מדוע מתאמץ בנימין נתניהו להשאיר את אהוד ברק על כנו במשרד הביטחון? האם הצליח בתפקידו, האם הוכיח בעבר יכולת ראייה מדינית וחשיבה אסטרטגית? האם הוא מנהיג אהוד בציבור?
שרשרת הכשלונות של ברק
פעולת עופרת יצוקה הייתה כשלון צורב - החמאס עדיין מפגיז את ישובי הדרום, הברחת הנשק נמשכת בתעלות ציר פילדלפיה והחייל הישראלי החטוף לא הוחזר. מחיר הדמים היה יקר, חיילים יקרים נפלו ואחרים הפכו לנכים לכל ימי חייהם. והתמורה שקיבלה ישראל - החלשת מעמדנו המדיני בעולם, והתגייסות ללא תקדים של מדינות העולם לתרום מיליארדים לתוקפן ולהגן על תושבי עזה מתוצאות תוקפנותם ולבנות להם בתים יותר טובים ותשתית מחוזקת ומודרנית. הרס הבתים בעזה לא הרתיע את הערבים מפעולה נגדנו ולהפך, ביהודה ושומרון גברה האהדה לחמאס. ובאותו זמן יצרה תמונת הבתים ההרוסים בתקשרת העולמית דעת קהל נגדנו, והקטינה את חופש הפעולה שלנו. כל ממשלה ישראלית שתרצה בעתיד לצאת לפעולה, תהיינה ידיה כבולות בגלל החשש מהתגברות הדימוי העויין שנוצר.
בעברו של אהוד ברק עוד הוכחות לקוצר ראות מדינית - הבריחה מלבנון והפקרת בעלי ברית בלא להבין את השלכות הבריחה על מעמד ישראל בקרב מי שירצה לשתף פעולה עמנו נגד אויבים משותפים. ועידת קמפ-דיוויד בה הציע אהוד ברק את הר הבית ולב ארץ ישראל ליאסר ערפאת הייתה אחד הפרקים המבישים ביותר בתולדות מדינת ישראל. ברק גם נכשל במלחמת הטרור שפתח בה ערפאת מיד לאחר כשלון אותה ועידה. רק לאחר עליית הליכוד בראשות אריאל שרון לשלטון, היה זה הרמטכ"ל שאול מופז אשר ניצח במבצע 'חומת מגן'.
ברק לא הבין, כי ההחלטה על חידוש הטרור התקבלה אצל ערפאת בעקבות הבריחה מלבנון, והעלייה של אריאל שרון להר הבית רק סיפקה לו את התירוץ הנוח שחיכה לו. גם לאחר שפתח ערפאת במלחמת הדמים וטבח באזרחי ישראל באוטובוסים ובמסעדות, המשיך ברק בנסיונות לפייס ולרצות את ערפאת בוועידת טאבה.
מינוי ברק פוגע בתהליך הדמוקרטי
במהלכיו בוועידת טאבה, בז ברק לדמוקרטיה - הוא חייב את ישראל בוויתורים על חלקי מולדת ובהרפתקנות וסיכון ביטחון מדינה גם לאחר שהפסידה ממשלתו את הרוב בכנסת, והוא הפך לראש ממשלת מעבר. באותו אופן, מתנכר כיום ברק לרצון חבריו לסיעה ועוסק בניסיון להצטרף לממשלת נתניהו, לשמור על המשך כהונתו כשר הביטחון. ניסיון זה בא לאחר מערכת בחירות בה הציגה עצמה מפלגת העבודה לציבור כמתנגדת לדרך הליכוד, ולאחר הצהרות מר ברק לציבור הישראלי על החלטתו לא להצטרף לממשלה. מר ברק הפסיד את ראשות הממשלה בתבוסה מכרעת בבחירות ועזב את הכנסת. כאשר שב להתייצב לפני הבוחר, ירדה מפלגתו בבחירות האחרונות. הצטרפותו לממשלת נתניהו בניגוד להבטחותיו לציבור ולרצון חלק ניכר בסיעתו, תתפרש כזילזול עמוק בעם ולא תחזק את מעמד הממשלה, ובוודאי לא תקנה לה דימוי של ממשלת 'אחדות'.
דימוי 'מתון' מזמין לחצים בעולם
אחת הטענות המוצגות להסביר את שאיפת מר נתניהו להשאיר את אהוד ברק בתפקיד שר הביטחון, היא הצורך ליצור דימוי 'מתון' בממשלה החדשה כדי לזכות באהדה בעולם. זאת טענה מופרכת ומזיקה. דימוי מתון מזמין לחצים ממנהיגי העולם, דימוי 'קיצוני' מביא מיד להורדת סף הציפיות של ארה"ב ואירופה, בידיעה כי ממשלה לאומית לא תיכנע בקלות לתכתיבים.
