"הטראומה הישראלית שרווחה ממלחמת העצמאות ועד מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, שצבאות ערב מסוגלים ועלולים באיזהשהו עתיד לכבוש את ישראל, התפוגגה בתוך שעה ביוני 1982, כשחיל-האוויר הישראלי פגע קשה במערך הטילים הסורים בבקעה הלבנונית, השמיד בתוך שעה, 11 מתוך 19 סוללות טילים אנטי- אוויריים, והפיל שמונים מטוסי קרב. יכולנו להשמיד את כל הסוללות אלמלא מפקד חיל-האוויר פקד לחדול. בכך חיסלנו למעשה את חיל-האוויר הסורי ככוח צבאי. הערבים והרוסים הפיקו את הלקחים ופיתחו מאז סוג אחר של לחימה - "הלחימה הנסתרת", שהופעלה נגד אמריקנים בעירק והבריחה אותם משם כמו כלבים. את סוג הלחימה הזה למדנו מהארגוני הטרור המוסלמיים, ואנחנו מפתחים אותה עכשיו אצלנו".
דברים מהפכניים אלה, השוברים את מיתוס עליונות החשיבה הישראלית, השמיע מלב הממסד הביטחוני של ישראל, מי שהיה היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה ושר הביטחון,
יצחק רבין, רס"ן בדימוס ד"ר חיים אסא, במסגרת סדנת "אלפרדו" למלחמה הבאה.
לפי אסא, שגם כיום משמש יועץ בכיר לגופים צבאיים וביטחוניים אחדים, במלחמות הגדולות בעבר פעלו הצבאות באופן ליניארי - התאמצו לכבוש שטח ולהשתלט על מוקדי כוח מרכזיים של האויב. "אבל לאויב של היום, דוגמת דאעש, אין מוקדי כוח מרכזיים, אלא הוא מאורגן בצורה מבוזרת. הפיקוד והשליטה שלו ניידים, הכל חבוי, ובקושי רואים נגד מי נלחמים. לפיכך, עלינו ללחום נגדו במלחמה מבוזרת, ולתקוף, במקביל, בכוחות משולבים הפועלים באופן עצמאי".
ד"ר חיים אסא המשיך ואמר כי "הניסיון הראשון של צה"ל לפעול בשיטה מבוזרת התרחש ב-2002 במבצע 'חומת מגן', בהשתלטות, הקלה יחסית, על מחנות הפליטים בשכם ובג'נין. תת-אלוף גל הירש ניסה לכאורה להפעילה במלחמת לבנון השנייה, אך בעוד שהוא התבטא במושגים של הלחימה המבוזרת, אופן הפעלת הכוח על ידו היה אחר. אבל במקרה אחד, שכן פעלו לפי תורת הלחימה הזאת באותה מלחמה, התוצאות היו מדהימות: היחידה המיוחדת 'מגלן' התמקמה על רכס 'שקל אל-חרדון' בדרום לבנון, עם תא שליטה קטן, שבו הייתי נוכח, והצליחה להשמיד בשלוש יממות כמות משגרי טילים של החיזבאללה, כמו הכמות שהשמיד חיל-האוויר שלנו במשך כל המלחמה. ל'מגלן' לא היה אף נפגע".
תת-אלוף בדימוס, יום טוב תמיר, כפר בסדנה בתפישה שרואה ארגונים דוגמת דאעש, חיזבאללה וחמאס, כמסגרות לחימה לא מדינתיות. "יש להתייחס אל ארגונים אלה, מבחינה צבאית לפחות, כאל מדינות לכל דבר. ללמוד את נקודות התורפה שלהם, להלום בהן במלחמה. ההנחה המקובלת היא שבמלחמה כל צד רוצה להכריע את האויב ולנצח. הנחה זאת כבר אינה ודאית היום. מטרת החיזבאללה לדוגמה אינה להכריע אותנו, אלא לשמר את הסכסוך. ההיסטוריה הצבאית מלמדת שבנושאים קריטיים, המודיעין תמיד טעה. כל המדינות והצבאות משקיעים כסף רב במודיעין, ולבסוף מופתעים. מכאן מסקנה: אין להניח שטכנולוגיות ממתקדמות בעתיד יאפשרו לנו לדעת הכול על האויב. בכל מלחמה בעתיד ישרור ערפל, והקרבות יתנהלו בחוסר ודאות, על כל המשתמע מכך. אסור גם להניח שבשדה הקרב העתידי לא יתבצעו מהלכי תמרון של כוחות היבשה. תמיד יהיה עלינו להוציא את האויב מאיזון, ואת זאת לא נוכל לעשות בעזרת חיל-האוויר בלבד".
מנחה הסדנה, ד"ר
אורי מילשטיין, טען שגם במלחמת לבנון השנייה וגם במבצע צוק איתן, הִשלו את עצמם ראשי מערכת הביטחון וצה"ל שניתן להכריע את חיזבאללה ואת חמאס ב"אש מנגד" מן האוויר, כדי לחסוך באבדות בצד שלנו. אשליה זאת הייתה לדבריו אחד הגורמים לכישלון בשתי מערכות אלה. "יש לשלב בשדה הקרב בעתיד כוחות יבשה, עם סיוע אווירי וימי, אך בהכנה טובה יותר, ולאחר לימוד מעמיק של יכולות האויב", דבריו.
