בית המשפט העליון מכיר בנישואין אזרחיים בישראל
|
|
מה דינם של יהודים ישראלים אשר נישאו בנישואי קפריסין? זו השאלה אשר הועלתה ב בג"צ 2232/03 - פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א-יפו ואח' . תק-על 2006(4), בפני נשיא בית המשפט העליון (בדימ.), השופט אהרן ברק.
מעשה שהיה כך היה בשני בני זוג ישראלים יהודים, אשר היו כשירים להינשא כדת משה וישראל, אך בכל זאת בחרו להינשא בנישואין אזרחיים. עם התגלעות קרעים בחיי נישואיהם פנה הבעל אל בית הדין הרבני וביקש את התרת הנישואין. בית הדין הרבני האזורי, בפסק דינו מיום 7.4.2002, קבע כי בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים מתוך כוונה מודעת שלא להתחתן לפי מנהגי ההלכה היהודית, ומבלי שחל עליהם כל אילוץ בעניין. בנסיבות אלה נקבע שאין חשש לקידושין, ואין צורך בגט.
כאן המקום לציין כי מקום בו בני זוג בישראל נישאים בנישואין אזרחיים, ומבקשים להתגרש, הם באים בפני בית הדין הרבני אשר עושה אחת מן השניים: או שהוא קובע כי היות והנישואין אינם כדמו"י, הרי שבני הזוג "מעולם לא היו נשואים", והם רשאים להינשא לאחרים, או שהוא קובע, מקום בו נתקיימו "ספק נישואין" כי יש להתיר נישואיהם ב"גט לחומרא". במקרה הנדון סתם בית הדין הרבני ולא פירש באלו משני המסלולים 'בחר', בקובעו כי הוא "מתיר את הנישואין". מאוחר יותר, לכשיבהיר את כוונתו, יהא זה ציון דרך בתולדות ההכרה בנישואין אזרחיים בישראל, אך אני מקדימה את המאוחר.
הנשיא ((בדימ.)) ברק, אשר לפתחו הגיעה העתירה כנגד בית הדין הרבני האזורי, השיב את הדיון אל בית הדין הרבני האזורי ובפיו שתי שאלות: על-פי איזה דין נערכה התרת הנישואין? מהן העילות לכך? התשובות לשתי שאלות אלו תהוונה נקודת ציון בהיסטוריה של דיני המשפחה בישראל.
|
בית הדין הרבני הגדול סיפק פסק דין משלים מפיו של הרב שלמה דיכובסקי וקבע כי בית הדין ציין כי במקרים מסוימים מתירה ההלכה היהודית התרת הנישואין ללא גט פיטורין, ע"י מתן פסק דין לגירושין, באותו האופן שבו זה מבוצע במדינות העולם.
את הבסיס ההלכתי למתן פסק דין לגירושין מצא בית הדין הגדול בהלכות "בני נוח".
הדבר מבוסס על הגישה ולפיה על אף שבעת קבלת התורה הוחלו על בני ישראל דיני קידושין וגירושין מיוחדים להם, לא הסתלקו מהם דיני נישואין וגירושין של בני נוח. על-פי המשפט העברי גם לבני נוח יש דיני נישואין וגירושין המיוחדים להם. לפי ההלכה המקורית, יכלו בני זוג שנישאו כדין בני נוח להתגרש בלא כל עילה, למעט תום קשר הנישואין, אשר עליו מכריז בית המשפט. למנהג זה יש תוקף בדין העברי. היות שהדין העברי מכיר בנישואין אזרחיים של יהודים כב"נישואי בני נוח", עליו לקיים גם את הכללים הנוגעים לגירושים של בני זוג שכאלה. כדי לגרשם, בהתאם למנהג האוניברסלי של כל בני נח, נדרשת הצהרה של בית הדין על התרת הנישואין האזרחיים.
הצהרה זו מבטלת את הנישואין מכאן ואילך, אך לא רטרואקטיבית. בית הדין הרבני יקיים את הצהרת הגירושין לאחר שיווכח כי אין סיכוי להשלמה בין הצדדים. בניגוד לסיטואציה בנישואין דתיים, קבע הרב דיכובסקי, אשר בה נדרשת הסכמת שני הצדדים לגירושין, בנישואי בני נוח די ברצון אחד הצדדים בגירושין.
|
מלאכתם של שופטים עליונים נעשית בידי דיינים
|
|
הנשיא ((בדימ.)) ברק מקבל את פסק דינו של הרב דיכובסקי ומעלה את השאלות הבאות: א. האם נישואי קפריסין של יהודים בישראל יוכרו על-ידי המדינה? ב. לאיזו אינסטנציה הסמכות להתיר נישואין אלו? ג. באילו עילות יותרו הנישואין? ד. מהן הזכויות ההדדיות (חלוקת רכוש, מזונות) עם התרת הנישואין?
