בטור הקודם ציינתי שהמשבר הכלכלי, לעניות דעתי, שפל כלכלי (קשה לממשלות להודות) הינו תוצר של ממשלות, בנקים, בתי השקעות וטייקונים שלוו במיליארדים.
הדרך להיחלץ מהשפל איננה באמצעות הזרמת אשראי נוסף, לא זורקים כסף טוב אחרי כסף רע. ולא הופכים משאב יקר (כסף שמקורו בכספי משלמי מיסים) לכסף זול.
כל החילוצים שנעשו עד היום בארה"ב מתחילת פרוץ המשבר לא הוכיחו את עצמם, הבנקים עדיין בהפסדים וימשיכו להיות בהפסדים משום שהאזרח הקטן, שאיבד את מקום פרנסתו, איבד את הביטחון הכלכלי שלו.
מה השתבש? הייתכן שבשעה שהאזרח ביקש להתקיים בכבוד ולנהל אורח חיים מציאותי, אחרים חיו ב"מציאות מדומה"?
לו חברות היו צומחות בצורה בריאה - קרי מתאימות את עצמן לצמיחת המשק בו הן התאגדו ולא היו פולשות לטריטוריות זרות באמצעות הלוואות אדירות - המצב היה שונה בתכלית.
נסו לדמיין מה קורה בטבע כשחיה פולשת לטריטוריה לא שלה. וההקבלה המתבקשת - אין מקום לכולם. נטילת חובות אדירים הינה בגדר אשליה שהכל בסדר.
האמת, אי-אפשר להאשים רק חברות. לחטא הזה אבות רבים שבמרוצת השנים החריפו אותו.
ובשטח, עוברים מכיבוי שריפה אחת לשנייה. פשוט מנגנון להשמדה עצמית.
תהליך השיקום של הכלכלות יהיה איטי וכואב. סבל אדיר צפוי לאזרחים המפוטרים ולאלה שיפוטרו. הללו כבר מבינים שנפלו קורבן לקפיטליזם חזירי.
היום צפויה להיפתח ועידת 20 המדינות המתועשות. לא ברור אלו צעדים קונקרטים יתקבלו. לעומת זאת, ידוע על מחאות אדירות-מימדים של אזרחים ממורמרים. וזאת רק יריית הפתיחה.
