנציאל זה ואף לגרום להסתגרות ועוינות.
האינתיפאדה השניה, שכללה מספר רב של פיגועי התאבדות, עוררה באוכלוסיה היהודית והערבית פחד, מתח, חרדה ודריכות מתמדת. התפיסה הסטראוטיפית של יהודים כלפי ערבים התגברה והמפגש בין יהודים וערבים לווה במתח. ממחקר שבדק את התנסויותיהם של סטודנטים ערבים לאחר פיגועי טרור במרחב הציבורי עולות תחושות מעורבות. המרואיינים הערבים דיווחו על פחד מכעסם ועוינותם של היהודים ומהאפשרות שהם ירצו לנקום בצד אמפטיה כלפי הציבור היהודי והבנה של תגובות הכעס. במחקר שבחן את היחסים שנרקמו בין מורים שלקחו חלק בפרויקט חינוכי שבו למדו תלמידים יהודים ופלשתינים ביחד נמצא, כי בתקופה שלפני האינתיפאדה המורים וההורים גילו סובלנות הדדית ויחסיהם אופיינו בשיתוף פעולה, בעוד שלאחר פרוץ האינתיפאדה מורים משתי הקבוצות דיווחו על חוסר אמון, חשד וירידה בשיתוף הפעולה. ממחקר שבדק כיצד השפיעה האינתיפאדה השניה על עובדים סוציאליים יהודים וערבים עולה שהפיגועים הגבירו את המתח בין עובדים משתי הקבוצות ויצרו תחושה של אי-נוחות לעבוד ביחד מחקרים אלה הם בעלי ערך רב, אלא שהשפעת המפגש וההכרות המתמשכת אינם במוקד מחקרם.
בהרצאה זו יוצגו תגובותיהם של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, יהודים וערבים, העובדים ביחד לאחר פיגועי טרור. בהתבסס על ראיונות עומק מובנים למחצה אציג את דרכי ההתמודדות שבהם בוחרים יהודים וערבים בתגובה לרגשות המתעוררים בהם לאחר פיגוע. הממצאים מראים כי מידת ההכרות האישית והקירבה היו מרכיב בעל השפעה ניכרת על הרגשות וההתנהגות של מרואיינים משתי הקבוצות לאחר פיגוע.