המשמיעים את הטענה על התועלת בדימוי מתון, הם אותם חוגים שהוכיחו את איוולתם וכשלו כל תחזיותיהם בעבר - מאז הסכם אוסלו ועד תהליך ההינתקות - ואין לסמוך עוד על שיקול דעתם. אנשי אוסלו ומנהיגי העבודה וקדימה המיטו עלינו אסונות כבדים ועירערו מעמדנו בעולם, מתוך תקווה נואשת למצוא חן בעיני מנהיגים זרים בוויתור על זכותנו להגנה עצמית והצגת ישראל ככנועה וצייתנית. במאמר ב'גרוזלם פוסט' (20.3.09) אומרת
שרה הוניג כי בפעולת עופרת יצוקה הציגה ישראל יכולת אש אדירה, אך חסרה לה היכולת להנחית תבוסה ברורה לאויב, והכשלון בעזה ובמלחמת לבנון השנייה מקורו בחוסר רצון לנצח, מתוך תקווה נואלת למנוע ביקורת בעולם.
ישראל היא נכס אסטרטגי עבור ארה"ב באזור העשיר בנפט. אך למרות תרומת ישראל לבטחונה, לא עמדה ארצות הברית פעם אחר פעם בפני הפיתוי והאשליה כי תוכל לקנות את לב הערבים בתשלום ישראלי. בכל מלחמה של הערבים נגדנו התערבה ארה"ב להפסיק את האש ברגע שהתמוטט התוקפן הערבי ושללה מאתנו הכרעה שהייתה מונעת מלחמה חדשה. התביעות לנסיגות ישראליות החלו עוד בתום מלחמת הקוממיות ב-1948 והתגברו מאז מלחמת יום הכיפורים.
דימוי 'קיצוני' יקטין לחצים
קיום ישראלי הוא עניין אמריקני, אבל אין לצפות מן האמריקנים שישמרו על זכויותינו יותר מממשלת ישראל. ישראל הפתיעה את ארה"ב בהסכם אוסלו ובהחלטה על הפקרת גוש קטיף. הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש, הסביר לאהוד אולמרט בשיחה ביניהם מדוע הוא מתנגד למסירת הגולן הישראלי לאויב הסורי. לא נוכל לצפות לתמיכה מן הנשיא ברק אובמה אם לא תהיה לנו ממשלה לאומית אשר תעמוד על זכויותינו ותציג את העניין האמריקני לקיים ישראל חזקה ובטוחה ובריסון התוקפנות האיסלאמית מול העולם החופשי. הטרוריסטים המוסלמים בעולם שואבים עידוד מהצלחת הטרוריסט ערפאת, שזכה לשטח לשלוט בו, ומכספים. ממשלת ישראל צריכה להסביר לממשל האמריקני כי כל ויתור ישראלי על שטח, יתקבל בעולם האיסלאמי כעוד הוכחה לנצחון הטרור החמאסי והאש"פי ויביא למעשי חיקוי של טרור במערב. ולהפך - נצחון ישראלי ישכנע את האיסלאמיסטים כי עוד לא בשלה השעה לפתח בג'יהאד כולל במדינות העולם.
אל למר נתניהו לשלוח שליחים לעולם ע"מ להרגיע את העולם כי ממשלתו אינה קיצונית, כמו שעשה בטעות מנחם בגין. לדימוי קשוח יתרון רב - המצרים כה חששו מן הדימוי הקיצוני של מנחם בגין, שהחליטו לוותר על דרך המלחמה ולעבור למשא-ומתן. מאז אותו זמן, התגלה בזכרונות מדינאים מצריים כי סאדאת היה מוכן להסתפק במחצית סיני תמורת הסכם שלום, אך מרוב להיטות להוכיח את מתינותו, מינה בגין את משה דיין ממפלגת העבודה ועוד לפני שהגיע סאדאת לארץ הציע לו ויתור על כל סיני.
במקום להסתודד עם אהוד ברק, על מר נתניהו לשקול מה היה רצון בוחריו שדחו את דרך ציפורה לבני ואהוד ברק. מוטב לו להתייעץ עם חברים בסיעת הליכוד בעלי חשיבה אסטרטגית והבנת המציאות אשר ישראל תוכל להתברך בהם. כדאי למר נתניהו להקשיב, למשל לגלעד ארדן וליריב לוין ומשה יעלון, וגם לאיוב קרא המכיר את המנטליות של הערבים, לפני שהוא ממנה שר ביטחון בממשלתו. אהוד ברק של טאבה הוא ההפך מן הדרוש לישראל. באותו זמן, הדימוי הקיצוני של אביגדור ליברמן במשרד החוץ הוא נכס ויתרון בכל משא-ומתן ובכל דיון בינלאומי.
