|
בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער, על-פי הודאתו, בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977, ופציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין). בית המשפט גזר על המערער 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 12 ימי מעצר, ו-18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, כאשר התנאי הוא שהמערער לא יבצע כל עבירת אלימות, למעט עבירה של תקיפה סתם, כאמור בסעיף 379 לחוק העונשין.
בכתב אישום שהוגש נגד המערער, נטען כי בחודש יולי 2006 התפתח ויכוח בין המערער לבין שני אחיו. במהלך הוויכוח בערה חמתו של המערער, הוא נטל מוט ברזל ותקף באמצעותו את אחיו. לאחד מהם נגרם שבר בקדמת הגולגולת, שטפי דם בראשו ונזקים נוספים, והוא אושפז. לאח השני נגרם שבר בידו וגם הוא נזקק לטיפול רפואי. המערער הואשם בקשר עם האמור בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין), חבלה חמורה בכוונה בנסיבות מחמירות, ופציעה בנסיבות מחמירות. הצדדים קיימו הליכי גישור במהלכם הגיעו להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום במובן זה שנמחק האישום המייחס למערער עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, המערער חזר בו מכפירתו והודה בכתב האישום המתוקן, והורשע על יסוד הודאתו.
היות שהסדר הטיעון שתק בשאלת העונש נדרש בית המשפט לתסקיר מבחן. תסקיר זה תיאר את רקעו המשפחתי של המערער, והוסבר שנראה שעל בסיס זה הוא פעל מתוך דחפים, יצרים וחסכים רגשיים עמוקים. עם זאת הומלץ שלא לשלוח את המערער למאסר בפועל, כי אם להסתפק בצו שירות לתועלת הציבור, בנוסף לעונש מותנה ולהתחייבות כספית, כל זאת לאור מערכת היחסים עם אחיו, שהשתפרה והשתקמה, העובדה שאחיו אינם חשים עוד מאויימים ממנו, ובשל היותו אב למשפחה צעירה.
|
|
ב"כ המשיבה הדגיש את חומרת מעשיו האלימים של המערער, שבוצעו תוך שימוש בנשק קר, ואת התוצאות הקשות של מעשים אלה. כן צוין עברו הפלילי המכביד של המערער – הכולל שש הרשעות (ישנות יחסית – האחרונה שבהן בשנת 2003) בעבירות שונות, בהן: חטיפה, תקיפה בתנאים מחמירים, שלוש עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ותקיפה סתם, שבגין חלקן נשלח כבר המערער פעם אחת למאסר בפועל והוטלו עליו בעבר מספר מאסרים על תנאי. ב"כ המשיבה טען לפיכך כי יש להטיל על המערער – שמצטייר כמי שאינו ירא את מערכת אכיפת החוק – עונש מאסר בפועל, דבר שיהווה מסר למבצעי עבירות אלימות מסוג זה.
ב"כ המערער הדגיש מאידך-גיסא בפני בית המשפט המחוזי, כי מאז הרשעתו האחרונה של המערער לפני שנים אחדות, הוא נישא ומנהל מאז אורח חיים נורמטיבי. כן נטען כי אירוע התקיפה, נשוא כתב האישום, התרחש כתוצאה מכך שאחיו של המערער הם שהגיעו לביתו ותקפוהו, ומעשיו בוצעו אך בתגובה להתנהלותם זו. ב"כ המערער הוסיף כי בין הצדדים נערכה בינתיים "סולחה", יחסי האחים כיום הם טובים, וכי כעולה להבנתו מן התסקיר – אין סיכוי שהמערער ישוב על מעשיו.
