למנות את פרידמן ליועץ המשפטי

פעם דיברו בו כראש עיריית באר שבע, אבל הוא ויתר על המועמדות. בדיעבד, הרווח כולו שלנו, כלומר של התושבים. פעם הוא היה ההבטחה של עמיר פרץ, לאחר שב-1999 איציק מרדכי סירב להעניק לו מקום ריאלי ברשימת מפלגת המרכז עליה השלום, ואילו אריק שרון לא החזיק ממנו מי יודע מה. במשך 15 שנים כיהן פרופסור אבישי ברוורמן כנשיא אב"ג. מאז הפכה אב"ג לסיפור הצלחה. כמה הצלחה? עד כדי כך, שהלשונות אמרו כי יש בבאר שבע אוניברסיטה שיש לה עיר, ולא עיר שיש לה אוניברסיטה. הביטוי הזה קומם בזמנו את ראש עיריית באר שבע המנוח, איז'ו רגר, שברגע של כעס (כנראה על העצם שבדג הסלמון...) אמר לי בערך כך: "עמוס ידידי, עם כל הכבוד לברוורמן, וכבר אין לי הרבה כבוד כלפיו, הגיע הזמן שאתם העיתונאים תדעו, כי את עשרות המיליונים שיש לאב"ג אני זה שגייסתי בעבורה. והגיע הזמן שתדעו, כי את 'העבודה השחורה' באוניברסיטה מבצע המנכ"ל אלוף משנה במילואים אלי קדר, ולא ברוורמן. ברוורמן הוא בסך-הכל זה שגוזר את הסרטים והקופונים. ברוורמן הוא איש שליבו ופיו אינם שווים. הוא מעולם לא עמד במבחן אמיתי, וכשהוא יעמוד בפני מבחן אמיתי אתם אלה שתופתעו מההתנהגות שלו, לא אני". לפני כשלוש שנים צירף עמיר פרץ את ברוורמן למפלגת העבודה, תמך בו בפריימריז ולבסוף הותיר אותו אפילו בלי ראשות ועדה. ברוורמן עשה קולות של שטיח, גימגם והתקפל. אבל במקביל המשיך להרביץ נאומים חוצבי להבות בכל מקום אפשרי. כשאהוד ברק החליף את פרץ בתפקידיו, הוצע לברוורמן להיות יו"ר ועדת הכספים. הוא מיד הסכים, למרות שכל חייו הפוליטיים הוא ראה את עצמו שר האוצר. ואז, כשהגיע המועד שיאייש את התפקיד הוא נדחה יותר מפעם אחת - אך כהרגלו המשיך לשתוק, אבל לא הפסיק לנאום... לפני כשנה החליטו ראשי הרשויות בנגב לתבוע מהממשלה להשיב את חוקי הנגב. ברוורמן, כמו עמיתו מבאר שבע יעקב מרגי, הביע תמיכה נלהבת ברעיון. כעבור כמה יממות הובאה ההצעה להצבעה בכנסת, ומי התנגד? ברוורמן כמובן (גם מרגי, גם מרגי). לפני כשבוע, כאשר התכנסה מפלגת העבודה להצבעה על כניסה או אי-כניסה לקואליציה של נתניהו, היה ברוורמן אחד המתנגדים הגדולים למהלך. אבל ביום שלישי, כאשר נתניהו הקריא מעל דוכן הכנסת את רשימת שרי ממשלתו וברוורמן נמנה עליהם, לא הופתעתי כלל וכלל. מדוע? מפני שאיז'ו רגר, שהיה גם ראש עיריית באר שבע, גם איש חכם שידע לקרוא אנשים וגם ידיד אישי שלי, אמר לי כבר אז, כי רצוי לו לאדם לשנן את דבריו של אלכסנדר ינאי לשלומציון המלכה: היזהרי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים העושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפינחס. ותאמינו לי, אבל תוך פחות משלוש שנים הפך פרופסור ברוורמן לזמרי של ימינו: המון צביעות, מעט אינטגריטי, ולא לפינחס של ימינו.

סילבן שלום, כפי שרציתי (וכתבתי) לפני פחות מחודש, מונה לתפקיד השר לפיתוח הנגב והגליל. אז נכון, הוא לא מונה למ"מ ראש הממשלה, אלא למשנה, אבל הוא קיבל תפקיד נוסף - השר לפיתוח אזורי. ברכות. אם שלום ינטרל את הכעסים שלו כלפי ביבי נתניהו ויתמקד אך ורק בעשייה למען הנגב והגליל (לעזאזל פיתוח אזורי), מן הסתם יוכלו שני חבלי ארץ אלו לראות את האור בקצה המנהרה לאחר שישה עשורים של קיפוח לא מוצדק ולא מחויב המציאות. משאלת לב? לא בהכרח, כי זו יכולה להיות גם המציאות הורודה שאנו כל כך מייחלים לה.