בעקבות פרסום ב'הארץ' (19.3.09) על מעשי הרג מכוונים של אוכלוסיה אזרחית במבצע "עופרת יצוקה", מלאה התקשורת דיווחים על כך. מנהיגי המחנה הלאומי מיהרו להתייצב להגנת הצבא, תוך הכחשה גורפת של הטענות - "צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם".
מותר, לטעמי, לפגוע תוך כדי לחימה באוכלוסיית האויב, אם יש בכך כדי להביא להפחתה ממשית של סיכון אנשינו, חיילים או אזרחים. אך צריכים להיות גבולות ברורים. אסור להידרדר לזלזול בחיי אדם - גם אם מדובר באויבים.
ללא ספק צה"ל הוא צבא בעל מוסר לחימה גבוה. אך בין רבבות חייליו יש גם עשבים שוטים, כאלה שעבורם הריגה היא בגדר ציד, אירוע מרגש עליו אפשר, בדיעבד, להתרברב בפני החבר'ה. אלה החורגים מהמותר ואלה המאפשרים זאת, חיילים או מפקדים, צריכים להישפט על כך במלוא חומרת הדין.
אין להסתפק באמירות כוללניות; העדויות הקשות צריכות להיחקר ביסודיות. אם יש בהן ממש, צריך להפיק לקחים, גם בתחיקה ובפקודות הצבא. חייבים להיות גבולות ברורים. חייבות להיות פקודות חד-משמעיות מה מותר ומה אסור, אותן יש לשנן היטב לפני כל פעולה.
ספק אם יביא הדבר לשיפור תדמיתנו בעולם. אך בלחימה הקשה עם אויבינו שתמשך עוד שנים רבות, חייבים לשמור על טוהר הנשק. חייבים זאת קודם כל לעצמנו.