ברק מציין את ההלכות הידועות ולפיהן בני זוג יהודיים אשר נישאו בחו"ל, ולאחר מכן עלו ארצה, נישואיהם תופסים וזאת מכוח המשפט הבינ"ל. למרות הקושי החברתי להכריע בשאלה באם יהודים תושבי ישראל אשר נישאו בנישואין אזרחיים, נישואיהם תקפים בארץ מכוח המשפט הבינ"ל, וזאת בשל ההשלכות הכבדות שתהנה להכרעה זו, ברק מכריע בחיוב, תוך שהוא נסמך על עמדתו של הרב דיכובסקי מבית הדין הרבני הגדול לערעורים. "תוצאה זו מתבקשת גם על-רקע מציאות החיים בישראל", מוסיף ברק: "אלפי יהודים, אזרחי המדינה ותושביה, מבקשים לממש את נישואיהם בדרך של נישואין אזרחיים המתבצעים מחוץ לישראל. זו תופעה חברתית שהמשפט צריך להתחשב עימה". בכך מבטא הנשיא ((בדימ.)) ברק את עמדתו של פילוסוף המשפט דבורקין ולפיה בבואו של שופט להכריע בעניין בעל השלכות חברתיות ומדיניות, עליו להתחשב בעמדות, תפיסות וצרכי החברה באותה עת. גישה זו מכונה במשפט התיאוריה הפוליטית הקוהרנטית.
הנשיא ברק קובע כי הנישואין יתפסו "אם יש לבני הזוג כושר להינשא על-פי משפטם האישי וטקס הנישואין נערך במסגרתה של שיטת משפט זר המכירה בו".
ברק רואה ב"כוחו של אדם לעצב את התא המשפחתי שלו כרצונו" חלק מזכות היסוד לכבוד, אשר הינה זכות חוקתית.
בעקבות הרב דיכובסקי קובע גם ברק כי התרת נישואין אלו תיעשה באמצעות גירושין בעילות המקובלות בעולם כולו מקום בו מדובר בנישואין אזרחיים: תום הנישואין. ברם, ההכרעה בשאלת תוקפם של הנישואין ובשאלת הצורך בגט מחומרה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה: גט או פסק גירושין מבית דין רבני מבטיח כי בני הזוג, שהינם יהודים "לא יותרו לשוק שלא כדין, על כל המשמעויות ההלכתיות החמורות הכרוכות בכך", מצטט ברק מתוךפסק דינו של דיכובסקי.
עם זאת, קובע הנשיא ברק, הגם שבית הדין הרבני יתיר את הנישואין האזרחיים, הוא לא יסדיר את סוגית חלוקת הרכוש, משמורת הילדים וכדומה, הן משום שבן זוג אשר כרך בתביעת הגירושין שהגיש את נושא הרכוש ומשמורת הילדים – לא עשה זאת בכנות (היות ובחירתו מלכתחילה במסלול של נישואין אזרחיים מלמדת שאינו מעוניין בגירושין על-פי הדת), והן משום שנישואין אזרחיים - רק הפן החיצוני שלהם (היינו, כלפי צדדים שלישיים) מוכר על-ידי בתי הדין הרבניים, לא הפן הפנימי שלהם: על האחרון להיות מוסדר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. העילות להתרת הנישואין, קבע ברק, תהנה קרע בלתי ניתן לאיחוי בין בני הזוג.
ברק מציין כי: "יש לאפשר לבני הזוג להשתחרר מכבליה של מסגרת נישואין כושלת. יש לאפשר למי שחי זמן רב בנפרד מבן או בת זוגו, לאחר שיחסיהם התמוטטו, לצאת ממסגרת הנישואין. לצד זה, יש להבטיח הסדרה צודקת והוגנת של חלוקת רכוש ותמיכה כלכלית בין בני הזוג.... פירוק מיידי של התא המשפחתי, ללא כל ניסיון להשכין "שלום בית", אינו עולה לרוב בקנה אחד עם טובתם של הילדים". עם זאת, את הזכויות הרכושיות בין בני הזוג כתוצאה מקשר הנישואין שפורק, קובע ברק, יש להסדיר בבית המשפט לענייני משפחה.
את פסק הדין מסיים הנשיא ((בדימ.)) ברק באלו המילים:
"ההכרה בישראל בנישואין אזרחיים בין יהודים, אזרחי הארץ או תושביה, שנערכו תחת כנפיו של דין זר, מעוררת שאלות קשות. מצב דברים שבו אלפי זוגות של יהודים אזרחי המדינה או תושביה, אינם נישאים בישראל כדת משה וישראל, אלא נישאים בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל, יוצרת מציאות שהמשפט הישראלי חייב להתמודד עימה. התפקיד העיקרי בעניין זה מוטל על המחוקק. זהו ללא ספק נטל כבד מאוד. עם זאת, פסק הדין הרבני המשלים ופסק דיננו שלנו, המשקפים את הדין הקיים, עשויים להוות בסיס נורמטיבי עליו תוכל הכנסת להשתית את הפתרון הראוי לנישואין אזרחיים אלה, הנערכים בין יהודים ישראלים מחוץ לישראל. כל עוד המחוקק לא יאמר את דברו, אין מנוס מפתרונן השיפוטי של הבעיות שהחיים מעוררים."
|
|