המשותף לכל "השבעה" הוא שהם באופן לגיטימי שמאלנים בדעתם. אין הם מייצגים מלחמת דורות בעבודה. עמיר פרץ ודוח וינוגרד לא מייצגים חידוש אלא אופורטוניזם פוליטי. כך גם אופיר פינס כשרצה להצטרף למרצ.
יש כאן קרב על דרך. "השבעה" כחברת "המשקם הפוליטי" בדרכה לאופוזיציה, מכניסים עצמם לתהליך סחרור. בעבר, מפלגת העבודה הייתה
מפלגת שלטון שהפכה, למפלגת
אלטרנטיבה לשלטון. אחר כך הפכה בגלל השמאליות שלה, למפלגה שהיא
חלק מהשלטון. ועכשיו, בכנסת הנוכחית, מציעים לה חברים מתוכה להיות
מחוץ לשלטון (אופוזיציה). ובדרך זו, המוצעת, כהמשך לוגי לתהליך, בכנסת הבאה העבודה תהיה מפלגה
לא רק מחוץ לשלטון אלא גם מחוץ לכנסת. כי הרי זהו כאמור המשך לוגי לתהליך. כי העם הרי זז ימינה.
איך קרה כל התהליך הזה? ראשי המפלגה הזו, במיוחד "השבעה", לא הבינו ולא התאימו עצמם בדרכם את המציאות המשתנה, של הכלכלה, של החברה, של הדמוגרפיה, של הגיאופוליטיקה הפנימית והחיצונית גם עם הפלשתינים. העולם משתנה. בריה"מ התפרקה, חומת ברלין נפלה, ישנה גלובליזציה כלכלית, יש אינטרנט, תקשורת בכל פינה, הקיבוצים כבר אינם "חברה שיוונית" כי עברו הפרטה. כך גם המושבים. "שלום תמורת שטחים" לא עובד. "ההינתקות" לא עובדת. ולפלשתינים יש כבר "שתי מדינות". ואין עם מי לעשות שלום. ואוסלו "הניב" 1,500 ישראלים הרוגים ואחריו היו גם מלחמות עם הפלשתינים, והטרור נמשך. ועכשיו חלק מהערבים בישראל חותרים לאוטונומיה בתוך גבולות 67. ובכל אלה, בדרך לאופוזיציה, "שתי מדינות" היא עדיין המנטרה של חזות הכל אצל "השבעה". מי מאמין להם?
ובכל אלה, חברי "השבעה" גוררים את חבריהם להמשיך ולדקלם את אותן סיסמאות, מנטרות של אותו קיבעון מחשבתי פוליטי. ברור שהעבודה לא נכשלה בבחירות בגלל ספין תקשורתי ולא מקמפיין שנוהל לא נכון. גם לא בגלל אהוד ברק (היחיד שניצח את הימין בעת האחרונה). לולא הוא, העבודה הייתה היום עם 7 מנדטים.
מפלגת העבודה נכשלה בגין הדרך. הדרך והביצועים של "השבעה" אנשי שמאל, הם שגררו את העבודה לקיבעון הדעתי השמאלני הפטאלי. "השבעה" ותומכיהם אשר רוממות הרוח האופוזיציונית בגרונם, אשר מניפים היום את דגל
"האופוזיציה הלוחמת והמשקמת", הם האשמים העיקריים למפלתה של העבודה בבחירות האחרונות.
מאידך, השיקום של העבודה, כפי שמציעים "השבעה", שמשמעותו להפוך מ"שמאל" למשהו ששמו "לסוציאל דמוקרט" - זהו סוג של "אברא כדברא" פוליטי, שלמעשה, בא לממש "מיחזור פוליטי" של שמאל נואש תבוסתן הקובע שהשמאל מעיד בעצמו על עצמו שכשל, וגם מחליף את שמו. ועוד יותר, הטענה ששיקום אפשרי אך רק באופוזיציה, היא טענה פיקטיבית שאין לה שחר ומשוללת כל יסוד הגיוני.
למעשה, מה שעומד על הפרק היא ההצעה של "השבעה" להזדהות עם
"הדרך" הממוחזרת הכושלת של השמאל, הוא אשר השתלט על מפלגת העבודה, והוא אשר גרם להתרסקות העבודה, והוא אשר יביא אותה לאבדון בכל מקום, בקואליציה ואו באופוזיציה. ברור הוא שמפלגת העבודה היא תחת אזהרה בפני פשיטת רגל מדינית, חברתית וכלכלית תרתי משמע.