נשיאת "עלם", הגברת נאווה ברק,
אורחים נכבדים,
דגל אורות התקווה של עמותת "עלם" נדלק זו השנה השישית וּמֵאיר באור יְקָרות ותחושה אביבית בחג החרות של עַם ישראל.
החרות התחילה ב"הא לחמא עניא". המסע הזה מלחם העוני של אבותינו, לחרות האביבית שלנו – הוא מסע של עם. עם שלם שבעלי היכולת שלו נַעַנוּ לזקוקי סיוע, כפי ש"עלם" ממשיך במסכת זו. מתנדביה נרתמו בלב חָפֶץ ונדיב לקריאתה, והרימו תרומת מתנדבים לפעילותה למען בני נוער יודעי עוני ומשוללי חרות. אנשים שקופחו על-ידי הטבע או על-ידי אדם.
הסיוע שהם זקוקים לו הוא מיידי. סבל אינו יכול לחכות בתור וככל שהחברה תטיב איתם, היא תטיב גם עם עצמה. זו זכות גדולה להיות חברה טובה. הפירוש האמיתי של "להרגיש טוב" – הוא לעשות טוב.
הדאגה והעזרה לחלש לא יכולה להיות תלויה רק בממשלה. למדינה ישנם צרכים חיוניים, שאינם בהכרח חברתיים, כגון ביטחון שוטף, ביטחון פנים וביטחון אישי, המחייבים עדיפות ראשונה. ועל כן גם החברה צריכה להתנדב ולסייע למלא את החסר. גם אם וכאשר השירותים הסוציאליים המתוקצבים עושים את מלאכתם, נותר כָּר נרחב המצפֶה ליַד-אחים, לאוזן קַשוּבה וללב פתוח, במטרה להציל ללא דיחוי נפשות סובלות ותועות. במיוחד כאשר מדובר בנפשות צעירות מבולבלות, שהחיים עוד לפניהן, ואולי גם תרופות חדשות יבואו לימינן.
הממשלות מטפלות בכלל ובכללי. ארגון כמו "עלם" יכול לטפל ביחיד וביחידים. עמותת "עלם" נָטלָה על עצמה אפוא שליחוּת חברתית ואנושית נעלה זו שאין ערוך לחשיבותה ואין תחליף לעדיפויותיה.
גיל הנעורים הוא שָׁלָב קריטי. הוא קובע במידה רבה אם הנערה או הנער יעלוּ מחדש על מסלול חיים חברתי נורמטיבי כאזרחים מן השורה ויהפכו לתורמים, משרתים בצה"ל, עובדים, יוצרים ומשולבים בקהילה, או חלילה ידחפוּ לשוליים ויהיו קורבן לניצול עברייני, מיני ונפשי בידי אנשים סוטים וגורמי פשע, סמים, אלכוהול, אלימות וּזנוּת. הם יטילו צל ויעוררו ספק בעם כולו.
מאות אלפי בני נוער בישראל – חלקם ממשפחות הרוסות וּקְשׁוֹת-יום, חלקם לוקים בִּקְשָׁיֵי הסתגלות, חלקם נִפְלְטֵי בתי-הספר או נתונים במשבר רִגשי, חלקם דחוּיים או דָּרֵי רחוב המחפשים פינה חמה - משוטטים בלילות וּבַימים מחוץ לכל מסגרת. הם מהווים טרף זָמין וקל לנַצלנים חסרי-מצפון, המפַתים וגוררים אותם לִמְאוּרות חֲשׁוּכות וּלהידרדרות חסרת-מוצא.
"עלם" מביאה אור להולכים בחשיכה וחום לכפור שבבדידות. המתנדבים היוצאים אל השטח, יודעים לאַתֵּר וּלזָהוֹת את אוכלוסיַית היַּעַד הצעירה, ופועלים במקצועיות, בּטַקְט וּברגישות אנוֹשית כדי להציע לַנערה או לנער חזרה אל החברה, לסייע להם במצוקותיהם, להציע להם הַכוָונָה וּלהעניק להם כתובת של אֵמוּן, קירבה וְרָצון-טוב. המתנדבים מחזירים אלפי צעירים אובְדֵי-דרך אל הנָּתיב הנכון, ומַצילים למעשה חיים רבים.
ההתנדבות זקוקה כמובן לתמיכה של כל אזרחי המדינה. היענותם הנדיבה של כל האזרחים וּתרומתם ל"עלם" מהווים עדות לסגולתה של החברה הישראלית. זו תרומה שנושאת השקעה משתלמת, בריבית דריבית, לעתיד המדינה ופניה. כל נערה וָנַעַר הניצָּלים מנפילה והנגאָלים מהידרדרות אל העולם התחתון, מביאים עתיד טוב יותר למדינת ישראל. פחות עבריינות ופשיעה ויותר חברה מתוקנת וּבריאה.
כמתואר בחזון הנביא ישעיהו: "הֲלוֹא פָרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרוֹם – וְכִיסִּיתוֹ... אָז יִיבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרךָ".
הצו הקצר ביותר והיפה ביותר שניתן בתורה הוא "ויהי אור". אור לכל. אור לעצמינו ואור לזולתנו. ובעיקר אור לאלו שאיבדו את יכולת הבחנתם. כנשיא המדינה, אני גאה להדליק את האור הראשון בדגל אורות התקווה, זו תקוותה של החברה הישראלית כולה, ש"עלם" מסמלת אותה במיטבה.
ובמילותיו של חיים נחמן ביאליק:
חִשְׂפוּ הָאוֹר, גַּלּוּ הָאוֹר! ---
הַעֲמִידוּ אֶת עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר,
חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!
במיטב הברכות על אשר אתם. על אשר אתם עושים למען המדינה ולמען החברה. חג שמח.