|
|
- גזר דינו של בית המשפט המחוזי: - בגזר דינו קבע בית המשפט המחוזי כי בעבירות אלימות דוגמת אלו שבהן הורשע המערער, יש ליתן לאלמנט ההרתעה משקל בכורה, ולהעדיפו על פני שיקוליו האישיים של המערער. בית המשפט ביקר את התנהגותו של המערער, שהביאה לפגיעה פיזית קשה באחיו, וקבע כי המערער נוקט בעת דחק בדרך אלימה. מאידך-גיסא, ציין בית המשפט כי הוא שוקל לזכות המערער מגוון שיקולים, שביניהם: הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, הבעת החרטה מצידו, הסכם ה"סולחה" הנטען, שינוי אורחותיו של המערער מאז שביצע את העבירות נשוא האישום, ובפרט מאז שנישא והפך לאב, מעצר הבית בו שהה, טענת המערער לפיה אף הוא הוכה בידי אחיו ונזקק לטיפול רפואי, והמלצת שירות המבחן שלא למצות עימו את הדין (הגם שלא ניתנה המלצה להליך שיקומי). בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, ולאחר שערך איזון בין השיקולים השונים, יש להטיל על המערער עונש מאסר בן 14 חודשים.
- תוצאות התסקיר המשלים של שירות המבחן - שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר משלים, בו צוין כי נעשה ניסיון נוסף לגייס את המערער להליך שיקומי שיסייע לו בהבנתה ובזיהויה של מערכת הערכים המניעה אותו בהתנהגותו התוקפנית, ובמציאת פתרונות חלופיים לסכסוכים, אך ניסיון זה לא צלח.
- חומרת מעשיו של המערער - אין צורך להרחיב את הדיבור על חומרת מעשיו של המערער. כאשר חמתו בערה בו להשחית, הוא לא היסס לקום על אחיו ולהכותם במוט ברזל, תוך שהוא שובר את ידו של אח אחד ומנחית מוט ברזל על ראשו של האח האחר, דבר שהסב לאותו אח נזק חמור, שחייב את אשפוזו המיידי. המדובר בהתנהגות משולחת רסן, אשר אך דרך נס לא הסתיימה בפגיעה חמורה יותר באותו אח שנפגע בראשו. בית משפט זה ביקר לא אחת את "נוהגם של מקצת אנשים ליישב חילוקי-דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים".
- שיקולים להקלה בעונשו של המערער - אלו כבר נשקלו בידי בית המשפט המחוזי. נכון שהמלצת שירות המבחן קבעה כי יש להשית על המערער עבודות לתועלת הציבור, אך המלצת שירות המבחן כשמה כן היא - אך ורק המלצה. זאת ועוד, מסתבר כי בעבר, מאסרים מותנים והזדמנויות חוזרות ונשנות שקיבל המערער ממערכת המשפט לא הבהירו לו את הגבולות בין מותר לאסור, ומכאן שאין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על המערער במקרה שלפנינו. כמו-כן, לקראת הדיון בבית המשפט העליון הוגש תסקיר מבחן שלילי יותר. גם הסולחה שנערכה אינה יכולה להוביל להקלה בעונשו של המערער: נכון, בנסיבות מסוימות עריכת סולחה יכולה להישקל לקולא בבואו של בית המשפט להשית עונש על הנאשם, אולם אין בכוחה של "סולחה" לאיין את חומרתה של העבירה. בשים לב להתנהגותו התוקפנית של המערער, והיעדר מוכנותו להתמודד עם מאפייני התנהגותו זו, ספק אם אותה "סולחה" אכן יהיה די בה – בלא הטלת עונש מאסר בפועל – כדי להרתיע את המערער מלשוב ולנקוט באמצעים אלימים כלפי אחרים בפעם הבאה שחמתו תבער, כפי שהיה במקרה דנן. ולמרות כל האמור לעיל, בהינתן נסיבותיו האישיות של הנאשם יש להקל בעונשו, וזאת בעיקר על-מנת לעודד את המערער להתמיד במסלול החדש של חזרה לדרך הישר, אשר אכן נראה כי המערער בחר בה לאחר נישואיו.
|
|
עונשו של המערער יופחת לכדי עשרה חודשי מאסר בפועל.
|
|
- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
- בפני השופטים אליעזר רבלין, אשר גרוניס, חנן מלצר
- בשם המערער: עו"ד לידאוי ויסאם
- בשם המדינה: עו"ד אבי וסטרמן
|
|
