נכתב בספר משלֵי: "שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים: דרך נשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אָניה בלב ים ודרך גבר בעלמה". "סוד גבר בעלמה" הוא אחד מפלאי הבריאה: שני אנשים שונים במהותם, בעלי תכונות שונות, צרכים שונים, רגשות וריגושים שונים, מתאחדים תחת קורת גג אחת ומייצרים תא שתפקידו לקיים את העולם כולו. בזוהר נכתב כי הבריאה נעשתה בתבנית זכר ונקבה: "כל מה שברא הקב"ה למעלה ולמטה זכר ונקבה הם". בפרק זה נעסוק בקשר המיוחד שבין זכר ונקבה, מהיבטים שונים.
בריאת האשה מן האדם
בספר בראשית נכתב: "ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם", ובהמשך אנו קוראים: "ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום הבראם". בזוהר מובא שהאדם "היה כלול משני צדדים כראוי", וכן "כאשר עמד אדם הייתה נקבתו דבוקה מאחוריו". כלומר, דמותו של האדם הראשון הייתה בתחילתה שלמה ומאוחדת, צופנת בחובה זכר ונקבה: חלקו הקדמי היה זכר וחלקו האחורי נקבה. בשלב זה ביצע הקב"ה פעולה המכונה "נסירה": הצד הקדמי זכרי שבאדם הראשון נפרד מהצד האחורי נקבי שלו ונתהוו שתי דמויות משלימות, זכר ונקבה.
בתהליך הזיווג, מתאחדים מחדש שני החלקים הנפרדים ומהווים אדם שלם, כתבנית האלקית הראשונית, ועל־כך אמר ר' אליעזר: "כל אדם שאין לו אשה - אינו אדם, שנאמר 'זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם.'" כדי שהאדם יחוש את צער הפרידה מחציו האחר, שתל הקב"ה געגוע בעמקי נשמתו והדבר גורם לו לחפש ללא לאות את חציו החסר. המילה "געגוע" היא מלשון "להגיע", "לגעת" - האדם שואף להגיע לשלמותו ולגעת בחציו האחר, המשלים אותו. לפיכך, תפקיד הזכר לחפש את הנקבה המשלימה אותו ולהביאה בברית נישואין, כדי לאחד את הנשמות ולקיים את התא המשפחתי הקבוע והיחיד. מכאן באה המילה "זכר" - מהשורש ז.כ.ר., זכרון - שזוכרת נשמתו את חציה השני ושואפת לחזור אליו.
תהליך זה שונה במהותו מזה המתרחש בעולם החי - שם הזכר אדיש, בדרך־כלל, להימצאות נקבות ואינו רודף אחריהן. הוא מחכה להתייחמותה של נקבה, ורק אז מגיב במרוץ נסער לכיבוש. עבור בעלי חיים, האיכות הגנטית חשובה ביותר להמשך קיום המין, ולכן יש צורך במאבק פיסי שיסמן את בעל החיים המושלם ביותר ובעל הכוח, שיכיל תכונות מעולות ביותר להמשכיות הקיום. אצל האדם, לעומת זאת, תפקיד הגבר לרדוף אחר האשה, מאחר שהיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ובלעדיה הוא חסר איברים המשתוקק להשלמת חסרונו, שנאמר: "כי יקח איש אשה" - שדרכו של האדם לחזר אחר האשה".
"עזר כנגדו"
נכתב בתורה: "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". בני־הזוג שונים זה מזה בדרכי התפקוד שלהם, אולם שווים במטרותיהם ובחשיבותם. לפיכך פירוש הפסוק "עזר כנגדו" הוא היות האשה עזר לאיש, כאשר בעצם היותה מולו היא מסייעת לפעולתו האנושית (בכך שהיא משלימה אותו). המילה "כנגדו" באה במובן של ניגודים, הפכים. האשה הינה היפוכו הגמור של הגבר ושונה ממנו בכל התחומים, ולכן יהיו להם תפקידים שונים: הוא יהיה מלך בממלכתו והיא מלכה בממלכתה, וככאלה יבנו יחד את מפעלם המשותף.
מכאן הפרשנות הנוספת לפסוק "עזר כנגדו": זכה - עֵזֵר, לא זכה - כנגדו. ישנן פעמים בהן האשה עומדת לעזרתו של האדם ומביאה לו את השלמות החסרה לנשמתו. ואף לגופו, אולם לפעמים, כאשר אין לאדם די זכויות, אזי באה האשה ועומדת "כנגדו" - כדי לצערו.
פירוש נוסף נמצא בגמרא: "איש ואשה זכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתם". במילים "איש" ו"אשה" חבויות המילים אש - יה. אש - אלו האותיות המשותפות. יה - זה התוספת של כל אחד. אם זכו, - יה עִמם - השכינה שוכנת בביתם. ואם לא זכו - האש מכלה את המסכת הזוגית, ובמלחמות אש באש יש רק מפסידים.
הקמת בית מחייבת שותפות לכל החיים. לא יתכן שייבַּחרו לשותפות זו שני מתחרים שאינם יכולים לחיות בהרמוניה, כאשר קיום השותפות מצריך יחס של שוויון, כבוד והערכה הדדית. בשותפות אמיתית לכל אחד מחלקי השלם יועד תפקיד שונה - אך שווה ערך לאחר, ושיתוף הפעולה ביניהם הוא נקי מתחרות ומאיום זה על מקומו של זה.
האם היינו כבר נשואים? כל אחד מאיתנו הוא חלק משלם, בכל אחד טבוע געגוע פנימי לחלק המשלים. רבים מאיתנו מוצאים חלק משלים, אולם לאחר שהנשמות מתאחדות במהלך טקס הקידושין נדמה לעתים שהשלם הוא לא זה הזכור לנו מקדמא דנא. אכן, ישנם שני סוגי זיווגים עיקריים: הזיווג האמיתי והשלם עם החלק המשלים את נשמתנו, ולעומתו זיווג עם חלק מנשמה אחרת.
בספרים משלי וקהלת, מתאר שלמה שלושה סוגי זיווגים:
"אשת חיל מי ימצא" - זיווג ראשון
"מצא אשה מצא טוב" - זיווג שני
"ומוצא אני את האשה מר ממות" - זיווג תיקון
זיווג ראשון: "אשת חיל מי ימצא" (משלי לא, י)
זיווג זה מחבר נשמות תאומות, שני חלקי הנשמה הראשונית. כאשר אדם יורד לעולם הגשמי בפעם הראשונה, בגלגולו הראשון עלי אדמות, יורדת עמו תמיד תאומתו - ה־"etaM luoS", (=נשמה תאומה) שלו, ה"שול־מית" - ונישאת לו. כותב האר"י: "כאשר האדם הוא חדש, רוצה לומר, כי אז היא בפעם הראשונה שבא בעולם הזה, ואז בת־זוגו נולדת עמו, כנודע, וכשיגיע זמן לקיחתו אותה מזדמנת לו ברגע, בלי שום טורח כלל ועיקר". בזיווג זה תהיה האהבה ממבט ראשון, יהיה זיהוי נשמתי שיאחד את שני החלקים באהבה רוחנית וגשמית כאחד.
