פורים: צירוף-מקרים או ניסים?

על אף שהכל מדברים על "נס פורים" - לא קרה בימי מרדכי ואסתר שום אירוע על-טבעי: רוח-סערה לא נשאה את המן למצולות ים סוף ומרדכי גם לא זכה בסיור מרכבות האש בשמי שושן. ובכל זאת, קשה להתכחש לעובדה שהיה שם צירוף-מקרים מיוחד במינו: במקרה נבחרה אסתר היהודייה למלכה; במקרה הצליח מרדכי להאזין למזימת ההתנקשות שתיכננו בגתן ותרש; במקרה, בלילה הגורלי, כאשר נדדה שנת המלך וביקש לקרוא לפניו מספר הזיכרונות, נפתח הספר בדיוק במקום שבו נרשם מעשהו של מרדכי. במקרה, ברגע שאחשוורוש חשב איך לגמול למרדכי על שהציל את חייו, נכנס המן, והמלך ציווה עליו להרכיב את מרדכי על סוס-מלכות ברחוב העיר; במקרה לא כעס המלך על שאסתר באה אליו בלי רשות; במקרה נפל המן על המיטה אשר אסתר ישבה עליה, בדיוק כאשר המלך שב מגינת הביתן, והוא נזעק: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית". יד ההשגחה אין ספק שהיה כאן צירוף-מקרים מוצלח ביותר. אבל איפה הנס? השאלה נובעת מאי-הבנה בעצם מושג הנס. ניסים אינם, בהכרח, אירועים על-טבעיים, כמו, למשל, קריעת ים סוף ותחיית המתים. אלוהים אינו חייב לשדד את מערכות הטבע כדי לגלות את ידו המכוונת. אלא שגם כאשר הכל מתנהל, כביכול, במסגרות הטבע, אבל מתוך צירוף-נסיבות בלתי-צפוי ובלתי מסתבר - יש כאן נס של גילוי ההשגחה העליונה. ניסים המלובשים באירועים כאילו-טבעיים, גדולים מהניסים ששוברים את חוקי הטבע, משום שהם מוכיחים כי הטבע עצמו אינו אלא כלי-שרת בידי הבורא. הניסים הללו מגלים שתהליכים כלל-עולמיים, החלטות של ראשי מדינות ומעצמות, התרחשויות צבאיות ומדיניות - כל אלה אינם אלא מסווה לידה של ההשגחה. על-פי מסורת ישראל אירע נס פורים לפני 2365 שנים. מדובר בתקופת הביניים שבין בית המקדש הראשון לשני. הסמכות היהודית העליונה הייתה "הכנסת הגדולה" - הסנהדרין. מרדכי היהודי היה בין הבולטים שבחבריה. הוא היה מעורה גם בחיים המדיניים והציבוריים ונמנה עם שרי החצר של מלכות פרס ומדי ("ומרדכי ישב בשער המלך"). נס פורים השתלבותו של מרדכי היהודי בצמרת השלטון הפרסי ממחישה את מעמדם של היהודים בתקופה זו. מגילת אסתר נפתחת בתיאור המשתה שערך אחשוורוש. היהודים הוזמנו לנשף כמו בני דתות אחרות והשתתפו בו כשווים בין שווים. אפילו המלכה אסתר הייתה יהודייה. אך מעמדם הרם של היהודים לא מנע את המן מלשכנע את המלך להכריז על גזירת ההשמדה הנוראה ביותר בדברי ימיו של העם היהודי - להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד". מרדכי ואסתר קבעו צום ועוררו את לב העם היהודי לתשובה ולזעקה לאביהם שבשמים. או אז החלו המהלכים לנוע בדרך ניסית מופלאה לכיוון השני: מרדכי עלה לגדולה והמן נתלה על עץ; היהודים קיבלו רשות להילחם, ואכן, ביום י"ג באדר, היום שנקבע להשמדת היהודים, נקהלו היהודים בכל מקום ופגעו באויביהם. בכך הם הסירו את הסכנה שריחפה מעל ראשיהם וניצלו מהגזירה. ביום המחרת נחו מהקרבות וקבעו יום זה ליום-טוב לדורות. וכך נעשה פורים לחלק בלתי-נפרד מחגי ישראל, עד שהתלמוד משווה בין גאולת פורים לגאולת מצרים ומגיע למסקנה שנס ההצלה של פורים גדול, בעצם, מגאולת מצרים.