|
ביום שישי שעבר, אני נוהג מירושלים בכיוון השפלה, וסמוך לשער הגיא סיירת של משטרת התנועה נוסעת לפניי בנתיב השמאלי במהירות של כ-80 קמ"ש. היא נוסעת ולא פונה לנתיב הימני כדי לאפשר נסיעה מהירה יותר למכוניות בנתיב השמאלי. לא ברור לי אם השניים, שוטרת ושוטר שיושבים בניידת, עוסקים באיזה "סדרת חינוך", לנהיגה נכונה.
בשלב מסוים, כאשר נפתח מרחב נסיעה בנתיב הימני עברתי אליו ולאחר זמן מה חלפתי על-פני הניידת והמשכתי שמאלה בנתיב השוטף. לא עברו אלא שניות בלבד והמכונית חזרה לפָני בנתיב השמאלי, ושוב בקצב של מארש לוויה בניו-אורלינס. משחק מכוניות, לקוח מסרטים, אלא בנסיעה איטית. אני, אגב, נהגתי במהירות מותרת. בשלב מסוים ביציאה משער הגיא, מכונית המשטרה פונה לאמצע הכביש - כלומר לקו איסור החצייה, ובכך חוסמת גם אותי וגם את התנועה כולה. מה יכולתי לחשוב? קלקול בהגה בניידת, שוטר בלתי מנוסה ואולי אולי, הנהג בגילופין. השוטרים הטו את רכבם שמאלה, אפשרו לי מעבר צר ואותתו לי לעצור. כמובן שעצרתי.
מן הרכב המשטרתי יצא שוטר, קצת מבוגר, ובנימוס ביקש ממני את רישיון הרכב ורישיון הנהיגה. הוא הביא את המסמכים לשוטרת שישבה במכונית. השניים באו אלי, והשוטר המבוגר הציג עצמו, כמתנדב, ואמר לי: "דרך שגרה אנו בודקים מכוניות, קראנו לך לעצור, ולא נענית. כנראה שמעת רדיו, אמרנו לעצמנו, יושב איש ברכב, אדם מבוגר (אני), נראה בסדר גמור, מדוע הוא לא מגיב, ולו לתמרוני הנהיגה שלנו". הודיתי שאכן שמעתי רדיו, ליתר דיוק מוסיקת פופ ברשת 88 כפי שצריך, לא בלחש אלא בפורטיסימו, ואני מתוודה שלא נהגתי, תרתי משמע, כשורה. והשוטר: "נו באמת צבי גיל - רדיו טלוויזיה - מן הראוי שישים לב לדברים כאלה". אמרתי: "דברי אלוהים חיים, מודה ועוזב ירוחם. מרים ידיים, צודקים".
ואז פתחה השוטרת את פיה ואמרה, "אימא שלי עבדה בקול ציון לגולה", ואני אישרתי שאני יודע מי היא. עוד כמה מילים מטיפות, עוד כמה ווידויים. לפני שנפרדנו בשבת שלום, אמרתי לשוטרים החביבים. "בעצם הייתי צריך לחשוב על זה. יום שישי, 13 במרס". השוטרת לשוטר: "אמרתי לך". מן הסתם היינו עוד מדברים, אני ושני השוטרים המלבבים, אלמלא אמרתי להם שאני פוגש את בתי, שיש לה יום הולדת היום, וקבענו לשעה מסוימת ואני כבר מאחר.
הלקחים: יש, ואולי הם רבים, שוטרים נחמדים ומנומסים. אני משוכנע שהם היו כאלה גם אילו רשמו לי דוח על נסיעה מהירה,(והיו דברים מעולם) ולא נסעתי, כאמור, מעבר למותר. אם ניידת משטרה מתמרנת לפניך, סגור או תנמיך את הרדיו. אם אתה קצת כבד שמיעה, כמוני, תקע לך באוזן את המכשיר. למצער כאשר אתה עובר אותה, סמן להם מה הם רוצים. שלא לדבר על השוטרים שיכלו, בהחלט, להניע ידיים בשפת חרשים ולאותת לי לעצור בצד. אפשר, והם לא עשו זאת אם השוליים היו צרים, או כדי שלא לעצור את התנועה. ולבסוף. תסעו גם תסעו בימי ו', ה-13 במרס, לכל מקום, ורק אל תתנו עילה למישהו לשבש לכם את לוח הזמנים ב-13 במרס בימי שישי. יום השישי ה-13 בחודש הקרוב יהיה רק בנובמבר 2009.
והערה בשולי הרשימה האפיזודית הזאת. בשובי לירושלים ביום א', התנועה בקטע שלפני צומת גינות סחרוב הייתה איטית מאוד. רוב הנהגים כיבדו את הפס הצהוב בנתיב השמאלי, שמיועד לרכב הציבורי. אך היו כאלה, ולא מעטים, שנסעו בו. ישראלים גם כן. כאן לא היו ניידות, או שוטרים על אופנוע כדי לעצור את מפרי החוק. אבל זה היה לא ב-13 במרס, אלא ב-15 לחודש. לא טוב ברומא העתיקה, אבל טוב בישראל של היום למפרי חוקי תנועה כשניידות של המשטרה לא נמצאות במקום. ועוד סיומת, בצאתי מן הרחוב שבו אני גר בירושלים, חנתה בפינה - חצייה על המדרכה וחצייה על הכביש - מכונית משטרה שאיש לא ישב בה. היא חסמה את שדה הראייה ברכב שלי. אבל זאת הייתה מכונית משטרה והתאריך היה 16 במרס.
|
