אהוד אולמרט עשה ביום ג' השבוע את המעשה הנכון, שהיה עליו לעשות לפני זמן רב: להפסיק את המו"מ עם חמאס, לדעת המקלים, ולהימנע מלכתחילה מניהולו, לדעת המחמירים.
הטיעונים בעד ונגד ניהול מו"מ עם המחבלים, על שחרור שבויים וחטופים, ידועים וברורים. אבל, גם כאשר הממשלה מחליטה שאין מנוס מלנהל מו"מ עם האויב, ולנוכח הוודאות בכך שעניינים כאלה יוסיפו להכביד על חיינו גם בעתיד, מן הראוי שהממשלה תקבע מיד ולאלתר כללי התנהגות ברורים, חמורים ונוקשים, לבל נחזור ונראה את התופעות שהפכו את ישראל ואת תדמיתה לסמרטוטים בעיני האויב.
תופעות אלו מהוות פגיעה חמורה וממשית בבטחון המדינה, שכן הדיונים הפומביים בינינו, במיוחד כאשר המתדיינים הם שרים, חברי הכנסת או עובדי המדינה, מגבירים את מורל האויב, מהווים עבורו תמריץ להמשך הפגיעה בישראלים ולחטיפתם, מגלים לו מראש את המגבלות המוטלות על נציגי ישראל במו"מ, וסופם שהם גורמים נזק רב, כמו הנזק הברור שנגרם למדינת ישראל ולחטוף עצמו בפרשת גלעד שליט. ההכרה בעובדות אלו חייבת להוביל למסקנה, שחובה לאסור בחומרה דיונים פומביים כאלה, בדיוק כפי שנאסר הדיון הפומבי בסודות הגרעין של ישראל.
יוצעו כאן כללי התנהגות אחדים:
1. משהודיע ראש הממשלה לציבור כי ישראלי נמצא בידי האויב, יחול "נוהל חטוף", שהממשלה והכנסת תקבענה ותחוקקנה כבר עכשיו, לאחר דיונים שקולים שלא יתנהלו בלחץ האירועים.
2. משהוכרז כי פלוני נמצא בידי האויב, יהפוך כל מידע על אודותיו, וכל דיון פומבי במגעים או בעניינים אחרים הקשורים אליו, לסוד ביטחוני האסור בפרסום ובדיון. כל כלי תקשורת ישראלי וכל אדם, שיפרסם פרסום אסור כזה, לרבות פרסום באינטרנט, ינהגו בו כפי שנוהגים במי שפרסם סודות ביטחוניים חיוניים אחרים. פרסום או כל דרך אחרת של ביטוי פומבי בקשר לחטוף, יהיו מותרים אך ורק על-פי אישור מפורש ובכתב מאת ראש הממשלה, או מאת מי שראש הממשלה הסמיכו לכך.
3. שר שיפר איסור זה, ראש הממשלה ידיחו מיד מחברותו בממשלה - הסמכות לעשות כן קבועה ממילא בחוק יסוד הממשלה - וחבר הכנסת שינהג כך יוצא מעשר ישיבות של הכנסת, ולאחר הפרה נוספת ייענש גם בשלילת משכורתו למשך 6 חודשים. דיון בכנסת בכל עניין הקשור לחטוף, יתקיים רק אם דרשו זאת בכתב מחצית חברי הכנסת. הממשלה תחויב במסירת דיווחים תקופתיים בכל הקשור לעניינו של החטוף, אך ורק לוועדת-משנה של ועדת החוץ והביטחון, ובכך יובטח הפיקוח הפרלמנטרי בנושא זה.
4. עובד מדינה בדרגה כלשהי, שיפר את האיסור להתבטא בפומבי בקשר לחטוף, יועמד לדין משמעתי על הפרת אמונים, והרשעתו בבית הדין המשמעתי תביא לפיטוריו, אך לבית הדין תהיה הסמכות לגזור עליו כעונש חילופי הדחה מתפקידו והעברתו לתפקיד אחר שייקבע על-ידי בית הדין.
