הבחירות האחרונות הן הישג אישי לציפי לבני והישג חברתי פוליטי לימין הישראלי על גווניו. שלא בטובתה, העם כבר קבע מי יהיה ראש הממשלה וזו לא תהיה ציפי לבני אלא ביבי נתניהו. אבל כדרכה הגחמנית של הפוליטיקה - הרכב הממשלה, יכולת התפקוד שלה והרפורמות הפוליטיות הנחוצות לייצוב הממשל בישראל נשארו בידיה של ציפי לבני.
ציפי לבני יכולה לקבוע האם הממשלה תהיה ממשלת ימין צרה, תלויה בגחמותיהן של מפלגות קטנות שלכל אחת מהן זכות וטו על קיום הממשלה, שלא יכולה לקיים משמעת תקציבית נוקשה נוכח המשבר הכלכלי, שכושר התמרון המדיני הבינלאומי שלה מצומצם, שלא יכולה אפילו לחשוב על רפורמות פוליטיות שבבסיסן צמצום הכוח של המפלגות הקטנות לטובת הגושים הגדולים ושתעסוק בהישרדות מרגע הקמתה.
אכן אפשרי שממשלה קצרה וכושלת תשפר את סיכוייה של ציפי לבני בבחירות הבאות, אבל כבר למדנו מניסיוננו הארוך, שלכידותה של קדימה אינה מובנת מאליה, שתוצאות הבחירות הבאות בלתי צפויות והן עלולות לערער עוד יותר את חוסנה הדמוקרטי של ישראל וכי מדובר סך הכל בהימור פרוע. הימור שהדבר היחידי הוודאי שבו הוא שלאחר ממשלת הישרדות בשלוש השנים האחרונות נידונו לעוד ממשלת הישרדות לעתיד הלא ידוע מראש. בקיצור, ציפי לבני יכולה רק להמר על סיכוייה בבחירות הבאות במחיר כבד מאוד למדינת ישראל.
אבל ציפי לבני יכולה לקבוע, לחילופין, האם תקום ממשלה רחבה, יציבה, שיש בה מתח פנימי סביב מדיניות החוץ, אבל שיכולה בקלות להתגבש סביב מדיניות כלכלית מתאימה ורפורמות ממשליות הכרחיות, ולעסוק בנחרצות באיום האירני. ממשלה שתשרוד 4 שנים ושתהיה בה היכולת, אם כי לא הוודאות, למנף את ישראל קדימה.
הפוליטיקה היא אמנות האפשרי ולציפי לבני יש יותר אפשרויות, כרגע, להשפיע על עתיד מדינת ישראל מיריבה בנימין נתניהו. השאלה באיזו אפשרות תבחר. בחירתה תקבע האם היא אכן מנהיגה פוליטית אחרת או סך הכל עסקנית שממצבת את עצמה לקראת הסיבוב הבא, ובעוד הממשלה עוסקת בהישרדות מבחוץ היא תעסוק בהישרדות בקדימה פנימה.
