חוסר מנהיגות ואובדן האמון

מפלגת התקשורת הישראלית, כבר הוכרה על-ידי האזרחים כמפלגה לכל דבר והם חופשיים לבחור בה או להצביע נגדה. בבחירות שהתקיימו זה עתה, בחר העם שלא לקבל את דרכה של מפלגה זו, הנשענת עתה על כרעי תרנגולת. מה שהבין ההמון - לא הבינו מנהיגיו, והם עדיין נותרו שבויים בידי מפלגת התקשורת השמאלנית, מבקשים ממנה תשומת לב ומשחרים לפתחה. והתוצאה ברורה: העם נוטה ימינה, בעוד שמנהיגיו - פונים שמאלה, לעבר מפלגת התקשורת שהאזרחים כבר פנו לה עורף, אך המנהיגים עדיין זקוקים לרייטינג - המסנוור עיני חכמים... זו הסיבה (ולא היחידה) שמרצ נותרה עם 3 חברי כנסת לרפואה, ואחריתה ברורה. זו גם הסיבה לכך שהעבודה התרסקה, ואחריתה - כמוה. הסממנים של תופעה זו בחברה הישראלית ברורים עוד יותר כאשר באים לבדוק בכל מפלגה מה קורה עם המנהיגים שלה לעומת חבריה וציבור בוחריה. התופעה המבהירה ביותר טענה זו מתקיימת אצל המפד"ל - מפלגה בת 3 חברי כנסת, שציבור בוחריה ימני - זה הציבור של המתנחלים, בחורי הישיבות, תפארת הארץ ומתנדבי צה"ל, המהווים את האור השפוי בקצה המנהרה העקלקלה והחשוכה של הפוליטיקה הישראלית וכובשים אט אט את צמרת הצב"א ואת מוקדי הכוח וההשפעה, בדין ובצדק, במדינת ישראל. בראש המפד"ל - תחת חזות חדשה של "הבית היהודי" - הומלך שמאלני קיצוני בדעותיו, הטבועות בו ובלתי ניתנות לשינוי, והבאות לידי ביטוי מדי פעם באמירות כנות. יש דבר כזה: שמאלני שחזר בתשובה הליכוד, אם ייבחן, גדל בכוחו בעקבות צמרת ימנית הכוללת את בני בגין, גלעד ארדן, בוגי יעלון וגדעון סער, אך ירד בסקרים וגם בבחירות מיד לאחר הדחת משה פייגלין מהמקום העשרים בו נבחר לעשירייה הרביעית. קדימה למעשה צנחה פלאים, אך בעזרת תרגיל לא נקי בתעמולה בה כמעט הכל מוכר - אספה קולות מהשמאל הקיצוני. ואם נבחן את מנהיגי קדימה ניווכח כי הם מוטים שמאלה - כולל ציפורה לבני שלפני זמן לא רב נתפשה כאשת ימין מובהקת בהתנגדותה למדינה פלשתינית וביתר דרכיה ועמדותיה, ואילו כיום חרוט על דגלה מצע של שמאל קיצוני הזוי כולל הקמת מדינת טרור לצד מדינת ישראל כמו גם מימון הטרור שיתחולל בה (לא על-פי המצע במפורש אלא כמשתמע מכך), וחבר המרעים שרון-אולמרט-ושות' נטו שמאלה בפנייה חדה עד עקיפת דעותיו של נשיא השמאל שמעון פרס - במבצע ההינתקות האומלל. בבחינת הגוש, רואים זה לראשונה, גוש ימין ברור הנבנה ללא קדימה וללא העבודה, אף שבקדימה מכהנים מנהיגים הרואים עצמם שייכים לימין. גוש זה, בן 65 חברי כנסת, הוא יציב יותר מתמיד, ויילך ויגדל לא רק מטעמי דמוגרפיה פנימית אלא גם כחלק מתהליך חברתי ומהתעשתות נוכח טילי הגראד והקסאם, נוכח הבנה איטית אך מתמשכת של כוונות האמת של כנופיות הטרור ותומכיהן, נוכח הארה פה ושם של חוזרים בתשובה כמו נשיא המדינה שמעון פרס שאזר עוז והודה קבל עולם כי טעה בתמיכתו בהינתקות. היום, כאשר חיים רמון אומר בכלי התקשורת כי הוא מזהיר בראש חוצות את העם מפני מפלגת ימין קיצונית של ממשיכי דרכו המדינית של הרב מאיר כהנא (זו לשונו של חיים רמון - מהריאיון היומי שלו ברדיו, 20.2.09) - הוא נתפש כמנותק, ואף שנותר באמירות מסוג זה חביב-התקשורת המקנה לו מעמד נכבד אצלה, זה ממש לא משפיע על האזרחים, שנטשו מפלגה זו, ופנו ימינה תוך ריחוק ממנהיגיהם. השלב הבא הוא התעשתות המנהיגים בעצמם, תהליך שיקרה כפי שתהליך זה אחז בציבור הרחב בעל ההיגיון הבריא ויצר ההישרדות הטבעי.