צריך ללקות במידה רבה של חולניות כדי ליטול חלק פעיל או לצפות באורח פאסיבי בתוכניות ה"ריאליטי" המעושות של הטלוויזיה הישראלית. מעבר להתבהמות נוראה, לגסות-רוח, לחשיפה פרועה ולמעללים לא טבעיים של ה"גיבורים" המשתתפים בהן, אין ב"אח הגדול" של ערוץ 2, כמו גם ב"הישרדות" של ערוץ 10, ולא כלום. שום נימוקים בטלים, כמו "יצר-סקרנות", "תרגיל סוציולוגי", או "ניסוי פסיכולוגי", לא יוכלו לעמוד להן לזכות.
ובכל זאת, הרייטינג הגבוה, שלו זוכות שתי התוכניות, צריך להדליק נורה אדומה ולעורר דאגה עמוקה, לפחות אצל מי שחרד לליקוי המאורות הזה של "המסך הקטן".
הבריחה מן המציאות האמיתית לעבר מציאות מדומה ומעושה אינה אלא עיוות וסילוף משווע של החיים כהווייתם. היא יוצרת תדמית הזויה של התנהגות בלתי-טבעית ולא-מקובלת, בעיקר בקרב בני "טיפש-עשרה", הנמנים, למרבה הצער, עם מרבית הצופים בתוכניות ה"ריאליטי".
הרפתקאות מטורפות
סוד גלוי הוא שגיבורי "האח הגדול" הפכו, באחת, לאליליהם הנערצים של המתבגרים. לא פחות חביבות עליהם הרפתקאותיהם המטורפות וחסרות המעצורים של גיבורי "הישרדות", המשמשים להם, זה מכבר, מושא להערצה ומודל לחיקוי. הצפייה במעלליהם של אותם גיבורים, בשעות היום והלילה, גם על חשבון יום-לימודים, בוודאי שאיננה תורמת להעשרת עולמם הלימודי.
בלשון המעטה, שתי התוכניות הפופולריות האלה מסתמנות בבירור כאנטי-חינוכיות, ומלבד המטלות החולניות שמוטלות על גיבוריהן, הן גם מלמדות את הצופה בהן שהכסף, שבו הם זוכים על חלקם בתוכניות, עונה, בעצם, על הכל. תמורתו, מסתבר, כדאי ללכת, באש ובמים, גם אם המדובר בסכנת-חיים מיותרת לחלוטין.
ומעבר לזה, יש משום אחיזת-עיניים והסתרת-אמת בחשיפתן של שתי תוכניות ה"ריאליטי" בפני ציבור-צופים תמים. מסתבר שה"אס.אם.אסים", הנשלחים על-ידיהם, בתום-לב, כדי לקבוע, כביכול, מי יעוף ומי ישרוד בהן - לא שווים יותר מקליפת השום. את גורלם של גיבורי התוכניות, לשבט או לחסד, חורצת, בסופו של דבר, ההפקה בעצמה, והיא בלבד. על כן, אך טבעי ומתבקש מאליו שדווקא עושה הצרות, הפרובוקטור וזה שמעז לשחות כנגד הזרם, הוא שיזכה, בסופו של דבר, בפרס הגדול...