"אם נתניהו יגיע, העימות יהפוך לאירוע טלוויזיוני גדול"

העימות האחרון שהציבור הישראלי זכה לצפות בו שודר ערב בחירות 99', ולא באמת היה עימות. ניסים משעל ניהל ראיון עיתונאי סוער מול ראש הממשלה בפעם הראשונה נתניהו, והטוען להחלפתו איציק מרדכי. אהוד ברק, שהוביל בסקרים לא הגיע, ומרדכי, שגיחך למולו של נתניהו לאורך כל השידור, הביא לתבוסתו של ראש הממשלה המכהן. "העימות לא חשוב", אומר פרשן ישראל היום דן מרגלית, שהנחה את העימות שנערך 3 שנים לפני כן, בבחירות 96'. עימות זה, נכנס לספרי ההיסטוריה ונחשב בעיני רבים לרגע שבו ניצח נתניהו את ראש הממשלה שמעון פרס. "העימות הוא קישקוש. זה דבר שולי, והעיסוק בו מופרז. זה הכול שעשועים, בידור טלוויזיוני ולא יותר". אבל אתה הנחת את העימות שהוכיח עד כמה זה מרכזי וחשוב דמוקרטית? "אני לא תמים, אני יודע במה מדובר. גם אם הייתה לעימות כזה חשיבות בעבר, היא הייתה מוגבלת למדי. היום זה חשוב עוד פחות. אופי התקשורת השתנה. אם לעשות את זה, אז רק בכללים המיושנים ההם שאנחנו קבענו אז, ולא בסגנון שבו זה נעשה ב-99'. לפחות את זה חייבים להשאיר". מה הייתה החוויה שלך בעימות ההוא בשנת 96'? "אני זוכר את זה כדבר מרתק. ערב הדיון ישבנו לימור לבנת, חיים רמון ואני כמבצע, וקבענו את הכללים עד לפרטי-פרטים". באותם ימים שודר העימות בשני הערוצים, והיה על חשבון זמן תעמולת הבחירות ובמימון המפלגות. "אני הכנתי את השאלות ולא הראיתי אותן לאיש", אומר מרגלית. "הוחלט כמה זמן לכל אחד בטרם יכו בגונג, ומי רשאי לשאלת פולו-אפ ומתי. זה התנהל באופן מאוזן ותחת כללים מכניים, אך בעלי ערך, תחת מגבלת זמן תקיפה. הם לא ידעו את השאלות והיו צריכים להכין את עצמם לכל נושא סביר. אצל ניסים משעל היה ראיון עיתונאי רגיל, עם תכנים מלאי פצצות". בזמן ניהול העימות הבנת מה קורה לנגד עיניך? "היו שם עיתונאים שישבו בחדר אחר וצפו בהקלטה. היו המון התערבויות לפני אם אשאל את ביבי על הקלטת ואת שמעון על גילו המבוגר. כשנגמר השידור, עמדו בפתח דן מרידור ואהוד אולמרט וצהלו, 'איזה ניצחון לביבי!'. אמרתי 'יאללה יאללה, אתם סתם עובדים על העיתונאים כדי לצור אווירה'. לא הרגשתי את זה. "בערב הייתה חתונה של הבת של אהוד ברק, וכל מדינת ישראל הייתה שם, כמו גם שמעון פרס. פתאום התחלתי לשמוע דיבורים שלא הייתה בהם רוממות הביטחון של ניצחון. זה היה אחרי שהקלטת הזו שודרה בשני הערוצים". לדברי מרגלית, "פרס הפסיד ב-96' כי הוא היה חפיפניק. הניצחון יכול היה להיות בכיסו. לימים התברר לי מצחי הנגבי, אולמרט ומרידור שביבי התכונן לפרטי-פרטים. הם עשו סימולציה רצינית שבה מרידור גילם את פרס. הם התכוננו היטב. לעומת זאת, שמעתי שפרס אמר 'עזבו שטויות'. אני זוכר שביבי בא כמה דקות קודם, הוציא פתקים והדביק אותם עם סלוטייפ על השולחן, ואני זוכר שהוא משך לעצמו את הז'קט אחורה עם אטבי כביסה כדי שהז'קט יישב יפה".

פרופ' שפר חקר גם הוא את העימות ההיסטורי של 96'. "פרס עשה טעות אסטרטגית נוראה, כשלא דיבר במשפט הראשון על ירושלים כדי להשתיק את הסלוגן של ביבי 'פרס יחלק את ירושלים'. הוא ביזבז את כל זמנו על משחק במגרש של נתניהו. כשאני ניתחתי את העימות לפרוטרוט, נתניהו הקדיש לירושלים 5% מהזמן, ופרס 30% מהזמן, הוא נפל לבור שנתניהו כרה לו". יש חשיבות לעימות כזה בכלל, או שזה מופע טלוויזיוני ותו לא? "ניתחתי במחקר עם ארה"ב את כל העימותים הישראלים והאמריקנים לאורך השנים, ואתה רואה שבפורמט של העימות, המועמדים מדברים על נושאים מהותיים יותר מאשר בכל פורמט אחר. התקשורת מתמקדת בבקבוקים של שרה ובטקטיקות ולא במהות. זה יכול לבוא לידי ביטוי הרבה יותר בעימותים. זה פורמט שמושך הרבה מאוד עניין ציבורי - על תשדירי הטלוויזיה איש לא מסתכל". עד כמה זה משנה את ההצבעה? "זה לא משנה הרבה, אבל כאשר יש מצב כמו בחירות ישירות ושני מועמדים שפער האחוזים ביניהם קטן, אתה יכול להזיז לכאן ולכאן ולהכריע את הבחירות". ומדוע בארה"ב גם הנשיא המכהן מקפיד להגיע תמיד לעימות? "כי זה עניין תרבותי, אצלנו זה לא תפס מספיק תרבותית, וזה מה שחבל. בארה"ב לא מקובל לסרב להגיע לעימות. אומנם לבוש האב לקח זמן להסכים לעימות מול קלינטון, אבל זה השתרש מבחינה תרבותית מבחינה כזאת, שזה כבר לא מקובל לא להגיע לעימות. פה זה לא כך". העניין הוא בעימותים כאלה הוא גם ההתנהגות במהלכו - שתיית המים, ניגוב הזיעה, כחכוח הגרון. "כל המחוות הטלוויזיוניות הן מאוד חשובות, אבל זה משחק תפקיד לא עד כדי כך קריטי. חושבים שזה נכון בגלל העימות בין ניקסון לקנדי שאמרו שניקסון הזיע ולא היה מגולח, וזה הוביל לנצחונו של קנדי. עמיתי בגרמניה בחנו את העימות בין שרדר למרקל בגרמניה, ועשו שימוש בקבוצת מיקוד שסובבה כפתור לכיוון חיובי או שלילי בכל רגע, והם השוו בין חיוכים ומחוות לדברים שאמרו המועמדים בפועל, וראו שמה שהם אמרו תכל'ס השפיע יותר". אבל הם גרמנים, פה זה אחרת. "יכול להיות. זו תורה שלמה, איך להסתכל, וצריך לעשות עבודה, להתאמן ומעל לכל לשלוט באג'נדה. אם היה עימות שביבי היה משתתף, ביבי היה רוצה שהעימות יהיה על אירן והפלשתינים, בוז'י היה אומר כלכלה, ולמעשה כל היתר איתו - זה היה המאבק. אם נתניהו יגיד שהוא בא - זה יהיה מטורף".