1.
הקמת צוות מקצועי מצומצם: צוות שבאופן אישי שאינו מקבל "שירותי זהב" מהספק הסלולרי ולא שודרג לאחרונה ללא חיוב. מומלץ שהצוות יכלול לפחות מומחה אחד בדיני חוזים ובניהול מו"מ. יש לשים לב, שהחברות הסלולריות אוספות מודיעין עסקי מפורט על הארגון ועל מקבלי ההחלטות לגבי בחירת הספק הסלולרי, על-מנת לסגור עסקה מיטבית מבחינתן.
2.
הגדרת מדיניות שימוש: של החברה על-ידי הצוות, לגבי תחום "פיצול השימוש": מה מוגדר על חשבון העובד (כדוגמת שירותי פרימיום, מידע, הצבעות, תרומות, הורדת שירים, רינגטונים וכד') ומה מוגדר על חשבון החברה. יש לוודא שיש כלים להפרדה כזו.
3.
הגדרת סל שירותים נדרשים: סלולר בלבד, Data, והאם להשתמש באפליקציות חוסכות ומייעלות את הארגון.
4.
מודיעין עסקי: יש לאסוף מידע תחרותי (כולל מהאינטרנט) לגבי החברות הסלולריות, מבצעים נסתרים והסכמים קיימים עם חברות בשוק.
5.
תמהיל שיחות: להגדיר מה תמהיל השיחות (התפלגות שיחות קוויות, שיחות סלולר, שיחות פנים ארגוניות, שיחות מחו"ל וכד'), שיש בארגון.
6.
תנאים כלליים: תנאי הצמדה, העלאות תעריפים, דמי יציאה מההסכם, שינויים ותוספות, "הקפאת מכשירים" לגבי מכשירים ללא שימוש שוטף וכו'. יש לדרוש
גמישות של מספר מסלולים עם אפשרות לשינויים במהלך ההתקשרות ממסלול למסלול ללא חיוב (למשל, אם מחיר הקישוריות ירד...). לדוגמה: אם משרד התקשורת יחליט להוריד את דמי הקישוריות, שלא ייווצר מצב שחותמי ההסכם יהיו תקועים במסלול לא אטרקטיבי.
בהסכם / חוזה - בשום פנים ואופן לא להסכים לחתום על הסכם החוזה הגנרי שמספקים מפעילי הסלולר. ההסכם הנו חד-צדדי לטובת הספק הסלולרי, שמאפשר לספק לעלות תעריפים או לקשור את הלקוח ב"חתונה קתולית", וכולל דמי יציאה גבוהים ואף בלתי סבירים מההסכם. בהסכמים הגנריים יש אין-סוף של סעיפים מפלים ואף מעוררי ספק לגבי המעמד החד-צדדי של חברת הסלולר מול הלקוח.
7.
שקיפות/פשטות: המודל הכספי חייב להיות פשוט ובר-השוואה בקלות כאשר יש להפעיל את חוק 80/20 ולתחר את הספקים הסלולריים רק על המרכיבים העיקריים (20% מסעיפי החיוב המהווים מעל 80% מהעלויות הממוצעות לחברה), ולגבי כל השאר מוצע לבחון קבלת תעריף מוסכם.
8.
GSM בלבד: פלאפון עוברת לדור 3.5 של GSM (רשת סלולר חדשה הנקראת HSPA) מה שיאפשר לנייד מכשירים מספק לספק כך שהשקעות שבוצעו לא תרדנה לטמיון. אין ספק שאחידות טכנולוגית תחסוך הוצאות מיותרות לארגון.
נושאי הבעלות על המכשירים ותקופת ההתחייבות הם קריטיים לגבי כל הסכם סלולרי. לכן, יש להקפיד היטב בנושאים הללו. יש לשים לב שחברות הסלולר הכשילו עד כה את המהלך המאפשר לחברות לרכוש בנפרד את המכשיר הסלולרי באמצעות שיטות התמחור שלהם. לכן, יש להקפיד בדרישות המפרט המגדיר את עלות המכשירים והבעלות עליהם.
9.
לא לחתום: על סעיפים המגבילים את הארגון מלהשתמש ב-SIM זר לצורך שימוש במכשיר הסלולרי מחו"ל, אפליקציות לחיסכון בסלולר דוגמת: Call-Back, Call-Through (שירות המאפשר חיוג ישיר בעלויות זולות מהארץ או מחו"ל לתוך מרכזייה פרטית של העסק המאפשרת לחייג החוצה בעלות שיחה הזולה משמעותית מחיוג ישיר מהמכשיר הסלולרי), על העלאות תעריפים, דמי יציאה, חיוב גבוה פיקטיבי על המכשירים שעלותם נמוכה ועוד.
10.
מחירי מכשירים: אל תאמינו למחירים המטורפים של המכשירים המוצגים באתרי האינטרנט של מפעילי הסלולר, כאילו "זכיתם" במכשיר סלולרי בשווי 3,680 שקל בלבד בפריסה של 36 חודשים בחיוב וזיכוי מלא או חלקי בזמן אוויר של 89.90 שקל לחודש (בדומה למה שרואים במכרזים הפומביים, בהם מחירי המחירון שנקבעים גבוהים בכ-70% עד 80% ממחירי השוק הנמוכים ביותר). מחיר המכשיר האמיתי
לא עולה על 150-100 דולר בלבד בממוצע למכשיר. ספק הסלולר מרוויח יפה גם ממכירת המכשירים, בניגוד לרושם שנוצר בשוק.
בחברות, בד"כ מקובל לחשב 10%-20% מכשירים מתקדמים לדרג הניהולי הבכיר של הארגון, וכ-80%-90% לשאר העובדים. גם כאן, חשוב להגדיר את דרישות המכשירים לא לפי בכירות העובד, אלא על-פי צרכי השימוש והתפעול השוטף בפועל (בדומה לעולם הטלפוניה, כשמזכירה שאינה בכירה בחברה, נהנית מטלפון חכם ומתקדם, מסיבת החשיבות התפעולית בקבלה והוצאת שיחות טלפון בצורה מיטבית על ידה).
שורה תחתונה
חברות, שניהלו מכרזי סלולר בצורה חכמה, חסכו מיליוני שקלים עד עשרות מיליוני שקלים בהוצאות הסלולר, ובכל מקרה של סכסוך בין הצדדים הפנה הלקוח את הספק לחוזה/הסכם. חברות הסלולר אינן ששות להפסיד לקוח או להתדיין בבתי המשפט על הפרשנות של סעיפי הסכם שלהן עם הלקוח.
לכן, הסכם ברור ופשוט להבנה הוא מפתח לחיסכון בהוצאות (גם בהוצאות על עורכי דין). ניתן ורצוי גם להשיג מידע מקצועי על הנדרש בהיערכות נכונה למו"מ מול החברה הסלולרית, לרבות מפרט טכני ומסמך עקרונות ויעדים למו"מ מול ספקי הסלולר. תכנון נכון של עריכת החוזה והמו"מ לפניו הם הבסיס להצלחה במו"מ מנקודת ראות של הארגון.