5. כל האמור לעיל לא ימנע העמדת כל אדם לדין פלילי, כדרך שמועמד לדין פלילי מי שחשף סודות ביטחוניים ללא היתר. לעניין חברי הכנסת, תישלל בחוק במפורש זכותם לטעון בבית המשפט כי הדיון הפומבי בעניין החטוף מהווה חלק מתפקידם, ובכך תישלל חסינותם בעניינים כאלה.
6. תיאסר ותפוזר על-ידי המשטרה כל אסיפה והפגנה בקשר לחטוף, כפי שנאסרת ומפוזרת על-ידי המשטרה כל אסיפה אחרת שעריכתה אינה חוקית, כמו למשל אסיפה של "כהנא חי", או אסיפה שעניינה הבעת תמיכה באויב או גילוי סודות ביטחוניים.
7. בני משפחתו וידידיו של החטוף לא יהיו מנועים מלפנות בבקשות ובשתדלנות אל אישי השלטון ואל חברי הכנסת, אך המגעים הללו יתנהלו הרחק מעיני העולם. מאידך-גיסא, ייאסר על העוסקים בכל הקשור לחטוף להיפגש עם בני משפחתו ועם הפועלים למענו, מאחר שמפגשים כאלה מחלישים מאוד את יכולת העמידה-בלחצים ואת יכולת השיפוט הענייני, על-פי האינטרסים של המדינה, של אותם עוסקים. פגישות כאלו תורשינה אך ורק באישורו של ראש הממשלה, ואישור כזה יינתן כמעט באופן בלעדי למי שימונה על-ידו כנציגו כלפי משפחת החטוף. מומלץ מאוד לראש הממשלה עצמו להימנע מהתנהגות פופוליסטית מזיקה ולפיכך להימנע מפגישות כאלה בעצמו.
8. ברור כי אין ביכולתנו למנוע פרסומים זרים בנושא החטוף והמו"מ בקשר אליו. לפעמים יזום פרסום כזה על-ידי ישראלי, המסווה בכך את העובדה שהוא המקור לידיעה. ואולם, על ישראל וממשלתה להקפיד שלא להגיב על פרסומים כאלה, באמצעות הודעה כמו זו המתפרסמת לנוכח פרסום בחו"ל בענייני הגרעין שלנו: "אנו מקפידים שלא להגיב, לא לאשר ולא להכחיש כל פרסום בנושא זה".
כללים אלה, אם יונהגו, יהוו אומנם פגיעת-מה בחופש הדיבור, אך פרשת שליט הוכיחה כי אצלנו אין "סתם" חופש הדיבור, אלא שוררת הפקרות מוחלטת. שר בממשלה, חבר כנסת או עובד מדינה בדרגה כלשהי, המדבר בפומבי בעד כניעה לתנאי חמאס, או המשתתף בהפגנה למען כניעה לדרישות האויב - מחבל ממש ובאופן קשה ביכולתם של נציגי המדינה לנהל כל מגע חשאי יעיל. איש כזה - וכך היה אפילו שר הביטחון שלנו(!), בפרשת שליט - מסייע לאויב במלחמתו בנו, גם אם האיש אינו מתכוון לכך אלא "רק" מתכוון לקדם את מעמדו בעיני חלקים של הציבור. כוונה פסולה כזו, על חשבון החטוף ועל חשבון בטחון המדינה, אינה ראויה להגנה באצטלה כוזבת של "חופש הדיבור".
הוא הדין בתקשורת הישראלית, שהוכיחה בפרשת שליט כי אין גבול להפקרות השולטת בה. אין לסמוך עוד על שיקול דעתה של התקשורת, שכמעט כולה נצבעה זה-מכבר בצבע צהוב עז, ואשר למען "רייטינג" היא מוכנה להשליך כלאחר-יד אינטרסים ממלכתיים חיוניים, שהם מיצוי הביטוי "דיני נפשות".
הבה ננהג לפי הכלל
"פיקוח נפש דוחה חופש הביטוי".