כך הביס הליכוד את עצמו

יחסית לסקרים המחמיאים כחודש קודם, 27 המושבים שקיבל הליכוד, מהווים מכה קשה, תוצאה בלתי נמנעת של התנהלות תמוהה ביותר. השגיאה האסטרטגית הבסיסית בניהול מסע הבחירות של הליכוד הייתה חוסר ההבחנה כי הציבור רוצה ימין. מכאן, הניסיון למשוך קולות מהשמאל על-ידי עמעום המסר המדיני והכנסת אנשי שמאל לרשימה, משול לניסיון לחפור ולשאוב מים מנחל יבש כאשר בסמוך מפכפך לו נחל שופע. ההוכחה לכך באה כאשר לאחר הפריימיריס עלה כוחו של הליכוד עקב הרשימה הימנית המובהקת, ההפך ממה שניבא סקר מגמתי שפורסם בהשראת צמרת הליכוד ושנועד להרתיע מצביעים מלתת לפייגלין את קולם. הרדיפה התמוהה של פייגלין הפכה אותו לגורם משמעותי וגרמה לליכוד נזק גדול לאחר שיצרה רושם של סיעה מסוכסכת, גורם שהעלה את חימת הבוחרים והבריח אותם. משמעות נוספת וחשובה של הדחת פייגלין הייתה איתות ברור שמאלה. השד יצא מן הבקבוק כך הפקיר הליכוד את המגרש הימני ומסר אותו במתנה לליברמן שהציע לכאורה מפלגת ימין מאוחדת ובעלת מסר ברור. כתוצאה מכך תפח ליברמן בסקרים למימדים גדולים שהובילו לשתי תגובות נגד: בוחרי השמאל נחרדו, יצאו מאדישותם והגיעו בהמוניהם לקלפיות בגשם ובקור, והליכוד ערך ברגע האחרון קמפיין מוצלח של "ליכוד גדול" שהפחיד בוחרים רבים מאפשרות של עליית לבני והצליח להחזיר כ-5-4 מנדטים מליברמן לליכוד. אך לגבי השד של הגיוס השמאלני כלפי ליברמן, כבר היה מאוחר - הוא כבר יצא מן הבקבוק והעניק הישג בלתי צפוי לקדימה. לא רק האסטרטגיה של הליכוד הייתה שגויה אלא גם הטקטיקה. היה לליכוד אינטרס להציג לראווה את הנבחרת המצויינת שלו בדיוק כשם שלקדימה היה אינטרס להחביא את החבורה הכושלת והשנואה שלה, הרחק מעיני הציבור. הליכוד, במקום להשוות את אנשי הרשימה שלו, אחד אחד, מול אנשי קדימה ולהראות לציבור את הבדלי הרמה התהומיים, הבליט את נתניהו מול לבני ובכך שיחק לידיו של אייל ארד, ואף עורר רושם כאילו שוב מדובר בהצבעה בשני פתקים לבחירות אישיות, דבר ששלח עוד מצביעים למפלגות אחרות. השד נכלא בעומק הבקבוק טעות מרה נוספת הייתה טקטיקת השתיקה וההבלגה של נתניהו, שמתוך חשש לעשיית טעויות שיקלקלו את המצב הטוב בסקרים בחר בקו פסיבי שגרם לציבור לפרש את שתיקתו כהודאה במסע הכפשות של תועמלני קדימה ובעלי בריתם בתקשורת. גם במקרה זה התעורר נתניהו מאוחר ובימים האחרונים הרבה להופיע בתקשורת, הופעות מעולות כמיטב כישרונו הרטורי, ובכך הציל מעט את המצב. שוב התברר כי איפוק אינו כוח. טעות נוספת הייתה מתן דגש בלתי סביר לפרסום באינטרנט, בעלויות חסרות פרופורציה, שבאו על חשבון עבודת שטח של הפעילים לפני וביום הבחירות. כך מצא את עצמו הליכוד ללא מערך היסעים ועם פעילים חסרי מוטיבציה שלא קיבלו תקציבים סבירים להניע את המערכת ביום הבחירות ואף לא את היחס והפרגון מצד הדרגים הגבוהים. מסתבר שניהול מלחמה בישיבה מול מסכים בלבד עלולה להוביל לכשלונות גם בשדה הפוליטי.